פסיפלורה לענין ערלה

התשובה

הבעיה שאתה מעלה נידונה בספר התורה והארץ ח"ה עמ' 145-143, ולהלן סקירה של המד' החקלאי מאיר פרנקל ומה שכתבתי בעקבות דבריו.

למעשה, לענ"ד, האשכנזים צריכים להחמיר ולהתייחס לפאסיפלורה כאילן בפרט שספק דאורייתא לחומרא. לספרדים יש מסורת פסיקה רציפה שיש לסמוך על הקירטיריון של נותן פרי תוך שנה אחת מהזריעה, ולפי זה דין הפאסיפלורה כדין ירק.

בכל טוב ובברכת התורה והארץ,
הרב יואל פרידמן

התורה והארץ חלק ה' ה"פאסיפלורה" (שעונית סגולה) - סקירה / מאיר פרנקל

ה"פאסיפלורה" (שעונית סגולה) - סקירה / מאיר פרנקל
ה"פאסיפלורה" הוא שיח מטפס אשר מניב פרי תוך שנה אחת מהזריעה.

ישנם הרבה זנים וטיפוסים שונים של "פאסיפלורה" בעולם, אך בארץ מגדלים בעיקר שני טיפוסים שנבדלים ביניהם לפי צבע הפרי - צהוב וסגול.

שיח זה יכול לחיות מספר רב של שנים.

מקובל אצל המגדלים, לחדש את הגידול אחרי שלוש שנים בגלל היבול שהולך ופוחת משנה לשנה. נבדקו ביסודיות הסיבות לפיחות ביבול, ומסקנת המומחים היא שאין הדבר נובע מתכונות הצמח אלא משיטות הגידול והטיפול בו. צמח ה"פאסיפלורה" זקוק להרבה קרינה ושמש, ואם ישנם רבדים ושכבות שאינם חשופים לשמש - הצמח לא ייתן יבול. לעומת זאת, אם יטפלו בו בדרך הראויה, וידללו מידי שנה את הענפים באופן שתתאפשר חדירת קרני השמש - אין שום סיבה שהיבול יפחת. נעשה ניסוי בצמח צעיר בן שנה המאשש את הנאמר לעיל. כיסו את הצמח ברשת שמנעה מקרני השמש להגיע אליו, והתוצאה היתה שהצמח לא הגיע אפילו למצב של פריחה.

הגידול בחו"ל שונה מהגידול בארץ. בחו"ל ישנן מחלות ווירוסים שגורמים לתמותת הצמח בגיל צעיר, ולכן לאחר שניים או שלושה יבולים רגילים המגדלים לעקור את המטעים ולנטוע צמחים חדשים.

גזע ה"פאסיפלורה" נראה מלא, ועם זאת, יש בו נקב שגודלו כעובי מחט, אשר דרכו אפשר לשאוב ולשאוף אוויר.

התורה והארץ חלק ה' ה"פאסיפלורה" - דינה לערלה / הרב יואל פרידמן

ה"פאסיפלורה" - דינה לערלה / הרב יואל פרידמן
בספר התורה והארץ (ח"ג עמ' 624 אות י) פרסמנו, לאור הנתונים שנמסרו לנו, שהצמח מניב פרי רק בשנה השנייה, אין גזעו חלול ואין ירידה משמעותית בכמות הפרי ובאיכותו. לפי"ז הסקנו שיש בו איסור ערלה ודינו כאילן אליבא דכו"ע. הרב שניאור זלמן רווח (מכון למצוות התלויות בארץ - בית עוזיאל חוב' תנובות שדה מס' 02 עמ' 61) הביא סקירה של האג' שלמה ששון ובה נטען שה"פאסיפלורה" נותן פרי תוך שנה אחת מעת הזריעה, שהגזע חלול ושיש ירידה משמעותית בכמות הפרי ובאיכותו תוך 4-3 שנים. נערך בירור נוסף ע"י מר מאיר פרנקל (מד' חקלאי) עם טובי המומחים והתברר כדלהלן:

א. ה"פאסיפלורה" אכן מסוגל להניב פרי תוך שנה אחת מעת הזריעה. לפי זה, לפוסקים שמסתמכים על הקריטריון הזה לבדו כדי לסווג את הצמח כירק, ייחשב ה"פאסיפלורה" כירק וכדלהלן.

ב. הנתון השני שהתברר הוא שאמנם בגידול ה"פאסיפלורה" בארץ ישנה ירידה בכמות הפרי ובאיכותו, אך ירידה זו נובעת מתנאי גידול לא מתאימים ולא מתכונות הצמח, כפי שפורט בסקירה דלעיל. במאמרנו (התורה והארץ ח"ג עמ' 124) הבאנו את המקור לסברה זו בשם המהר"ם אלשיך (מובא בברכ"י סי' רצד) והסברנו שצמח שיבולו מתמעט במשך השנים אינו בכלל "דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא" (ברכות מ ע"א); כלומר, אין כאן גזע שמוציא פירות מידי שנה בשנה. מובן א"כ שהפיחות ביבול צריך להיות אחד מתכונות הצמח, אך אם פיחות זה נובע מסיבות צדדיות כגון תנאי גידול שאינם מתאימים, אזי ודאי שאין זו תכונה בצמח המגדירתו כירק. התברר שגם בחו"ל ישנה הפחתה ביבול עד כדי תמותה, אך גם שם הסיבות לכך הן סיבות צדדיות כגון וירוסים מחלות וכדו'.

ג. הנתון השלישי בקשר לתכונות הגזע: התברר שהצמח מעוצה, והגזע נקוב בנקב כעובי מחט, והשאלה היא האם יש להחשיב זאת כגזע חלול אם לאו.

המקור לכך שצמח בעל גזע חלול נחשב ירק הוא במהר"י חאגיז (ח"א סי' פג) ולא מצאנו לסברה זו מקור בש"ס ובפוסקים. עם זאת, בס' התורה והארץ ח"ג (עמ' 214 אות ד) נסינו לברר את הסברה לכך, וביארנו עפ"י הסבר הדרישה בתוספתא (כלאים פ"ג ה"ג) וכן הרשב"א (ערובין לד ע"ב) שתכונות הגזע, קשיותו ורכותו מהווים קריטריון לסיווג הצמח כאילן או כירק. גם הבן איש חי (שו"ת רב פעלים או"ח ח"ב סי' ל) מביא את הסימן הזה בקשר לצמח הפפיה, אך להבדיל מה"פאסיפלורה", גזע הפפיה הוא חלול לגמרי; לאור הנ"ל לא נראה לנו שה"פאסיפלורה" נחשב כבעל גזע חלול. אולם הרב ש"ז רווח הפנה את תשומת לבנו שהנידון בדברי המהר"י חאגיז הוא החציל (באנדיג'ן) וגם הוא צמח בעל גזע שבו נקב קטן. בקשנו א"כ ממר מאיר פרנקל לברר את תכונות הגזע של החציל, ונמצא שהחלק החיצוני של הגזע מעוצה וחלקו הפנימי ירוק (כגזע של צמח חד- שנתי). כאשר החציל חי בעודו מחובר לקרקע הגזע הינו קשה מאד, הן החלק החיצוני והן החלק הפנימי (ולכן הוא מסוגל לשאת את החצילים שהינם פירות כבדים מאד). לאחר ניתוקו מהאדמה והתייבשותו של הצמח - החלק המעוצה נשאר קשיח והחלק הירוק מתייבש ויוצר חלל גדול; וכנראה שמהר"ם חאגיז התכוון לחלל שבגזע החציל בעודו יבש. ומכל מקום, בוודאי שאין להשוות את החלל שבגזע החציל, שמגיע לקוטר של 0.5 ס"מ ויותר, לחלל של גזע ה"פאסיפלורה" שהוא כנקב שיוצרת מחט.

היוצא מכל הנ"ל, שישנה מחלוקת בין הפוסקים: לדעת החזו"א וההולכים בשיטתו צמחים המתקיימים כמה שנים נחשבים ירק רק אם כמה קריטריונים מצטרפים יחד: מוציא פרי תוך שנתו ואינו מתקיים יותר משלוש שנים (ואולי אף כשהיבול יורד בצורה משמעותית במשך השנים). לפי"ז אם צמח ה"פאסיפלורה" מתקיים שנים רבות ונותן יבול סביר במשך אותן שנים, אזי דינו כאילן ואסור באיסור ערלה. לדעת הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א (אמונת עתיך 10 עמ' 6) וכן נכתב בשם הראשון לציון הרה"ג עובדיה יוסף שליט"א (תנובות שדה שם) די בכך שהצמח ייתן פרי תוך שנה אחת מעת הזריעה ולכן צמח ה"פאסיפלורה" נחשב ירק ואין בו איסור ערלה.