התשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
החרוב יש בו עצים זכריים ונקביים, לפי הנתונים בשאלה נראה שמדובר בעץ חרוב זכרי שיש לו פריחה אבל אין לו הנבה, הדבורים יונקות את הצוף ומפרות את החרוב הנקבי. השאלה אם יש איסור בל תשחית בעץ זכרי שלא נותן פירות. מלשון הפסוק (דברים כ, יט) : "כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות" משמע שהחיוב הוא בעץ הנאכל, אבל בעץ סרק אין איסור כריתת עצים. ואכן לשון הרמב"ם (הל' מלכים פ"ו ה"ט): "כל אילן סרק מותר לקוץ אותו ואפילו אינו צריך לו, וכן אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מועט שאינו ראוי לטרוח בו, מותר לקוץ אותו, וכמה יהא הזית עושה ולא יקוצנו, רובע הקב זיתים, ודקל שהוא עושה קב תמרים לא יקוצנו". מכאן אנו לומדים שאילן סרק מותר לקוץ אותו, אמנם לא להשחתה שזה אסור תמיד מדין "בל תשחית" אבל גם איסור כריתת אילנות אין באילן סרק אם יש איזה צורך.
הגדרת סרק על פי הגמ' וכפי שפסק הרמב"ם היא בדקל העושה קב תמרים. כפי שכתבנו בדקל יש עצים זכריים ונקביים, ונפסק שרק דקל שעושה קב אסור לקוץ, מכאן שדקל זכרי מותר לקוץ. נראה שכן הדין בחרוב שעץ זכרי אין בו איסור כריתת עצים, למרות שהוא מפרה את העצים, אבל אין איסור כריתת עצים אלא בעץ מניב.
עוד יש להוסיף שבתורת החיים (ב"ב כו ע"א תוד"ה אנא) כתב שחרוב הוא עץ סרק, וכפי שמוכח מלשון המשנה (ב"ב כד ע"ב) שחרוב הוא כשקמה עץ סרק. וקשה כיצד יתכן שחרוב המניב פירות יחשב עץ סרק? אלא שהמשנה דנה בעץ חרוב זכרי שאין לו פירות ולכן דינו כעץ סרק.
על פי דברינו אלו עולה שחרוב זכרי הוא עץ סרק ומותר לקצצו שלא בדרך השחתה, ועשיית חניה וחדר מגורים אין כאן השחתה אלא צורך ולכן לכאורה מותר לקצוץ עץ זה אפילו על ידי ישראל.
בפסקי התוס' (פסחים ריש פר' מקום שנהגו) כתב שהקוצץ עץ סרק ג"כ לא רואה בו סימן ברכה, ונו"נ המפרשים מניין למד פסקי התוספות שגם בעץ סרק אין סימן ברכה (עיין אפרקסתא דעניא ח"א סי' לה, ובספר עץ השדה סי' ב אות ב). יתכן להסביר שחרוב זכרי אמנם הוא עץ זכרי שאין בו פירות אבל אין רואים בו סימן ברכה כיוון שעץ זכרי מפרה. על כן נראה שמעיקר הדין יכולים לעקרו על ידי ישראל, אלא מחשש סכנה עדיף שימכרו את העץ לנכרי שיקצוץ אותו, אין צורך לעקור אותו עם שורשיו.
בברכת התורה והארץ
הרב יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון