שיח/פסיפלורה הגדל בגינה ביתית וזו השנה הראשונה שבה הוא הניב פרי , האם מותר לאוכלו? ומה דיני ההלכה?

התשובה

שלום

להלן קטע מספר "הלכות הארץ" בהוצאת המכון (הלכות ערלה פרק ג עמ' 130) שמבאר את מה נחשב אילן החייב בדיני ערלה ומה נחשב ירק ופטור מדיני ערלה :

א. נאמר בתורה 'ונטעתם כל עץ מאכל', לאמור רק 'עץ מאכל' אסור באיסור ערלה, ואילו ירק אינו אסור.[1]

ב. לפי ההלכה, אמות המידה המרכזיות שעל פיהן קובעים אם הצמח נחשב לעץ או לירק, הן אורך זמן קיומו של הצמח ואופן התחדשותו. צמח רב-שנתי שמתחדש מן הגזע, נחשב אילן. לעומת זאת צמח חד-שנתי, או צמח רב-שנתי שמתחדש מן השורש - נחשב ירק.[2] לעניין זה השורש הוא החלק של הצמח, שמתחת לאדמה.[3] לדוגמה: אף שמטע בננה מתקיים שנים רבות, הצמח הבודד מתחדש מן השורש, ולכן דינו כירק.

ג. ישנן אמות מידה נוספות שעל פיהן מגדירים צמח בתור ירק או בתור אילן, ואשר מוזכרות בפוסקים, אך יש לגביהן מחלוקת, כדלהלן.

ד. יש אומרים שצמח בעל גזע חלול נחשב ירק, אף אם הוא רב-שנתי ומתחדש מהגזע, אך אין סומכים על אמת מידה זו לבדה; דוגמאות לצמחים בעלי גזע חלול: חציל; פאפיה; באבקו.[4]

ה. יש אומרים שצמח רב-שנתי שאינו מתקיים יותר משלוש שנים נחשב ירק,[5] ויש אומרים שצמח אשר כמות פירותיו ואיכותם יורדות במשך השנים,[6] נחשב ירק. להלכה נוהגים לסמוך על שני התנאים האלה גם יחד.[7] לדוגמה, החציל נחשב ירק ואין בו איסור ערלה מן הטעמים הנ"ל.

ו. יש אומרים שצמח שנותן פרי תוך שנה אחת מן הזריעה, מוגדר בתור ירק ואין בו איסור ערלה,[8] וכך פסקו כל רבני הספרדים בדורות האחרונים,[9] והרבה פוסקים חלקו על כך, כי אמת מידה זו אינה מובאת בתלמודים.[10] דוגמאות לצמחים כאלו: פפאיה, באבקו, פסיפלורה. ראוי לציין שכאשר מוכרים פאפיה ופסיפלורה בשווקים בכשרות רגילה (לא למהדרין), מסתמכים על הדעה המקלה הנ"ל.

[1] תוספתא, כלאים פ"ג הי"ג-הי"ד.

[2] רמב"ם, הל' כלאים פ"ה הי"ט-ה"כ; על הגדרות אילן וירק, עי' התורה והארץ ג, עמ' 428-398.

[3] ב"ב פב ע"א.

[4] שו"ת מהר"י חאגיז, ח"א סי' פג; יש לציין שהחציל נחשב ירק בגלל סיבות אחרות, ואף הפאפיה והבאבקו נחשבים ירק לדעת חלק מן הפוסקים, מטעמים אחרים.

[5] חזון איש, ערלה סי' יב ס"ק ג, ד"ה ונראה דגזע; אך הכפתור ופרח (פרק נו, הוצאת בית המדרש להלכה בהתיישבות, עמ' רס), ורדב"ז (שו"ת ח"ג סי' תקלא, שם ח"א סי' תקסג; שם ח"ד סי' רצו), חולקים וסוברים שגם אם אינו מתקיים שלוש שנים נחשב אילן, ואסור לעולם.

[6] מהר"ם אלשיך, מובא בברכי יוסף, יו"ד סי' רצד.

[7] חזון איש, ערלה סי' יב ס"ק ג, ד"ה ונראה לדינא.

[8] שו"ת הרדב"ז, ח"ג סי' תקלא.

[9] ברכי יוסף, יו"ד סי' רצד; שו"ת רב פעלים, או"ח ח"ב סי' ל; שו"ת יין טוב, יו"ד סי' יד; שו"ת יחוה דעת ח"ב, סי' כא, ח"ד סי' נב; הגר"מ אליהו, תחומין ז, עמ' 93-88; ואמנם עי' בשו"ת איש מצליח (ח"ב סי' מה), שחולק.

[10] חזו"א שם; שו"ת איש מצליח שם.

[11] עי' שו"ת יחוה דעת ח"ד, סי' נב (עמ' רסז בהערה), ושם נטה להקל על פי תכונות הצמח בארץ המוצא של העץ, ופשיטא שיש להחמיר על פי תכונות הצמח במקום הטבעי, בפרט שהנפקא מינא מן הדיון אינו רק לגבי ערלה, אלא גם לגבי דיני ברכות שאינן מתקיימות אלא בארץ ישראל; וכן כתב כרם ציון, הלכות פסוקות (תשמ"ג), פרק ד גידולי ציון אות ד (עמ' יב-יג).

[12] התורה והארץ ה, עמ' 142-139.

[13] ודי בתנאי זה לבד להחשיבו ירק: הגר"מ אליהו במכתב, אמונת עתיך 10 (תשנ"ו), עמ' 6; וכן כתב הגר"ע יוסף, יחוה דעת ח"ד, סי' נב (עמ' רסו-רסז בהערה).

[14] התורה והארץ ה, עמ' 145-143; ועי' חלקת השדה, זרעים א עמ' עד-פג.