מניין שנות ערלה לעץ שנקנה במשתלה

התשובה

א.  הנקב צריך להיות בקוטר 2.5 ס"מ

ב. משטח בטון (אפילו אם העציץ נקוב) מנתק את החיבור לקרקע, ויש למנות חשבון שנות ערלה מרגע הנטיעה  באדמה.

ועל מנת להסתמך על חשבון השנים במשתלה צריך שיתקיימו במשתלה מספר תנאים (כפי שיבואר להלן מתוך ספר הלכות הארץ בהוצאת המכון)  ולכן על מנת שנוכל להסתמך על שנים אלו יש לקנות רק ממשתלה שיש לה פיקוח מטעם הרבנות הראשית לישראל על  ערלה.

להלן הקטע מספר 'הלכות הארץ' (הלכות ערלה פרק ו) בהוצאת המכון :

" ו. כיום, מי שרוצה לטעת עץ פרי קונה אותו במשתלה. בכמה מן המשתלות גם מכינים את השתילים. שם מייצרים את השתיל מזרעים, או בדרך של ריבוי וגטטיבי (ייחורים) או בדרך של ריבוי מתרביות רקמה. לאחר ייצור השתיל (הכנה) מבצעים הרכבה, ושותלים את העץ המורכב בשקית פלסטיק שבה מצע גידול (בדרך כלל 6-5 ליטר של אדמה, חול, טוף ותערובות שונות).

ז. בדרך כלל השתיל מצוי במשתלה יותר משנה אחת עד שהוא מוכן לשיווק. השקיות והעציצים הנמכרים במשתלות הם בדרך כלל בעלי גושי אדמה שהשתילים יכולים להתקיים מהם.[1]

כדי למנות שנות ערלה מעת ייצור השתיל במשתלה צריך שיתקיימו ארבעה תנאים:

1. שהשקית המחזיקה את השתיל עמדה במשתלה על הקרקע ולא על משטח מנתק.

2. שיש נקב בתחתית השקית המחזיקה את השתיל.

3. שהשתיל בא בתוך גוש אדמה שהוא יכול להתקיים ממנו.

4. שגוש האדמה שמסביב לשתיל לא התפורר בעת הנטיעה.

אם השתיל אינו עומד בכל התנאים לעיל – יש למנות שנות ערלה מחדש.

ח. כאשר מעבירים שתיל מן המשתלה, על פי התנאים והסייגים שנמנו לעיל, אם התפורר חלק קטן מגוש האדמה (עד 30% לערך), אפשר למנות שנות ערלה מעת ייצור השתיל במשתלה. אולם אם חלק גדול מן הגוש התפורר, יש למנות שנות ערלה מההעברה והנטיעה החדשה.[2]

ט. השקית המחזיקה את הגוש נחשבת 'עציץ נקוב' כשהיא בעלת נקב בקוטר של 2.5 ס"מ בתחתית השקית, כאמור לעיל.[3] במקרה שהנקב קטן מ- 2.5 ס"מ יש לשאול רב, וכל מקרה לגופו.[4]

י. מעת ייצור השתיל ועד השתילה (במטע, בגינה וכדומה) צריך שהשקית תעמוד על הקרקע ולא על משטח מנתק. אולם אפשר להעביר את השתילים מן המשתלה למטע במשאית, אף על פי שזו מנתקת בין השתיל לבין הקרקע, כיוון שהניתוק הוא לזמן קצר.[5]

יא. כאמור, אם השתיל עומד על יריעה מנתקת, למרות שהשקית שבתוכה גוש האדמה נקובה, יש למנות שנות ערלה רק מעת הנטיעה החדשה במטע או בגינה. דוגמאות למשטחים מנתקים: אספלט, בטון, עץ, פלסטיק וכדומה.

יב. יריעת 'פלריג' מחוררת בנקבים קטנים (שעשויה רק משכבה אחת, ואינה מצופה בשכבת פוליאטילן) – אינה מנתקת, ואין צורך למנות מניין חדש של שנות ערלה.[6] אם יריעת ה'פלריג' עשויה משתי שכבות, שכבה אחת של ניילון אטום ושכבה נוספת של 'פלריג' מחורר, הריהי חוצצת בין השתיל לבין הקרקע, ויש למנות מניין חדש של שנות ערלה.

יג. עצים שמצויים בגוש אדמה ואלו נתונים בתוך שק מפלריג המחורר בנקבים קטנים, אך אין בהם נקב של 2.5 ס"מ כנדרש – גם אם הם מונחים על האדמה – יש למנות שנות ערלה מעת הנטיעה במטע או בגינה, ואין להחשיב את שנות המשתלה.[7] אמנם אם הם מונחים זמן רב באותו מקום, והשורשים חדרו לאדמה, אפשר למנות שנות ערלה מן הזמן שיש די שורשים היכולים לספק את צרכי העץ במשך שבועיים.[8]

יד. במשתלות שמתווכות בין המשתלה המייצרת את השתיל לבין הצרכן, בדרך כלל, אין אפשרות לדעת אם השתיל עמד במשך כל הזמן על הקרקע, ולכן יש להחמיר ולמנות שנות ערלה מעת הנטיעה במטע או בגינה, אלא אם כן המשתלה עצמה עומדת תחת השגחה.

[1] עי' התורה והארץ ה, עמ' 77-69.

[2] התורה והארץ ה, עמ' 76-72.

[3] על פי הנחיות הרבנים הראשיים לישראל, ראה התורה והארץ א, עמ' 244-242.

[4] עי' עוקצין פ"ב מ"י; ערלה פ"א מ"ד; שבת צה ע"ב; ועי' התורה והארץ א, עמ' 225-223, חישוב של גודל הנקב. יש לבחון כל מקרה לגופו, שכן תלוי כמה זמן השקית עמדה באותו מקום, אם השורשים חדרו דרך הנקב והשתרשו ועוד.

[5] הגרצ"פ פרנק, שו"ת הר צבי ב, סי' יד (עמ' לב); חזון איש, ערלה סי' ב ס"ק יג, דיני ערלה ס"ק לב; הגרש"ז אויערבאך, מנחת שלמה ח"א, עמ' תד-תה; הגר"ש ישראלי, ברקאי א, עמ' 90; התורה והארץ א, עמ' 241-236.

[6] התורה והארץ ה, עמ' 96-88; ולכתחילה עדיף להתחיל את מניין שנות הערלה ארבעה חודשים לאחר הנחת השתיל על יריעת הפלריג, שכן אז כבר חדרו השורשים את היריעה, עי' התורה והארץ, שם עמ' 103-97. ראוי לציין שבהוראות הרבנות הראשית לישראל (בנטיעות מסחריות) נחשבת יריעת 'פלריג' ליריעה מנתקת, ואין להשתמש בה כדי להניח עליה שתילים.

[7] שו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' צב סעי' ב; ועי' במכתב הגרש"ז אויערבאך בתחילת הספר 'הארץ ומצוותיה' לרב גולדברג; וע"ע התורה והארץ א, עמ' 228-227.

[8] משפט כהן סי' ח; חזו"א ערלה סי' ב ס"ק יג ד"ה אחרי; התורה והארץ ה, עמ' 100-99.