התשובה
א. צמח הפטל יש בו זנים שונים, יש שדינם כירק ויש שדינם כאילן (לענין פירוט המינים השונים בפטל כדאי להתקשר לבירור). כלל ידוע הוא שאין איסור כלאי אילנות אלא בהרכבה (רמב"ם כלאים פ"א ה"ו). וכמו כן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' רצה סעי' ה) שאין איסור הרכבה בשרשי האילנות, ולכן מותר לזרוע ירק ליד האילן. רק לכתחילה יש להחמיר ולא לזרוע סמוך לעיקר האילן במרחק שלושה טפחים (ש"ך ס"ק ה; משפט כהן סי' כ). אולם מכיון שבשאלה זו לא מדובר שזרעו אותם אחד ליד השני אלא שאח"כ השרשים התפשטו - אין כאן איסור כלל. וגם אם הפטל הוא ירק, הרי הגנן לא עשה שום איסור בזריעה, שכן הוא הרחיק ביניהם כשיעור, אלא שהם התערבו זה בזה לאחר מכן. ודינם כפי שכתבו הרמב"ם (כלאים פ"ג הי"ד) והשו"ע (סי' רצה סעי' כא):
הרחיק בין ב' המינים הרחקה הראויה להם והיה מין זה נוטה על גבי מין זה, בין שנטתה תבואה על התבואה או ירק על התבואה או תבואה על הירק - הכל מותר שהרי הרחיק כשיעור, חוץ מדלעת יוונית שהיא נמשכת הרבה...
העולה מכאן, שאם הרחיק כשיעור והירק התפשט מאליו - אין בזה איסור משום כלאי זרעים.
ב. כאשר יש כרם, צריך להרחיק את הזרעים ממנו מרחק של ארבע אמות. ואילו מגפן יחידית די בהרחקה של ששה טפחים (רמב"ם פ"ז ה"א). וכן הדין בגפנים יחידות, כפי שכתב הרמב"ם (שם):
היתה שורה אחת של גפנים זו בצד זו, אפילו הן מאה - אין זה כרם אלא כגפן יחידית, ומרחיק מן השורה ו' טפחים.
בנידון שלפנינו מדובר בהוספה של גפן לשורה ולא ביצירה של כרם שהוא חמש גפנים המסודרות בשתי שורות. ולכן די להרחיק ששה טפחים.
דין עריס מפורש ברמב"ם (פ"ח ה"א):
העושה כמו מטה או כמו שבכה גבוהה מעל הארץ כדי שיהיו האשכולות והשריגים נמשכין עליה והגביה נוף הגפנים מעל הארץ על אותה המטה והדלה אותו - הרי זה נקרא עריס.
אך לא נראה לי שבסוכות הגפנים שלנו יש דין עריס. שהרי על מנת שיהא דין "עריס" צריך להדלות את הגפנים על כותל או על עמוד שגבהו עשרה טפחים ורחבו ארבעה טפחים (רמב"ם פ"ח ה"ב). ומכיון שהעמודים שמדלים עליהם הם הרבה יותר דקים - נראה שבנידון שלכם אין דין "עריס", ואין בשורה דין כרם אלא דינה כגפן יחידית. אשר ע"כ, מותר לזרוע במרחק של ששה טפחים מהגפן. צריך רק להקפיד שלא יהיו ירקות מתחת לסוכה או מתחת לזמורות של הגפן.
ג. מדידת המרחק היא מהגזע של הצמח ולא מהענפים שלו. נחלקו הראשונים (ב"ב פג ע"א ד"ה עיקר) אם מודדים מהמקום הרחב בגזע או מהמקום הצר שממנו יוצאים הענפים, ויש אומרים שבעץ מורכב מודדים מעל המקום שבו נעשתה ההרכבה. כאשר הגזע של הגפן אינו ישר אלא נעקם ונמשך על הארץ וחוזר ועולה כמו ארכובה (=זרוע) - צריך למדוד מהחלק שמעל הארכובה ולא מהחלק התחתון של הגזע (רמב"ם כלאים פ"ח ה"י). לענין מרחקים שיש להרחיק מעריס הרי שיש מחלוקת בין הרמב"ם לבין הראב"ד (פ"ח ה"ג), אולם דבר זה איננו מצוי. וכאמור (לעיל סעי' ג), צריך להקפיד שלא יהיו ירקות מתחת לזמורות עצמן.
ד. כתב הרמב"ם (פ"ז ה"ה):
היתה בשדה זו שורה אחת של גפנים ובשדה חבירו שורה שניה כנגדה קרובה לה, אע"פ שמפסיק ביניהן דרך היחיד או דרך הרבים או גדר שהוא נמוך מעשרה טפחים - הרי אלו מצטרפות להיות שתיהן כרם, והוא שיהיה ביניהן פחות משמונה (אמות).
העולה מכאן, שבנידון שלכם, שלכל אחד מהשכנים שורה של ג' גפנים הרי זה מציאות של כרם, וההרחקה מהם - ד' אמות.
