גידול תות שדה שתחילתו במצע מנותק והמשכו בקרקע

התשובה

המשמעות ההלכתית היא בהקשר להפרשת תרומות ומעשרות. אם נצא מנקודת מוצא שגידול במצע מנותק בחממה פטור מתרומות ומעשרות נמצא שחלקו הראשון של הגידול היה בפטור וחלקו השני היה בחיוב. הגמרא מביאה מחלוקת בין ר' יוחנן לרבה לגבי גבי בצלים שתיקנם שהפריש מהם תרומות ומעשרות ושוב זרע אותם, אם מתעשרים לפי הכמות שזרע או שיש לחייב רק את הגידולים שגדלו לאחר הזריעה. בפשטות המחלוקת היא אם הגידולים שהם הרוב מבטלים את העיקר אם לאו. לפי ר' יוחנן, וכן ההלכה, הגידולים מבטלים את העיקר, ולכן יש להפריש לפי כולה, וכן פסק הרמב"ם. אמנם יש מחלוקת אם צריך שיהיה רוב מן הגידולים כדי לבטל את העיקר, ומכל מקום בנדון דידן ברור שהתותים חייבים בתרומות ומעשרות ויש להפריש מיניה וביה. כל זה על פי ההנחה שגידול במצע מנותק – פטור מתרומות ומעשרות, אך לדעת הרמב"ם גם פירות שגדלים במצע מנותק בבית או בכל מקום מקורה – חייבים בתרומות ומעשרות בברכה, כי עציץ שאינו נקוב חייב מדרבנן ואף בית חייב כדין חצר. אמנם אנחנו נוקטים בעקבות הגרש"ז אוירבך, שבמקרה זה אין לברך, בשל החשש לשיטת הראב"ד שסובר שהגדל בבית פטור מתרומות ומעשרות. ולפי זה בוודאי חייבים התותים בתרומות ומעשרות. ולמעשה, יש להפריש תרומות ומעשרות רק מיניה וביה, כלומר מן התותים שהעבירו ממצע מנותק לגידול על האדמה ולא מתותים אלו על תותים ממקום אחר ולא מאלו הגדלים במקום אחר עליהם.

הרב יהודה עמיחי:

נאמר במשנה (מעשרות פ"ה מ"ב): 

בצלים משהשרישו בעליה טהרו מלטמא, נפלה עליהם מפולת והם מגולים הרי אלו כנטועים בשדה.

דין זה פסק הרמב"ם (הל' מעשר פ"א הי"א): 

בצלים שהשרישו זה בצד זה אפילו השרישו בקרקע עלייה פטורין מן המעשרות, נפלה עליהן מפולת והרי הן מגולין הרי אלו כנטועין בשדה וחייבין במעשרות.

נראה שהגדל בעלייה לדעת הרמב"ם נחשב חיבור לעניין טומאת אוכלים ולכן הוא טהור ממגע טומאת אוכלים, אבל לעניין מעשרות יש חיוב מדבריהם בעלייה, כפי שכתב הרמב"ם. אבל בנידון הבצלים פטור ממעשרות בעלייה, אולי מכיוון שהנידון הוא בירק, וכפי שכתב המהר"י קורקוס (על רמב"ם הל' מעשר פ"א ה"י) שמה שפטרו בירושלמי בעלייה היינו בזרעים ומה שחייב הרמב"ם בבית מדבריהם הוא בתרומות ומעשרות באילנות ולא בזרעים. לפי פירוש זה הירק שגדל בעלייה פטור אבל אם נפל הגג הרי זה כשדה רגילה וכעת חייב במעשרות. וב'אור שמח' (על רמב"ם הל' מעשר פ"א הי"א) כתב שהפטור הוא מטעם אחר: 

ומדברי רבינו נראה דפטורים ממעשר, משום דהא הם בעליה, והוי כנטועים בבית, ובזה דמן התורה פטור ורק מדבריהם חייבין לכן לא חייבו חכמים כאן, כיון דאינו רוצה בהשרשתן, ולכן בנפלה מפולת אפילו בעליה והן מגולין ה"ה כנטועין בשדה וחייבים, ופשוט. ועיין ביאורי הגר"א (יו"ד) סימן רצ"ד, ואכמ"ל ודוק.

לפי דברי ה'אור שמח' הפטור בבצלים בעלייה הוא משום שאינו רוצה בהשרשתם. אבל לכולי עלמא אם נפל הגג של הבית, דין העלייה הוא כשדה וחייבים העלים הגלויים בשביעית ובמעשרות. אנו לומדים מכאן שהוצאה ממקום פטור ממעשרות (מעלייה) למקום חיוב (כשנפל הגג) מחייבת את העלים הגלויים ולכן התות כאן יתחייב בתרומות ומעשרות. נראה שההוצאה צריכה להיות לפני 'הבאת שליש' או 'עונת המעשרות', כפי שפסק הרמב"ם (הל' תרומות פ"ה הט"ו) לעניין אינו נקוב שעבר לנקוב שצריך להיות שליש בזמן העברה ואז מתחייב, וזו לשונו: 

עציץ נקוב הרי הוא כארץ, וכמה יהא בנקב כדי שרש קטן והוא פחות מכזית, זרע תבואה בעציץ שאינו נקוב והביאה שליש ואח"כ נקבו ונגמרה התבואה והוא נקוב הרי הוא כצומח בשאינו נקוב עד שיקבנו קודם שיביא שליש.

למסקנה, התותים שהועברו לפני 'עונת המעשרות' בוודאי חייבים לגמרי בתרומות ומעשרות. בנוסף ראוי לציין שגידול התותים שנשאלנו עליו הוא לצרכים ביתיים, והוא מצוי בתחילה במנהרה ולא בחממה (שדינה כבית לכל דבר). נראה שמנהרה שאינה גבוהה לפחות 1 מטר אין דינה כבית ולכן כל הגידול כולו הוא בחיוב, אמנם חלקו במנותק מן הקרקע וחלקו במחובר, ולכן למעשה יפריש רק מיניה וביה.