חלה שהתערבה בעיסה

התשובה

א. ביטול החלה בעיסה

שונה תרומה מאיסורים אחרים, שאם התערבה במינה אינה בטלה בשישים אלא במאה ואחד.^[1] לכן אם יש מאה ואחד כנגד החלה שהתערבה, בטלה החלה בעיסה ומותרת באכילה.^[2] יש מהאחרונים^[3] שכתבו שדין זה אמור דווקא במקרה שהתערבה בעיסה אחרת, אבל אם חזרה והתערבה בעיסה שממנה הופרשה, חזרה לטבלה, ויש להפריש מעיסה זו חלה פעם נוספת. אמנם למעשה הכריעו האחרונים^[4] שאין הבדל בין מקרה שנפלה לעיסה שממנה הופרשה לבין מקרה שנפלה לעיסה אחרת, ובכל מקרה בטלה במאה ואחד.

ב. ביטול האיסור

אם אין בתערובת מאה ועוד כנגד האיסור, האם מותר להוסיף עיסת חולין כדי שירבה ההיתר לבטל את האיסור? בגמרא (ביצה ד ע"ב) מובא: 'אין מבטלין איסור לכתחילה'.^[5] איסור זה אמור ביחס לביטול איסור מהתורה,^[6] ונחלקו הראשונים בדין איסור דרבנן שיש לו עיקר מהתורה.^[7] יש שכתבו^[8] שאסור לבטל איסור זה לכתחילה, אבל לאחר שהתערב מותר לרבות על ההיתר ולבטלו. ויש שחלקו^[9] וכתבו שדינו כאיסור מדאורייתא, שאין לבטלו בשום אופן. להלכה, דעת ה'שלחן ערוך'^[10] כמתירים ודעת הרמ"א^[11] כאוסרים, ולכן לבני ספרד יש להקל לתקן את התערובת בהוספת עיסה של היתר.

ג. שאלה על ההפרשה

כתב הרמב"ם (הל' תרומות פ"ד הי"ז):

המפריש תרומה ומעשרות וניחם עליהן הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו, כדרך שמתירין לו שאר נדרים, ותחזור חולין כמו שהיתה, עד שיפריש פעם שנייה אותה שהפריש תחילה או פירות אחרות.

וכך פסק הרמ"א^[12] ביחס לחלה. אמנם הט"ז^[13] כתב שאין להישאל במקרה כזה אלא רק במקרה שהחרטה היא על עיקר ההפרשה, אבל נראה שהוא דעת יחיד, ולכן יכול להישאל אף על התערובת.^[14]

למעשה, אם יש כמות של עיסת היתר ביחס של 100 ועוד כנגד החלה – העיסה מותרת. אם לאו – ניתן להישאל על ההפרשה ולהפריש בשנית ללא ברכה.^[15] ולבני ספרד ניתן להוסיף עיסת חולין עד שיהיה בעיסה המותרת מאה חלקים כנגד החלה.

[1].    תרומות פ"ד מ"ז כר' אליעזר; רמב"ם, הל' מאכלות אסורות פט"ו הי"ג.

[2].    רמ"א, בהגהותיו לשו"ע יו"ד סי' שכג סעי' א.

[3].    שו"ת שאילת יעב"ץ, ח"א סי' קלה; שם, ח"ב סי' צט, ודייק כן בדברי הרמ"א; שו"ת חתם סופר, סי' שיט.

[4].    שו"ת חלקת יעקב, יו"ד סי' קפ; ערוך השלחן, יו"ד שכג סעי' יג; חזו"א, דמאי סי' טו ס"ק י;; שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' מז; שו"ת יביע אומר, ח"א יו"ד סי' כא.

[5].    נחלקו הראשונים בדין ביטול האיסורין אם נאסר מדאורייתא או מדרבנן, ראה ר"ן, חולין לה ע"ב בדפי הרי"ף.

[6].    כך עולה מהגמ' בביצה ד ע"ב, וכך הסכמת כל הראשונים, ראה לדוגמה: רמב"ם, הל' מאכלות אסורות פט"ו הכ"ה.

[7].    כך דינה של חלה ותרו"מ שאע"פ שבזה"ז חיובם מדרבנן כמו שכתב הרמב"ם, הל' ביכורים פ"ה ה"ה; שם, הל' תרומות פ"א הכ"ו, דינם כאיסור שיש לו עיקר מהתורה, ראה רשב"א, תורת הבית הארוך בית ד שער ג.

[8].    רשב"א, תורת הבית הארוך בית ד שער ג, וכשכתב שיש לחוש למחמירים, כוונתו היא שאין לבטל לכתחילה איסור דרבנן שאין לו עיקר מהתורה. ואילו כס"מ בדעת הרמב"ם, הל' מאכלות אסורות פט"ו הכ"ה, כתב שבאיסור דרבנן מותר אפילו לערב בידיים.

[9].    רא"ש, ביצה פ"א סי' ב; תרומת הדשן סי' נד.

[10].   שו"ע יו"ד סי' צט סעי' ו, וכך הסכמת האחרונים, ראה: פרי חדש, שם ס"ק יט; כף החיים, שם ס"ק סח.

[11].   רמ"א, בהגהותיו לשו"ע יו"ד סי' צט סעי' ו.

[12].   שם, סי' שכג סעי' א, וסיים שדין זה אמור כל עוד לא אכל מהעיסה, אבל אם אכל אין לו להישאל, שאם כן נמצא שאכל טבל.

[13].   ט"ז, יו"ד סי' שכג ס"ק ב.

[14].   כ"כ נקודות הכסף, שם; ברכ"י, שם ס"ק א; ערוך השולחן, שם סעי' יד; שו"ת יביע אומר, ח"א יו"ד סי' כא אות יא.

[15].   יש שפסקו שיש לברך על ההפרשה השנייה: שו"ת חתם סופר, יו"ד סי' שכ; דרך אמונה, הל' תרומות פ"ד ס"ק קפד. ויש שכתבו שאין לברך: שו"ת הלכות קטנות, ח"א סי' מח, וטעמו שהברכה שבירך על ההפרשה הראשונה תועיל אף להפרשה השנייה. וצ"ע על הסבר זה, שהרי בשאלה נעקרה ההפרשה הראשונה לגמרי וחזרה העיסה לטבלה. וברכ"י כתב כן מטעם אחר – שבזה חוששים לט"ז שלא מועילה שאלה, ולכן לא יברך. ולמעשה – אין לברך, מפני שספק ברכות להקל: שו"ת יביע אומר, ח"א יו"ד סי' כא אות יב.