התשובה
כתב הרמב"ם (מע"ש פ"ט ה"ח, על פי הירושלמי, שביעית פ"ב ה"ד) "וכמה היא סתם קליטה לכל האילנות? שתי שבתות". ניתן לדייק מכאן שאם נדע בוודאות ששתיל זה נקלט בעשרה ימים או בפחות - די בכך, ודין שתי שבתות הוא רק בסתם קליטה, המכסה את כל האילנות. וכן ראיתי שכתב אחד מגדולי האחרונים, דאם ברור שנקלט בעשרה ימים- די בכך.
לכן, מכיוון שמעבירים את השתיל עם גוש שהוא יכול לחיות איתו, כששמים אותו באדמה הגוש בטל לאדמה והוא ממשיך לחיות, וממילא גם אין נטיעה חדשה. ולכן אינו חייב לנטעו ארבעים וארבע יום לפני ראש השנה, אך יש לנטוע לפני תחילת שלושים הימים שלפני ראש השנה[2].
[1] שאלה זו מתבססת על האמור ברמב"ם (הל' מע"ש פ"ט הי"ב), שנצרכים ארבעה עשר ימים כדי שהאילן ייקלט בקרקע, ושלושים ימים נוספים כדי למנות שנה, אך כשנוטעים אילן בגוש לכאורה אין צורך בקליטתו באדמה, שהרי אדמתו עִמו.
שאלה זו הובאה לראשונה ב'התורה והארץ' חלק ה' עמודים 80- 87. שאלה זו נשאלו גם הגר"ש מן ההר, שחייב ארבעים וארבעה יום, והגר"י נויבירט, שכתב בשם הגרי"ש שדי בשלושים יום.
[2] הערת הרב י' פרידמן: חשוב להדגיש, שאף שאנו מקילים לסמוך על נטיעה הנעשית עד כ"ט אלול - הדבר אינו מומלץ, מפני שאם הגוש יתפורר, יפסיד הנוטע לא רק את תקופת המשתלה אלא גם את השנה הראשונה לנטיעה.
