שמירת הסביבה בהלכה
השאלה: שלום רב.
בתחילה אציין כי השאלה נכתבת במסגרו של מחקר לצורך עבודה סמינריונית אישית וכן מתוך רצון ללמוד ולהחכים.
להבנתי, עוד בימי המשנה במסכת בבא בתרא נאמר כי יש 'להרחיק גורן קבוע מן העיר 50 אמה' והרמב"ם בהלכות שכנים הדגיש כי אין הכוונה רק למרחק מהגורם המזהם, אלא גם 'חמישים אמה לכל רוח', ומפירושו של רש"י למדים כי הטעם לכך הוא שמירה הן על החי, ופברט בני האדם, והן על הצומח.
משתמע מכך כי עוד בתקופת המשנה הייתה חובה שלא לזהם את האוויר.
אם כך, אשמח לדעת כיצד ההלכה מתמודדת כיום עם זיהום אוויר ממפעלים? האם יש פסיקות רבנים בנושא? ומה עמדתכם?
בנוסף, מה קורה אם סגירת מפעל שכזה פוגעת בפרנסת תושבי העיר? או בנוחותם?
אשמח מאוד למענה ותודה מראש על הסבלנות והעזרה,
ליטל.
