התשובה
ב"ה
שלום וברכה!
המלחמה כעת היא מלחמת מצווה, ככל מלחמות ישראל, מאז ומעולם. אמנם ישנה אפשרות גם למלחמת רשות, אך ברור שרובן של מלחמות ישראל, ובוודאי מאז הקמת המדינה כל המלחמות הן עזרת ישראל מיד צר והן מוגדרות כמלחמת מצווה, ולכן מעיקר הדין גם חתן מחדרו וכלה מחופתה צריכים לצאת למלחמה, ובכלל זה גם לומדי תורה שצריכים לצאת ולהילחם.
אין חולק כי מלחמותיו של דוד היו מלחמות מצווה (מלבד כיבוש סוריא), אלא שכבר מובא בגמרא סנהדרין מט, א: "אמר רבי אבא בר כהנא אילמלא דוד, לא עשה יואב מלחמה, ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה, דכתיב (שמואל ב ח, טו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא. מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו? משום דיואב על הצבא! ומה טעם יואב על הצבא? משום דדוד עושה משפט וצדקה לכל עמו!"
הגמרא מלמדת אותנו על השילוב הנכון בין היציאה למלחמה ובין לימוד התורה, שני חלקים אלו משולבים האחד בשני, חוזק צבאי- מלחמתי לא יכול להתקיים בלי חוסן רוחני, אלו שני דברים ההולכים יד ביד, ולכן מי שירא מעבירות שבידו אינו יוצא למלחמה! גם למלחמת מצווה.
ולכן המבט הנכון הוא שכל חלק צריך לעשות את חלקו במקסימום האפשרי שלו, מי שיוצא למלחמה שיעשה זאת באופן המקצועי והטוב ביותר, ומי שיושב בבית המדרש שימסור את נפשו על לימוד התורה, ויוסיף ויגביר חיילים לתורה במיוחד בעיתות אלו.
נקודה משמעותית נוספת היא שהרי הצבא לא מגייס את כל חייליו וכל מי שיודע להילחם לשדה הקרב, גלי צה"ל עדיין משדרים.... ואין סיבה שדווקא מי שמוסר נפשו על לימוד התורה יהיה זה שיצא.
כמובן שאם חלילה נגיע למצב שבו "כל בחור לנשק" יצטרכו כולם באופן מוחלט לצאת.
ולכן אם ישנו צורך לגייס כספים על מנת לחזק את לימוד התורה בעיתות אלו אפשר בהחלט לפעול למען גיוס כספים זה.
בשורות טובות
דוד אייגנר מכון התורה והארץ
