הלכות נטע רבעי

התשובה

שלום

להלן קיצור הלכות נטע רבעי מתוך ספר הלכות הארץ בהוצאת המכון:

א. נאמר בתורה (ויקרא יט, כג-כה): 'וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל... וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'. וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם'.

ב. הפירות של השנה הרביעית הם נטע רבעי, דינם כדין מעשר שני, ובזמן המקדש היו חייבים להעלותם לירושלים ולאכול אותם בקדושה בה.[1]

ג. גם כיום אסור להפסיד פירות רבעי, ולכן מי שצריך לדלל פירות רבעי, יעשה זאת לפי סדר העדיפויות דלהלן: 1. מותר לדלל (בין ידנית ובין מכנית) בשלב הפריחה. 2. מותר לדלל גם בשלבים מאוחרים יותר של גידול הפירות, אך אז ידלל בעזרת ריסוס כימי.[2]

ד. בימינו אי אפשר לאכול את פירות נטע רבעי בירושלים, מחמת טומאת האדם וטומאת הפירות[3] – ולכן פודים אותם[4] ומחללים אותם על מטבע, שנאמר 'קדש הלולים – קדש חילולים'.[5] כמו כן בימינו החילול אינו על שווי הפירות,[6] אלא על מטבע השווה פרוטה.[7]

ה. לצורך חילול נטע רבעי, אפשר להשתמש במטבע המיועד לחילול מעשר שני.

ו. הברכה שמברכים על חילול נטע רבעי היא: 'אשר קדשנו במצוותיו וציונו לפדות נטע רבעי'.[8] ואם מחלל את הרבעי של כרם (חמישה עצים לפחות)[9] מברך 'לפדות כרם רבעי'.[10]

ז. מי שמחלל את פירות הרבעי שלו על מטבע שלו (או של 'בית האוצר'), צריך להוסיף רבע[11] מערך הפירות (חומש).[12] הנוסח שיש לומר הוא כדלהלן: 'פירות הרבעי בתוספת רבע מערכן מחוללים, כל דרגת חיוב על פרוטה ורבע בנפרד, במטבע המיועדת לכך בשבילי'.[13]

ח. לאחר חילול הרבעי אומר:[14] 'ריבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שבזמן שבית המקדש קיים היו פירות רבעי להקדש,[15] ועכשיו שאין בית המקדש קיים, יהי רצון מלפניך שתהא פרוטה זו להקדש וייצאו פירות אלו לחולין'.

ט. כאמור לעיל (פרק ו סעי' ב) עצי פרי הגדלים בבית או בחממה חייבים בערלה, שנאמר 'כי תבואו אל הארץ', ובית הריהו בכלל 'ארץ'. בשנה הרביעית גם חייבים הפירות בנטע רבעי, מחללים אותם על פרוטה, ויש מקום אף לברך על חילול זה.[16]

י. דין רבעי נוהג בשביעית כבכל שנה. פירות שהם נטע רבעי – פודים אותם בשנת השמיטה כרגיל: המחלל מוסיף חומש גם אם אינו בעל העצים, ואם המטע הוא נטע רבעי בוודאות – יש לברך על החילול.[17]

יא. פדיון נטע רבעי באדמות שנמכרו לגוי בשביעית (על פי היתר המכירה) יהיה ללא ברכה.[18]

יב. יש לברך על חילול נטע רבעי רק כאשר הפירות הם וודאי רבעי, כגון עץ פרי שניטע חשוף שורש.[19] אך אם קנה מן המשתלה שתיל הנמצא בגוש אדמה, והוא מונח על משטח מנתק, לא יברך על החילול, שכן יש ספק לגבי מניין השנים של עץ שגדל בעציץ.[20]

יג. פירות רבעי פטורים מתרומות ומעשרות.[21]

יד. אם הפירות חייבים ברבעי רק מספק (כמו בסעי' יא) – יש להפריש תרומות ומעשרות וגם לחלל את הרבעי ללא ברכה.

[1] רמב"ם, הל' מע"ש פ"ט ה"א.

[2] אמונת עתיך 97 (תשע"ג); אמונת עתיך 43 (תשס"א), עמ' 21-15.

[3] כדין מעשר שני, שאינו נאכל היום אפילו בירושלים, כי אין מזבח, עי' רמב"ם, הל' מע"ש פ"ב ה"א. כמו כן היום כולם בחזקת טמאי מתים, עי' בכורות כז ע"ב; ביאור הגר"א, סי' שלא ס"ק לו.

[4] ואי אפשר לפדות נטע רבעי לפני שהפירות הגיעו לעונת המעשרות, עי' רמב"ם, הל' מע"ש פ"ט ה"ב; ועי' כס"מ לרמב"ם שם. לעניין הגדרת עונת המעשרות, עי' הל' תרומות ומעשרות פי"א סעי' א-ב.

[5] ירושלמי, מעשר שני פ"ה ה"ב (מהד' האקדמיה ללשון העברית, עמ' 305 שו' 28).

[6] שאילתות דרב אחאי גאון, פ' קדושים סי' ק, ד"ה שאילתא; רמב"ם, הל' מאכלות אסורות פ"י הי"ז, והל' מע"ש פ"ב ה"ב; ספר התרומה, הל' ארץ ישראל (עם תשלומי התרומה תשע"ו) עמ' 178, והערה פז; וכן נפסק בשו"ע, יו"ד סי' רצד סעי' ו.

[7] כיום (תשע"ו) הפרוטה שווה בערך 6 אגורות. ערך הפרוטה משתנה מזמן לזמן, ולכן יש לבדוק מדי פעם את הערך העדכני שלה; ועי' לעיל הלכות תרומות ומעשרות פרק ה/ד; וראה באתר מכון התורה והארץ, לפי הכתובת להלן, את עדכון ערך הפרוטה;

ערך פרוטהtoraland.org/

[8] עי' עולת ראיה א עמ' שנג; ועי' בהערות הרב צבי יהודה קוק, עולת ראיה ב, עמ' תטז-תכ; ויש אומרים שיש לברך 'על פדיון', עיי"ש.

[9] עי' כלאים פ"ד מ"ו, שמספר העצים המינימאלי של כרם הוא חמישה עצים בצורה של 'שתים כנגד שתים ואחד יוצא זנב'.

[10] יש מי שכתב בנוסח הברכה: 'כרם רבעי': רא"ש, הל' ערלה סי' ט; אבודרהם, ברכת המצוות (ירושלים תשכ"ג, עמ' יט). והרבה פוסקים לא הזכירו את המילה רבעי: שאילתות דר' אחאי, פ' קדושים שאילתא ק; הלכות גדולות, הל' ערלה סי' ו (מכון ירושלים, עמ' קיד); ספר האשכול, הל' ערלה (הוצ' מקיצי נרדמים, ירושלים תפרי"ח, ח"ב עמ' 25-24); שו"ת הריטב"א, סי' קמה (הוצ' מוסה"ק עמ' קעב); כפתור ופרח, פרק נג (הוצאת בית המדרש להלכה בהתיישבות, עמ' רלב); בית יוסף, סי' רצד.

[11] בלשון תורה ובלשון חז"ל – 'חומש', השווה לרבע מן הקרן; עי' ב"מ נד ע"א, וברש"י שם, ד"ה הוא.

[12] רמב"ם, הל' מע"ש פ"ט ה"ב.

[13] מתוך נוסח הפרשת תרומות ומעשרות של 'בית האוצר'.

[14] אורחות חיים, הל' ערלה (ח"ב, מהד' שלזינגר, ברלין תרס"ב, עמ' 216); ספר כלבו, סי' צב (מהד' דוד אברהם, ח"ה עמ' תשכח); דרכי משה, יו"ד סי' רצד; נטע הלולים, עמ' יט.

[15] אין הכוונה להקדש אלא קודש, שכן רבעי נחשב ממון גבוה, עי' רמב"ם הל' מע"ש פ"ט ה"ב.

[16] אף שנטע רבעי אינו תלוי רק באיסור ערלה אלא גם במעשר שני, ונחלקו הפוסקים לגבי חיוב תרומות ומעשרות בבית; עי' אמונת עתיך 48 (תשס"ב) עמ' 27.

[17] רמב"ם, הל' מע"ש פ"ט ה"ז; ספר קטיף שביעית, עמ' 330.

[18] מדברי הרמב"ם (הל' מע"ש פ"י ה"י), עולה שרבעי נוהג בקרקע של גוי; ולדעת ערוך השולחן (יו"ד סי' רצד סעי' ח) – אין רבעי נוהג בשל גוי; ועי' חזו"א, מעשרות סי' ז ס"ק כו; ס' קטיף שביעית, עמ' 331.

[19] כן הדין גם כשקונה ממשתלה עץ בגוש אדמה, ומחשיב שנות ערלה מעת ייצור השתיל במשתלה.

[20] אף שלעניין ערלה, שהוא איסור דאורייתא, אנו מחמירים ואין מחשיבים את מניין השנים של עץ שמצוי בעציץ שאינו נקוב. אך ייתכן שכל עציץ, גם אם אינו נקוב, חייב בערלה, עי' רמב"ם, הל' מע"ש פ"י ה"ח; ועי' לעיל הערה 113.

[21] רמב"ם, הל' מע"ש פ"ט ה"ד.

[22] באהלה של תורה ח"ד, עמ' 283-280; וע"ע התורה והארץ ד, עמ' 358-355.

[23] התורה והארץ שם, עמ' 358-357.

[24] עי' הלכות הארץ, הלכות תרומות ומעשרות, פרק יב .

[25] פסחים לו ע"ב; שו"ע, יו"ד סי' שלא סעי' קלה; ואמנם עי' כפתור ופרח, פרק מא (הוצאת בית המדרש ח"ג עמ' טו-טז), אך אין נוקטים כן אלא כשו"ע לעיל. וע"ע שו"ת הרדב"ז ח"ב, סי' תשלא; ופאת השולחן, סי' ג ביש"ר ס"ק כח.

[26] עד עיר דוד בדרום ועד מגרש הרוסים במערב, עי' הלכות הארץ, הלכות תרומות ומעשרות פרק ה סעי' ו.

[27] רמב"ם, הל' מע"ש פ"ט ה"א; רמב"ם, הל' תרומות פי"ב ה"א.

[28] שו"ע, יו"ד סי' רצד סעי' ז; ובש"ך, לשו"ע שם ס"ק יז. ובמצפה רמון ואף דרומה עד אילת – בכרם רבעי יש לחלל על הרבעי בברכה ואילו בשאר עצי פרי יש לחלל בלא ברכה; עי' אמונת עתיך 101 (), עמ' 22-21, תשובה 15.