שתי שאלות ברמב"ם הלכות כלאים פרק ב

השאלה:

שלום וברכה.


א. בפ"ב מהל’ כלאים ה"ב כותב הרמב"ם שאם התערבו זרעים בשיעור האסור "לא יזרע הכל עד שימעט סאה שלתערובת ויבור מקצתה או יוסיף על החיטים". משמע שאם יעשה כן, יהיה מותר לזרוע. והרי בהלכה ו’ הוא כתב שכל ההיתר לזרוע תערובת הוא "בשלא נתכוון לערב ובשלא נתכוון לזרוע השני מינין שנתערבו", אבל בהעדר אחד הגורמים הללו אסור לזרוע "אפילו חטה אחת בתוך כרי שלשעורים". ואם הוא ממעט וזורע, הוא הרי יודע שזו תערובת ומתכוון לזרוע תערובת?
ב. ע"פ המבואר בהלכות א-ב השיעור האסור הוא אחד כנגד 23, ואילו אחד כנגד 24 בטל ומותר. אבל בדוגמאות שבהלכות ד-ה יוצא יחס של אחד כנגד 24 לאסור. שהרי "אחד מעשרים וארבעה מן הקב" זרעי חרדל מפיקים אחד מעשרים וארבעה מן הסאה צמחי חרדל, ואת זה הוא אוסר לזרוע עם סאה שלמה של תבואה או קטנית. וכך גם 3/4 קב פשתן ביחס לסאה תבואה.

תודה רבה

התשובה

הרב יהודה הלוי עמיחי | כסליו תשע"ו

בס"ד

שלום וברכת ד'

א. עיין ראב"ד פ"ב ה"ו, ונראה שכוונת לשאלת הראב"ד. הרדב"ז, מהר"י קורקוס וכס"מ (פ"ב ה"ו) הסבירו שכאשר רוצה להנות מהזרע היחיד אז אסורה הזריעה, אבל אם מתכוון להנות מהרוב, אלא שיש כאן 1/24 של מין אחר, אבל הוא לא ניחא ליה בהכי, אלא שזו טרחה גדולה לברור, אז הם בטלים על פי השיעור. הידיעה איננה קובעת אלא כוונת ההנאה היא הקובעת.
ב. האיסור הוא שבשדה יראו 1/24 דהיינו 4.2% אסור שיראה ממין אחר. ולכן אם יש פחות מ 4.2% אפשר לזרוע את התערובת, מכיוון שלא יגדל כאן כמות הנכרת לעין (יש אמנם פער בין הזרעים והגידול, אבל לא דנים על כך). לכן גם בהלכות א-ג נאמר שבפחות מ 4.2% מהכמות הנזרעת אין איסור. בהלכות ד-ה דנים במינים שכמות הזריעה שונה, ועל כן כתב שאם יגדל בשדה 1/24 שהוא 4.2% יש כאן כלאים. ועל כן אפשר להכניס בשדה תבואה פחות מ 4.2% מחרדל כדי שלא יהיה ניכר. וכן בפשתן עלינו לדאוג שלא יהיה תערובת שיכולה לגדל 4.2% פשתן, ואמנם הרמב"ם והרע"ד לא דייקו בלשונם, ובמקום "בסאה של תבואה או של קטניות", אלא צ"ל "בסאה פחות 1/24 מהתבואה או הקטניות. וכבר העיר על כך הרש"ש בפרושו למשנה (פ"ב מ"ב ד"ה שם בסופו) שהרמב"ם לא דייק בלשונו, עיי"ש .

בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון

toraland whatsapp