כלאיים בשקית עם תערובת זרעי פשתה ותלתן

התשובה

זרעי הפשתה, אשר הפשתה הצומחת מהם משמשת כצמח נוי, הם אחד מזני הפשתן^[1] שאותם אסור לזרוע עם מין אחר של תבואה או קטניות,^[2] בהיותם מאכל אדם.^[3] אף בימינו יש בני אדם שמשתמשים בו למאכל באופנים מסוימים.

להלכה למעשה אסור לזרוע שני מיני זרעים שאחד מהם מאכל אדם והשני מאכל בהמה.^[4] כמו כן לכתחילה יש להימנע מלזרוע אף צמחי נוי שנהוג לזרוע מהם שדות שלמים.^[5] לכן למעשה, זריעת הפשתה יחד עם התלתן אסורה, כפי שאסור לזרוע מאכל אדם עם מאכל בהמה, ואפילו אם זורעים את שניהם לנוי.^[6] הדרך הפשוטה היא להפריד בין שני מיני הזרעים, שכן קל להבדיל ביניהם בהיותם שונים זה מזה. לאחר מכן יש לזרוע כל אחד מהם, בהרחקה של טפח וחצי (12 ס"מ,^[7] ולמחמירים – 15 ס"מ).^[8]

[1].     עפ"י בירור עם אגרונום המכון ד"ר מרדכי שומרון; וראה באנציקלופדיה 'החי והצומח בארץ ישראל', צמחים בעלי פרחים א' עמ' 201, ערך 'פשתה גדולה'; אתר 'צמח השדה', ערך 'משפחת הפשתיים'; יש לציין שגם בלשון התורה הכינוי 'פשתה' מזוהה עם צמח הפשתן, ראה שמות ט, לא: 'והפשתה והשערה נכתה...', ובתרגום אונקלוס, שם: 'והכיתנא', וכן בתרגום יונתן בן עוזיאל שם: 'כותנא', שהיא התרגום הארמי של הפשתן. וכן פירוש הפסוק ביהושע ב, ו: 'והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ'; פירש רש"י שם: 'פשתים בגבעוליהם'; והמצודת דוד שם: 'בפשתים שהם עדיין בתוך העץ והם הקנים של פשתן'; וביאר המלבי"ם שם: 'ולכן אמר הערוכות בלשון נקבה כי הפשתה הוא שם נקבה'.

[2].     עפ"י כלאים פ"ב מ"ב: 'הפשתן בתבואה מצטרפת אחד מעשרים וארבעה'; וראה רמב"ם, פיהמ"ש שם, ד"ה ואמרו, שלדעת כולם דין גרעיני הפשתן כזירעוני גינה ולא כקטניות.

[3].     עפ"י ירושלמי מעשרות פ"ה ה"ז: 'לא גזרו על הפשתן אלא משום זרעה'; משום כך הפשתן נחשב כדבר שיש לו 'זיקת שביעית', שהיות שהזרע שלו נאכל, יש בו קדושת שביעית, ועי' בדברי הגראי"ה קוק זצ"ל בשבת הארץ, פי"ד אות א, ועי' שבת הארץ, שם הע' 2–6.

[4].     כך הכריע הגראי"ה קוק זצ"ל בשו"ת משפט כהן, סי' כו; אף שבתחילה נטה לסברה לומר שהאיסור הוא דווקא כששני הצמחים נחשבים מאכל אדם; וכן נקט למעשה החזו"א, כלאים סי' א ס"ק יד ד"ה כלאי זרעים; שלא כשיטת הרדב"ז, פ"ב ה"ח-ה"ט, הסובר שהאיסור הוא דווקא כאשר שני המינים הם מאכל אדם.

[5].     הגר"י אורנשטיין זצ"ל בספר עמק הלכה, סי' י; עפ"י הכסף משנה, הל' כלאים פ"א ה"ד; ועל פי דבריו הוא פסק שאיסור כלאיים חל על צמח הטבק, הואיל ודרך בני אדם לזרוע ממנו שדות שלמים. כך גם סובר הגר"ש ישראלי זצ"ל בספר ארץ חמדה, עמ' יח-יט.

[6].     שו"ת רדב"ז, ח"ו סי' ב' אלפים רנג, שאסר לזרוע שני מיני מאכל יחד, אף אם אינו רוצה לאכול מהם, ונימק זאת בלשונו: 'כי אין האיסור תלוי אלא בזריעה... וכיון שהדבר תלוי בזריעה מה לי שיזרע לאכילה או למראית העין'.

[7].     עפ"י הגר"ח נאה זצ"ל.

[8].     עפ"י שיטת החזו"א זצ"ל.