התשובה
החרוב יש בו עצים זכריים ועצים נקביים. לפי הנתונים בשאלה נראה שמדובר בעץ חרוב זכרי, שיש לו פריחה אבל אין לו הנבה. (הדבורים יונקות את הצוף מהחרוב הזכרי ומפרות את החרוב הנקבי). השאלה היא האם יש איסור 'בל תשחית' בעץ זכרי שאינו נותן פירות. מלשון הפסוק (דברים כ, יט): 'כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות' משמע שאיסור כריתת עצים הוא בעץ הנאכל, אבל בעץ סרק אין איסור כריתת עצים. וכן כתב הרמב"ם (הל' מלכים פ"ו ה"ט):
כל אילן סרק מותר לקוץ אותו ואפילו אינו צריך לו, וכן אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מועט שאינו ראוי לטרוח בו, מותר לקוץ אותו, וכמה יהא הזית עושה ולא יקוצנו, רובע הקב זיתים, ודקל שהוא עושה קב תמרים לא יקוצנו.
מכאן אנו לומדים שמותר לעקור אילן סרק, אך זאת רק אם יש קצת צורך בעקירתו, שאם לא כן יש בכך איסור 'בל תשחית' אף שכאמור אין בו איסור עקירת עץ פרי.
גם בנוגע לעץ פרי, מבואר ברמב"ם (שם) שאם הדקל אינו עושה אלא קב תמרים, מותר לעקור אותו. לכן נראה שבחרוב זכרי אין איסור כריתת עצים, אף על פי שהוא מפרה את החרוב הנקבי, כי הוא עצמו אינו מניב פרי. יש להוסיף שבספר 'תורת חיים' (לרב אברהם חיים שור, ב"ב כו ע"א, תד"ה אנא) שואל המחבר על התוספות, איך אפשר להחשיב את עץ החרוב שמניב פירות - עץ סרק? ויש ליישב שמדובר בעץ חרוב זכרי, שאין לו פירות, ולכן דינו כעץ סרק.
ב'פסקי התוספות' (פסחים ריש פר' מקום שנהגו) נכתב שהקוצץ עץ סרק גם הוא אינו רואה בו סימן ברכה, המפרשים נשאו ונתנו מניין למד 'פסקי התוספות' שגם עץ סרק אין רואים סימן ברכה בקציצתו?[1] לאור הנ"ל אפשר לומר שאמנם בחרוב זכרי אין פירות, אבל בקציצתו 'אין רואים בו סימן ברכה' כיוון שהוא מפרה את העץ הנקבי. על כן נראה שמעיקר הדין מותר לעקור אותו גם על ידי ישראל, ומכל מקום מחשש סכנה, עדיף למכור את העץ לנכרי והוא יקצוץ אותו.
סיכום
א. חרוב זכרי הוא עץ סרק, ומותר לעקור אותו שלא בדרך השחתה.
ב. בניית חנייה וחדר מגורים הם צרכים חשובים. ולכן וודאי שאין השחתה בקציצת החרוב הזכרי שמפריע לכך. לכן מותר לקצוץ עץ חרוב זה אפילו על ידי ישראל.
ג. מי שחושש ל'סכנתא'[2] ימכור את העץ לגוי – והגוי יעקור את העץ.
