מה גודל הגוש שנחשב "יכול לחיות עמו" שאוכל להמשיך למנות שנות ערלה ?

התשובה

שלום וברכה 

להלן פרטי דיני העברת עץ עם אדמה שיכול לחיות עימו, (מתוך ספר הלכות הארץ הלכות ערלה רק ה שבהוצאת המכון):

ג. כשמעבירים עץ ממקום למקום, אך יחד עם העץ מעבירים גם את גוש האדמה שעוטף את השורשים – אין צריך למנות שנות ערלה מחדש, בתנאי שגוש האדמה מספיק למחיית העץ במשך שבועיים.[1]

ד. כשמעבירים עץ עם גוש אדמה מסביבו, ואין יודעים אם גוש זה מספיק למחיית העץ במשך שבועיים, כדאי בתחילה לגזום את העלווה של העץ בצורה מקסימאלית.[2] לאחר מכן אפשר לנקוט באחת משתי האפשרויות דלהלן:

1. לשאול איש מקצוע (אגרונום) מהו גודל גוש האדמה שנצרך לקיום העץ במשך שבועיים. [3]

2. אם אין אגרונום לשואלו ובכל אופן רוצים 'להרוויח' את שנות הערלה,[4] יש לקחת את העץ עם גושו, להניח אותו בבור שמוכן לנטיעה, אך לא לכסות באדמה אלא להשאיר את העץ מונח כך למשך שבועיים. יש להשקות בעדינות[5] את העץ, במידה ובכמות שהיה משקה לפני עקירתו. לאחר שבועיים יש להסתכל על העלים של העץ – אם הם מתייבשים וקמלים, סימן הוא שהעץ קיבל זעזוע, אין גוש האדמה מספיק למחייתו, ולכן יש למנות שנות ערלה מחדש לאחר הנטיעה. אם אין העלים קמלים, אפשר לכסותו ולהוסיף לו את האדמה שבצדי הבור, ואין למנות שנות ערלה מחדש.[6]

ה. עץ שנעקר באופן חלקי ממקום גידולו, אך נשאר מחובר לאדמה על ידי שורש אחד[7] – אפשר להחזירו למקומו, לכסות את השורשים באדמה,[8] ולהשקות באותה מידה ובאותן כמויות כמקודם. לאחר מכן יש לבחון את השפעת העקירה על העץ: אם כל העלים נובלים ומתייבשים, סימן הוא שהעץ התנתק ויש למנות שנות ערלה מחדש, ואם אין עליו נובלים - פטור מן הערלה.

[1] עי' ערלה פ"א מ"ג; שו"ע, יו"ד סי' רצד סעי' יט. לגבי משך זמן ש'יכול לחיות', עי' שו"ת הרשב"א ח"ג, סי' רכה; רא"ש הלכות קטנות, ערלה סי' ד; משפט כהן, סי' ח; חזו"א, ערלה סי' ב ס"ק יא-יב. ראוי לציין שעצים שנמצאים במשתלה בגוש אדמה, גדלים בצורה מוקטנת, כי מגדלים אותם בכלים קטנים (בדרך כלל 6-5 ליטר לערך) לעומת המרחבים של השטח הפתוח. צורת גידול זו אינה מאפשרת התפתחות עץ גדול עם עלווה מרובה כבשטח פתוח. כיוון שכן, גודל גוש האדמה מספיק למחיית העץ למשך שלוש שנים ויותר.

[2] גודל גוש האדמה שמספיק למחיית העץ הוא לפי גודל העלווה. ככל שהעלווה מצומצמת, די בגוש אדמה קטן יותר.

[3] חזו"א, דיני ערלה ס"ק יח; ועי' התורה והארץ ה, עמ' 77; על ערלה במשתלות עי' גם: התורה והארץ א, עמ' 244-189. יש כמה גורמים שנלקחים בחשבון לקביעת גודל הגוש שיכול לקיים עץ במשך שבועיים: הגורמים הם גודל הגוש, סוג הקרקע, שטח העלים ותנאי האקלים. אם אין מכסים את בור השתילה, השטח המאדֵה גדול יותר, ולפיכך קצב איבוד המים מהיר יותר. לעומת זה בית השורשים מאוורר. ישנם כלים כדי לחשב מהו שטח העלים המרבי שישמור על כמות המים הזמינים לאידוי במשך שבועיים. תודה לפרופ' יפתח בן אשר על המידע.    

[4] ייתכן שיש סיכון בפתרון להלן, ויש לחשב את הסיכוי מול הסיכון.

[5] יש להשקות באופן שלא יתפורר גוש האדמה. לכן אין להשתמש בצינור השקיה, אלא לפי ההמלצות דלהלן: כדי שהגוש יחזיק מעמד, חובה להתקין לו מערכת טפטוף. על המערכת לכלול כמה טפטפות שהמרחק ביניהן אינו עולה על כ- 25 סנטימטר, לכל היקף הגוש. יש להניח את מערכת הטפטוף על הגוש באמצעו, כדי שתימצא במרחק שווה ליד הגזע וליד קצה הגוש, כדי שכל מערכת השורשים תקבל השקיה מרבית. יש להעביר את העץ בסוף החורף לקראת האביב. תודה רבה לשלמה טסלר, משתלת נוב על המידע.

[6] אגרות משה, ח"א יו"ד סי' קפה, בביאור התוספתא, ערלה פ"א ה"ג. ועי' משפט כהן, סי' ח.

[7] במשנה (ערלה פ"א מ"ד), מצוין כשורש של מיתון; רמב"ם, הל' מע"ש פ"י הי"ב: 'מפני שיכול לחיות...'; ובשו"ת הרשב"א (ח"ג סי' רכה), אף אם אינו יכול לחיות מן השורש. ועי' חזו"א, דיני ערלה אות יח, שמדובר בשורש 'שהוא דק ביותר'.

[8] כיוון שאין גוש אדמה מסביב לשורשים, אין אפשרות להשאיר את העץ כמות שהוא למשך שבועיים כמו בסעיף הקודם, שכן השורש חשוף לשמש ולאוויר, והשארתו כך תגרום להתייבשות העץ.

בברכת התורה והארץ

אברהם סוחובולסקי