העמדת ענפי אילן מאכל בבית הכנסת בחג השבועות

התשובה

שלום וברכה

א. יש הנוהגים לשטוח עשבים בערב חג השבועות בבתים ובבית הכנסת, זכר לשמחת מתן תורה שהיו עשבים סביב הר סיני.^[1] יש הנוהגים שעשבים אלו יהיו עשבים ריחניים.^[2]

לשיטה זו, המנהג הוא בשטיחת עשבים.

ב. אולם, המגן אברהם (סי' תצד ס"ק ה) כתב: 'נוהגין להעמיד אילנות בבית הכנסת ובבתים, ונראה

לי הטעם שיזכירו שבעצרת נידונין על פירות האילן ויתפללו עליהם'. דבריו מיוסדים על דברי

המשנה (ראש השנה פ"א מ"ב), שם מבואר שבעצרת נידונים על פירות האילן.[3]

לדבריו, יש להעמיד בבית הכנסת ענפי אילן מאכל, משום הטעם הנ"ל.[4]

ג. אמנם, יש שרצו לאסור להעמיד ענפי אילן העושה פרי מחמת איסור 'לא תשחית' בקציצת ענפים אלו.[5] טעמם תואם את השיטות האוסרות קציצת ענפי אילן מאכל.[6]

ברם, ישנם פוסקים רבים שהתירו קציצת ענפים מאילן מאכל משום שלדבריהם האיסור הוא בעקירת העץ משורשו ולא בקציצת ענפים ממנו.[7]

ד. למעשה, ניתן לקיים את דברי המגן אברהם ולקצוץ ענפי אילן מאכל - הן בהסתמך על הפוסקים המתירים זאת, והן בתוספת ההיתר המובא בפוסקים רבים, שכאשר קציצת הענפים היא לצורך, מותר הדבר.[8]

_______________________________________

[1]. רמ"א, או"ח סי' תצד סעי' ג; משנב"ר, שם ס"ק י; לבוש, שם סעי' א; שו"ע הרב, שם סעי' יד; ספר המנהגים לרבנו אייזיק טירנא, הוצאת מכון ירושלים (תשל"ט) עמ' עא הערה מט; סידור בית יעקב, הוצאת אשכול (ירושלים תשנ"ג) ח"ב עמ' קמט אות ב. בטעם הדבר עפ"י הסוד, ראה: מגדל דוד (הרב דוד שלמה מטולשין), ליקוטים יקרים ד"ה וזה סוד שנאמר. סמך קדום למנהג זה מובא בתרגום שני למגילת אסתר ג, ח שהמן אמר לאחשוורוש שבחודש סיוון עושים היהודים יו"ט ועולים על גג בית הכנסת ומפזרים שושנים ותפוחים ומלקטים אותם, ואומרים זה הוא היום שניתנה התורה לאבותינו בהר סיני; ברכי יוסף, או"ח סי' תצד ס"ק ו.

[2]. מנהגי מהרי"ל, הל' שבועות אות ב; לקט יושר, מכון ירושלים (תש"ע) עמ' רלה אות לג; מעגלי צדק, מכון ירושלים (תשמ"ז) עמ' רנה. ראה: מג"א, סי' תצד ס"ק ט בשם השל"ה, מסכת שבועות ד"ה ההפטרה, שהיו מחלקים עשבים ריחניים בבית הכנסת; כף החיים, סי' תצד ס"ק נח. יש שמצאו מקורות במדרשים לעניין זה שיש לשטוח עשבים ריחניים ומיני שושנים ריחניים בבית הכנסת, ראה: נחמד למראה, ירושלמי עירובין פ"ט ה"ג; בני יששכר, מאמרי חודש סיוון מאמר ד אות ז; יפה ללב, או"ח סי' תצד אות ז; סידור בית יעקב, ח"ב עמ' קנו אות ל; מדרש תלפיות, ענף דודאים ח"א עמ' קנא; כף החיים, שם. הרמ"א, לא הזכיר 'ריחניים' אלא 'עשבים' סתם, אך יש שלמדו שכוונתו ל'עשבי בשמים דהן מיני שושנים', ראה: מועד לכל חי, סי' ח אות לג.

[3] ראה גם: משנב"ר, שם ס"ק י; שו"ע הרב, שם סעי' טו.

[4] ראה: ליקוטי חבר בן חיים, ח"ב לד ע"א.

[5] שו"ת שיח יצחק, או"ח סי' רלז.

[6] ראה: שו"ת מהר"י בסאן, סו"ס קא; שו"ת בית יצחק, יו"ד ח"א סי' קמד אות ב; שו"ת דובב מישרים, ח"ב סי' מב.

[7] ראה: מאירי, ברכות לו ע"ב; משנה למלך, הל' איסורי מזבח פ"ז ה"ג; חקרי לב, תניינא יו"ד סו"ס יא; שו"ת מוהר"ץ חיות, סו"ס ע; ערוך השולחן, יו"ד סי' קטז סעי' יג; שו"ת בית יעקב (צויזמיר), סי' קמ.

[8] ראה: שו"ת חיים שאל, סי' כב ד"ה וכן; שם סי' כג ד"ה והרב; שו"ת מהרש"ם, ח"ח סי' קסא; שו"ת יד הלוי (במברגר), סי' מו; שו"ת הר צבי, או"ח ח"ב סי' קא; קובץ מבית לוי, קובץ ג עמ' נט סעי' ז.