התשובה
במשנה (תרומות פ"א מ"א) נאמר: 'עובד כוכבים שתרם את של ישראל אפילו ברשות, אין תרומתו תרומה'. הטעם שאינו יכול להפריש הוא מפני שגוי אינו נעשה שליח להפרשת תרומות ומעשרות וחלה, כפי שדרשו בגמרא (קידושין מא ע"ב): 'מה אתם בני ברית, אף שלוחכם בני ברית', וכן נפסק להלכה ברמב"ם (הל' תרומות פ"ד ה"א):
עושה אדם שליח להפריש לו תרומות ומעשרות, שנאמר כן תרימו גם אתם לרבות שלוחכם. ואין עושין שליח עכו"ם, שנאמר גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית.
והמשיך הרמב"ם (שם ה"ב): 'חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה... והעכו"ם שתרם את של ישראל ואפילו ברשותו'. אמנם, ה'מחנה אפרים'[1] הבחין בין דין שליחות, שאין שליחות לגוי, לבין דין פועל שידו כיד בעל-הבית שמועילה פעולתו שלא מטעם שליחות, ולדבריו נראה שגם פועל גוי יכול להפריש עבור בעל-הבית ואין צורך בדיני שליחות.[2] אך רבו הם החולקים על דבריו, וסברו שגם לפועל גוי אין שליחות ולדבריהם דין 'יד פועל כיד בעל-הבית' ייאמר רק בקניינים ולא במצוות.[3]
אם כן, הפרשת חלה ע"י עובדת זרה אינה הפרשה כלל, ויש לחזור ולהפריש בברכה. אך מכל מקום כתב הרמב"ם (הל' ביכורים פ"ו ה"י): 'עכו"ם שהפריש חלה... אינה חלה, אלא מודיעין אותו שאינו צריך ותאכל לזר'. יש להודיע לגוי שהפרשתו אינה כלום, כדי 'שלא יחשוב העובד כוכבים שהזר אוכל חלה' כאשר לאחר מכן היהודי מפריש שוב.[4]
אולם, אם האישה המבוגרת מתקשה להפריש בעצמה, היא יכולה לומר לעובדת הזרה שתיטול חתיכה מן העיסה, והיא-האישה המבוגרת תברך ותאמר את נוסח הפרשת חלה. ההבדל בין שתי האפשרויות הללו נובע מכך שהפרשת חלה הינה מעשה שיש בו 'חלות', בהחלת שם תרומה ותיקון העיסה, 'חלות' שהגוי מופקע ממנה. אך עצם נטילת החלה מן העיסה ללא החלת דין מתאפשרת גם לגוי, כפי שקבע ה'מחנה אפרים' (הל' שלוחין ושותפין סי' יא, בביאורו השני) שיכול יהודי לברך על מעקה שהתקין גוי בביתו וזו לשונו:
ואע"פ שהגוי עשהו ואין שליחות לגוי, היינו דווקא במידי דבעי שליחות כגון תרומה וכיוצא, אבל במידי דלא בעי שליחות ובלאו הכי יכול חברו לעשותו ומה שעשה עשוי כגון נדון דידן דאי תיקן מעקה של חברו שלא מדעתו הרי זה שפיר כי נמי עשהו גוי חשיב כאילו עשהו ישראל.
מבואר שבמצוות 'תוצאה', שאין בהן שינוי דיני בהחלת חלות, ומהותן היא השגת התכלית, לא משנה אופי מבצע הפעולה וגם גוי יכול לבצע אותן. אך במצוות שיש בהן שינוי דיני במציאות, כמצוות חלה, יש צורך שהאדם מבצע הפעולה יהיה שייך במצווה, ממילא גוי לא שייך בהן.[5]
למעשה, במקרה הצורך יכול עובד/ת זר/ה ליטול חלה מן העיסה ובעל-הבית יברך ויקרא שם חלה.
[1]. מחנה אפרים, הל' שלוחין ושותפין סי' יא, בביאורו הראשון.
[2]. כ"כ: מנחת חינוך, מצווה רטז אות ו; שו"ת עונג יום טוב, סו"ס קט; שו"ת ישועות מלכו, יו"ד סי' סד.
[3]. רבי עקיבא איגר, הגהות על המחנה אפרים, הל' שלוחין ושותפין סי' יא; שער המלך, הל' תרומות פ"א הי"א; שו"ת נדיבי לב, חו"מ סי' סב; תורת הארץ, ח"א פ"ה אות יד; שו"ת הר צבי, זרעים ח"א סי' כו; שו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן, סי' נח אות טז.
[4]. ש"ך, יו"ד סי' של ס"ק ג. ראה: צפנת פענח, הל' תרומות פ"ב ה"י ד"ה אך י"ל: 'שצריך להודיעו, ומשמע שבלא זה אסור ליטלו'. על השמטת הרמ"א, יו"ד סי' של סעי' א, את דין ההודעה, ראה: בית הילל, שם סי' שלא ס"ק ג.
[5]. ראה כן גם מחנה אפרים, קניין מעות סי' טו. יסוד זה שמצוות 'תוצאה' יכולות להתקיים ע"י גוי, מופיע גם אצל: תוספות, שבועות ג ע"א ד"ה ועל, לגבי הקפת קטן ע"י גוי; שו"ת הרשב"א (ח"א סי' שנז, לגבי מיתת בי"ד ע"י גוי; ח"א סי' תקיא, לגבי טבילת כלים ע"י גוי); פרי חדש, יו"ד סי' קכ ס"ק מ, לגבי טבילת כלים ע"י גוי. לגבי השבתת חמץ ע"י גוי, ראה: מגן אברהם, סי' תמו ס"ק ב, בשם השל"ה; שער המלך, הל' חמץ ומצה פ"א ה"ג ד"ה והנה המעיין; הרב יוסף שאול נתנזון, הערות מעשה חשב, על שער המלך שם אות קל; שו"ת זרע אברהם (לופטיבר), סי' פח; שו"ת מנחת אלעזר, ח"ב סי' י ד"ה אך באמת; נתיבות המשפט, סי' קפב ס"ק א.
