התשובה
ב"ה
שלום וברכה
צריך לעשות מעט סדר בדברים, מצד הדין כל הצמחים שנאכלים לאדם (גם שתיה נכללת בכך) נאסר לקיים אותם בכרם, לכן אין לקיים בכרם תבלינים, ירקות, ועשבי תה. לצורך הענין אין הבדל בין צמחים חד שנתיים, לצמחים רב שנתיים שאינם מעוצים כגון נענע ודומיה.
לגבי דרגת החומרא שלהם (מהתורה או מדרבנן) לדעת רוב הראשונים צמחים אלו אסורים מדרבנן, בין צמחי תבלין ובין צמחי תה, ויש שסוברים שירקות אסורים בכרם מן מהתורה, ואולי ניתן להכניס את צמחי התבלין תחת הכותרת "ירקות", אך הדבר נתון במחלוקת.
לענין הדחיפות אין הבדל בין אם הדבר אסור מהתורה או אסור מדרבנן, עיקר המשמעות לגבי הוא לגבי חיוב מלקות שמהתורה לוקים ומדרבנן לא לוקים, אך בשני המקרים החובה לעקור היא זהה, ואם הדבר נאסר בהנאה, אין משמעות רבה לשאלה אם זה נאסר מהתורה או מדרבנן (נ"מ אולי למקרי תערובות, אך אכמ"ל).
את כלאי הכרם יש לעקור מיד כשרואים אותם, ומודעים לאיסור, אם לא עקרת אותם מיד אזי הם נאסרים. לכן ברוב המקרים די בטיפול שבועי ולקיחת עוד "מרחק בטחון" בין שאר הצמחים לגפן וזה אמור להספיק.
ההרחקה היא הרי 6 טפחים מהעיקר בגפן יחידית ו4 אמות מכרם, וכן אסור שהגפן תסכך על הצמחים האחרים. ברוב הגינות מדובר בגפן יחידית, כך שאם תרחיק אפילו כמטר מהגפן (שזה הרבה יותר מ6 טפחים), טיפול פעם בשבועיים בהחלט יספיק.
בברכת התורה והארץ
דוד אייגנר