אורז שנתבשל ונילוש עם בצק חיטה ונאפו יחד - דינו להפרשת חלה וברכת המוציא

התשובה

ב"ה י"ד סיוון שנת השבע ה'תשפ"ב

שלום וברכה וכל טוב

בנידון שאלתך, מה הדין אם בשלו אורז ולאחר מכן ריסקו אותו, לשו אותו עם בצק חיטה ואחר כך אפו אותם יחד. מה דינו להפרשת חלה וברכת המוציא?

• 
  
• תשובה:
• לחם שנאפה מעיסה שמעורבים בה קמח חיטים וקמח אורז מפרישים ממנו חלה ומברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, כל עוד מורגש טעם החטים בלחם. וכתבו האחרונים שראוי לכתחילה ללוש את הבצק שכמות הקמח של החטים תהיה ברמה של "כזית בכדי אכילת פרס", שאז לכו"ע מברכים עליו "המוציא" וברכת המזון.
• בטעם הדבר כתבו הפוסקים שייחודו של האורז שאם הוא נילוש עם חטים אז הוא "נגרר" אחרי החיטה ונהפך להחמיץ כמותה, ולכן כל הבצק ברכתו המוציא, ויוצאים בו ידי חובת מצה ומפרישים ממנו חלה כי כל הכמות כולה נחשבת כעיסה של חטים.
• למעשה, אין הבדל בין ערבו קמח אורז בבצק או אורז מבושל שריסקו אותו ולאחר מכן ערבו אותו בבצק ואפו אותו, שכיוון שאפו אותו הוא נחשב כלחם לכל דבר, כפי שמצינו לעניין מצה של קמח חלוט (טור ושו"ע או"ח סי' תנד, שהיו מתירים לקיים במצה כזאת ידי חובת אכילת מצה, אם לא היו חוששים לחמץ כיון שאין אנו בקיאים בחליטה), וכן מצאנו לעניין הפרשת חלה שאפייה אחר חליטת הקמח נחשבת כאפייה (שו"ע יו"ד סי' של). ולכן גם במקרה שחלטו ובשלו את האורז וערבו אותו בבצק של חטים ואפו את הבצק דינו כקמח אורז שנאפה עם קמח חטים שהוא נחשב כלחם גמור, אם יש בו טעם חיטה.

למעשה: במקרה הנידון שאפו לחם מעיסה שמכילה 50% קמח חיטה ו50% עיסת אורז, הדבר פשוט שברכתו המוציא וחייבים להפריש ממנו חלה. לא רק לדעת השו"ע שהלכה כמותו שמספיק אם בבצק יהיה טעם חיטה שתנאי זה בוודאי שמתקיים בנידון שלנו. אלא אפילו לדעת האחרונים שחששו לדעת הראשונים שמצריכים שבבצק יהיה יחס של "כזית בכדי אכילת פרס", שגם תנאי זה מתקיים במקרה הנידון שהיחס בתערובת הוא מחצה אורז ומחצה חטים.  

לכן גם במקרה זה יש לברך על הלחם המוציא וברכת המזון וצריך להפריש ממנו חלה.

בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב