עלי ורד ועלי ה"לואיזה" לעניין ערלה

התשובה

הנה ידועים דברי הרשב"א שמובאים בב"י (יו"ד סי' רצד) שהחמיר במרקחת העשויה מעלי ורדים לאכילה, ונראה שגם הרשב"א החמיר אולי רק במידי דאכילה. אולם בנידון שלנו ששמים את העלים במים והם רק נותנים טעם יש מקום לומר שהיות ואין על עלים דין פרי ולא חל איסור ערלה עליהם בכלל. ומובא בתוספת יום הכיפורים (הרב משה בן חביב, יומא פא ע"ב ד"ה ודע) דכתב אודות הורדים, וז"ל: "כן הוורדים נמי רובא נטעי להו אדעתא להריח - אם אוכלם יברך בפה"א; ואין בהם ערלה, והרי זה דומה לאילן שנטעו לסייג או לקורות ולא לאכו ל פירותיו דפטור מערלה".

וכן ראיתי בערוך השלחן (יור"ד סי' רצד סעי' לח) וז"ל: "וכן כשנטע להריח בהם ולא לאכלם ויש היכר בזה פטור מן הערלה". וכן החזון איש (דיני ערלה ס"ק לט) כותב: "כל שאינו אוכל לענין מעשר ולענין טומאת אוכלין אינו אוכל לענין ערלה, ומילתא דעבידי לתבל את הקדירה ואין אוכלים אותו בעינא אינו בכלל פרי לענין ערלה". ע"כ.

מכל האמור נראה שעלי ורדים ועלי דפנה בזמננו שאינם מיועדים לאכילה.

אלא ליתן טעם וריח במשקה אינם נחשבים לפרי ואינם חייבים בערלה. ובספר תוספות יום הכיפורים הביא שככה נהגו בא"י, שלא להפריש תרו"מ מהורד המרוקח, וכן נהגו לברך עליהם בורא עצי בשמים ולא הנותן ריח טוב בפירות ע"ש.

ולכן למסקנה נראה לענ"ד שלא להחמיר בעלי ורד ועלי ה"לואיזה" ומותר יהיה להשתמש בעליהם גם בשלוש השנים הראשונות*.