מערכת השקיה בחשש כלאי זרעים

התשובה

בס"ד

 

תשובה:

*. איסור השקיה

באיסור השקיה בשבת ובכלאי הכרם מצאנו ממחלוקת. הגמ' (מו"ק ב ע"ב) אומרת:

אתמר, המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת, משום מאי מתרינן ביה? רבה אמר: משום חורש, רב יוסף אמר: משום זורע......

איתיביה רב יוסף לרבה: המנכש והמחפה לכלאים - לוקה, רבי עקיבא אומר: אף המקיים. בשלמא לדידי דאמינא משום זורע - היינו דאסירא זריעה בכלאים, אלא לדידך דאמרת משום חורש - חרישה בכלאים מי אסירא? - אמר ליה: משום מקיים. - והא מדקתני סיפא: רבי עקיבא אומר אף המקיים, מכלל דתנא קמא לאו משום מקיים הוא! - כולה רבי עקיבא היא, ומאי טעם קאמר; מאי טעם המנכש והמחפה בכלאים לוקה - משום מקיים, שרבי עקיבא אומר אף המקיים.

מאי טעמא דרבי עקיבא - דתניא: שדך לא תזרע כלאים אין לי אלא זורע, מקיים מניין? תלמוד לומר כלאים שדך לא.

ממהלך הגמ' עולה שרבה סובר שניכוש והשקיה אסורים בשבת משום חורש ואילו רב יוסף מחייב משום זורע. רב יוסף הקשה לרבה מדברי התוספתא בכלאים (פ"א הט"ו) שלכו"ע המנכש בכלאים לוקה מוכח שהניכוש אסור משום זריעה, שהרי אין איסור חרישה בכלאים מדין תורה, וא"כ מוכח מהתוספתא שהאיסור משום זורע האסור גם בכלאים. רבה העמיד את התוספתא כולה לפי ר"ע וכך עלה בידו שהניכוש אמנם אסור משום חרישה אבל בכלאים האיסור הוא משום קיום.

הרמב"ם בהל' שבת (פ"ח ה"ב) כתב:

המשקה צמחין ואילנות בשבת הרי זה תולדת זורע וחייב בכל שהוא,  

נראה מדברי הרמב"ם שפסק כדעת רב יוסף שהשקיה אסורה מדין זורע. לפי מהלך זה נראה שאסור להשקות גם בכלאים, אלא שהרמב"ם כתב (הל' כלאים פ"א ה"ב):

ואחד הזורע או המנכש או המחפה כגון שהיתה חטה אחת ושעורה אחת או פול אחד ועדשה אחת מונחין על הארץ וחיפה אותן בעפר בין בידו בין ברגלו בין בכלי הרי זה לוקה,

הרמב"ם השמיט את דין ההשקיה בכלאים, ולכאורה היה צ"ל שיש איסור השקאה בכלאים. ואכן שאלה זו כבר שואל המנח"ח (מצוה רמה אות ב ד"ה והנה). וצ"ל שלשון הרמב"ם מבוססת על דברי התוספתא (כלאים פ"א הט"ו):

הזורע והמנכש והמנפח עובר בלא תעשה ר' עקיבא אומר אף המקיים עובר בלא תעשה.

והכריע כדעת רב רב יוסף שמנכש יש בו משום זורע, וא"כ גם במשקה יש חיוב משום זורע. אלא שנשאלת השאלה מדוע השמיטו הרמב"ם דין המשקה, וצ"ל שמכיוון שבתוספתא לא הוזכר דין המשקה לכן הרמב"ם לא הזכיר את דין המשקה.

*. איסור קיום

יש להוסיף עוד שהרמב"ם (פ"א ה"ג) כתב:

ואסור לאדם לקיים כלאי זרעים בשדהו אלא עוקרן ואם קיימן אינו לוקה,

מלשון הרמב"ם שמחלק בין קיום שלא לוקים עליו אבל במנכש, מחפה וזורע – לוקים עליהם, נראה שמסביר את ר"ע שאף המקיים ללא מעשה ג"כ לוקה, ונראה שזה מה שהגמ' (מו"ק ב ע"ב) אומרת שטעמא דר"ע "כלאים לא" דהיינו גזרת הכתוב שלא יהיה כלאים בשדה אפילו בלא מעשה. וא"כ לר"ע בכלאים ללא מעשה יש מלקות ואילו לדעת ת"ק קיי"ל שאין מלקות במקרה כזה. וזה שכתב הרמב"ם בהלכה ג'. אבל כל קיום שיש בו מעשה לפי הגדרה זו יש בו חיוב מלקות. ונראה שכן הדין גם במשקה, כיוון שהרמב"ם פסק שהשקאה יש בו משום זורע, על כן מוגדר כמעשה ויש בו מלקות, ואין צורך לכותבו שהוא ככל הפעולות שהן מחייבות מלקות וכך כתב הרב קוק (חוקות הארץ פ"א ה"ג אות ה, ועיי"ש הערה 22).

*. סיכום

העולה שאיסור השקאת כלאי זרעים הוא מדאורייתא, ולכן מי שעושה מערכת של השקיית כלאים יש בכך משום מסייע לדבר עברה (אם האיסור מדרבנן או דאורייתא זה תלוי בשאלה האם בעל השדה יכול להשיג מערכת זו במקום אחר, אבל להלכה מה לי דאורייתא ומה לי אסור מדרבנן).

השאלה שלפנינו  היא כנראה בגינה וא"כ המרחק הנדרש בכלאי זרעים הוא טפח מדין תורה ומדברי חכמים המרחק צריך להיות 12-15ס"מ, ובד"כ לא זורעים צפוף כל כך, על כן אם יש מרחק של 12 ס"מ, בין השתילים (חסה ומלפפון[1]) אפשר לעשות מערכת השקיה מסודרת.

כמו כן אם בשעת התקנת המערכת אין כלאי זרעים, למרות שיתכן שבעתיד חלילה יזרע כלאים אבל זו לא אחריות המתקין מכיוון שבעל הגינה יכול לעשות כדין ולהרחיק.

בברכת התורה והארץ

יהודה הלוי עמיחי

מכון התורה והארץ

 

[1] . כמבואר בשאלה, ואין לחוש שמא המלפפון הוא מהמינים המתפשטים.