התשובה
אם אישה הפרישה מהעיסה ולא קראה שם, יצאה ידי חובת חלה,[1] ולכך שתי סברות: האחת – שתרומה ניטלת במחשבה,[2] והשנייה – שהברכה עצמה היא קריאת שם.[3] בנד"ד לפי הסברה השנייה היא לא בירכה, ולכן אין כאן שם חלה, אך לפי הסברה הראשונה לכאורה היה מקום לומר שיש קריאת שם. אלא שמצאנו מחלוקת מתי מברכים על הפרשת חלה: לפני ההפרשה, או לאחר ההפרשה ולפני קריאת שם. דעת הרמב"ם[4] ו'שלחן ערוך'[5] שמברכים לפני ההפרשה, אך הרמב"ן[6] סובר שמברכים לאחר ההפרשה, כי ההפרשה אינה כלום עד קריאת שם, וממילא נחשב 'עובר לעשייתן' בכך שמברך לפני קריאת שם. לאור הנ"ל נראה לענ"ד שאף לסברה הראשונה דלעיל, שמועילה הפרשה בלא קריאת שם כי אפשר להפריש במחשבה – אך בנד"ד שהיה שיעור חלה, מסתמא התכוונה לברך על ההפרשה, ולכן מסתבר שלא התכוונה שההפרשה לבד תהיה קריאת שם חלה מדין תרומה במחשבה, שא"כ נמצאה שאינה מברכת 'עובר לעשייתן'.
לסיכום נראה לענ"ד שאין צורך להישאל על התרומה.
[1]. הלכות הארץ, עמ' 85.
[2]. רמב"ן, סוף הל' חלה, ש'אם אין עתיד לקרות להם שם כיוון שהפרישן התקדשו'; ועי' רמב"ם, הל' תרומות פ"ד הט"ז.
[3]. מהר"י קורקוס, לרמב"ם הל' ביכורים פ"ה הי"א; ואינו דומה לקריאת שם בתרו"מ ששם יש סוגי מעשרות שונים וגם צריך ציון מקום, ואכמ"ל.
[4]. רמב"ם, הל' תרומות פ"ב הט"ז; הל' ביכורים פ"ה הי"א.
[5]. שו"ע, סי' שכח סעי א.
[6]. רמב"ן, שם; שו"ת שבט הלוי, ח"ד סי' קמו.