התשובה
בימי הראי"ה קוק לא היתה מדינה ואפילו כח לוחם על הארץ כמעט
ולא התארגן, וא"כ אי אפשר היה לדבר על מצות ישוב א"י בצורה
ציבורית ומעשית קודם שיש לכך משמעות. ולכן הראי"ה באר בהרחבה
גדולה את מעלת העם והארץ.
בכתביו הרעיוניים אין בכלל ציון של מקורות אלא ברמזים בלבד. לכן
אין מקום כלל לטענה על שלא ציין מקור זה דווקא.
הרב מימון בסוף קיצור שו"ע בהוצאת מוסד הרב קוק מביא בשם הרב
קוק את דברי הרמב"ן הנ"ל
הרב גילעד טוען שהרב דיבר בעיקר על ריבונות ישראלית בארץ. ואכן
את זאת הוכיח בנו הרצי"ה מדברי הרמב"ן שאמר "שלא נניחנה ביד
זולתנו מן האומות" כלומר מדובר כאן על שלילת ריבונות זרה בא"י
מלבד הריבונות הישראלית.
הרב גילעד במאמרו שם מוסיף ואומר שריבונות אנושית אינה סותרת את
הריבונות האלקית כי השכל האנושי הוא גילוי של הצלם הא-לקי ושל
השפע השכלי המגיע לאדם מהא-ל.
הרצי"ה היה מדגיש את המעשה האנושי בישוב הארץ ובהחלת
הריבונות הישראלית עליה שהיא תוצאה של דחף א-לקי. הקץ דוחק
אותנו היה אומר. הרמב"ם כותב שאחת מדרגות הנבואה היא עזר
א-לקי המעניק לאדם אומץ וגבורה לפעול למען כלל ישראל.
השכל האנושי שהרמ"ם דיבר בשבחו הוא החתירה לאמת הצרופה
הנקיה מכל נטיה חומרית ונגיעה אישית וכל כלולה לשם שמים. אם
לריבונות כזו מתכוון הרב גילעד א"כ הוא אומר את מה שאמר הרצי"ה
במילים אחרות. כל מטרת שיבת ישראל לארצו ושאיפת ריבונותו בה
היא להביא לכך שתימלא הארץ דעה את ה' היא כוללת מאבק בלתי
מתפשר עם רעיונות זרים ודתות אחרות
חשיבה רציונאלית זו של הרמב"ם היא המשיחיות במיטבה. ואין מקום
להציג זאת כמחלוקת בין הרצי"ה לבין אביו או בין הרצי"ה לבין הרב
עמיטל והרב גילעד.
הרצי"ה זצ"ל בשנים הסמוכות להקמת המדינה ולאחריה הדגיש את
הגיענו למדרגה זו בגאולת ישראל מפני שרואים אותה עין בעין בכל
יום. וע"כ אין בכך סתירה בין הראי"ה לרצי"ה, ובעיקר שכל היודע
את הקשר וההבנה שבין הרב זצ"ל לרצי"ה יודע שהרב זצ"ל ראה
ברצי"ה את האחד הממשיך, המבין את שיח נפשו וכדברי הרצי"ה:
שיעור קומה שלם. הרצי"ה ידע שדברי הראי"ה בגלל עומקם אינם
מובנים לרוב הדור וע"כ הקדיש את עצמו להסביר לבאר וללמד את
דברי הראי"ה לפי יכולת השומעים, וע"כ הדגיש דברים שראה
בהם צורך בשבילנו. ובעוד שדברי הראי"ה הם עמוקים מקיפים
ומתארים תהליכים רוחניים של שנות דור בא הרצי"ה ומיקד דברים
לגבי דורנו.
1) מעלת א"י נזכרת בהקדמה ובמבוא לשבת הארץ, בהקדמה (ראש
אמיר) לספר עץ הדר, ועי"ע בסיום קצושו"ע בהוצ' מוהר"ק בעריכת
הרב מימון בדברי הראי"ה לרב מימון.
2) הראי"ה לענ"ד היה עוד הרבה יותר תקיף בקשר לכל ארצנו גם
בעבה"י, וכפי שהסברתי בהקדמתי, לא היה לכך צורך בעתו.
ובדבריו לרב מימון דיבר במפורש על שיבה לגבולות אברהם יצחק
ויעקב ולא רק לגבולות מסעי. עי' במאמרי הראי"ה בכמה וכמה
מאמרים המבארים את זיקתו של הרב זצ"ל לכל חלקי א"י. (נאום
על ישוב א"י, קודש וחול בתחית ישראל, מספד יחיד, הנדיב הידוע ועוד).
3) ההגדרה מכשיר אינה נעימה לאוזן, יותר מתאים שהציונות היא חלק
ממצות ישוב א"י. וודאי שכך ראה אותה בימיו הראי"ה זצ"ל, ברור
שלא ראה את כל התוצאות המעשיות שלא נראו בימיו. אולם כאמור
הבנתו של הרצי"ה זצ"ל היא נכונה, וכל החילוקים הנעשים בין
הראי"ה לרצי"ה הם מלאכותיים ומגמתיים.
