התשובה
בבואנו לדון בשאלה האם יש בשחרור האוגר משום צער בעלי חיים, יש לדון בשתי שאלות: באלו בעלי חיים יש לחשוש לצער בעלי חיים, ומתי הפעולה מוגדרת פעולה שיש בה צער.
לגבי השאלה הראשונה, באלו בעלי חיים יש איסור של צער בעלי חיים, כתב היעב"ץ[1] שיש איסור צער בעלי חיים בבעלי חיים שהם 'בני מלאכה', והוסיף 'ואפשר שאפי׳ כלב וחתול נכללים בכך'. מובן מדבריו[2] שמכיוון שהאוגר משמש את בני האדם בתור חיית מחמד, יש לחשוש בו לצער בעלי חיים לכתחילה.
לגבי השאלה השנייה, אלו פעולות מוגדרות פעולות שיש בהן צער בעלי חיים, כתב 'תרומת הדשן'[3] שאין איסור צער בעלי חיים בכל שימוש רגיל של האדם בבעלי החיים, גם אם נגרם ממנו סבל מסוים לבעלי החיים. אלא רק פעולות שיש בהן משום אכזריות - אין לעשותן משום צער בעלי חיים.
אם כן, מכיוון שמדובר באוגר שמזיק את האוגרים האחרים, אין בו גדר של בעל חיים 'שיש בו צורך', כלומר כבר לא ייחשב חיית מחמד.[4] אף שחרורו לטבע לא בהכרח יגרום לו למוות מיידי, ולכן אין בשחרורו משום מעשה של אכזריות, שהרי אינו משליך אותו בידיים לפני בעל חיים שיטרוף אותו. לכן נראה שמותר לשחררו[5].
עם זאת, יש לזכור כי לאדם ישנה אחריות על כל בעלי החיים שברשותו, ויש לו לטפל בהם באופן סביר ככל האפשר, כדברי 'ספר חסידים':
כל מעשה שאדם גורם צער לחבירו נענש ואף אם יעשה צער על חנם לבהמה כגון שמשים עליה משאוי יותר מאשר יכולה לשאת ואינה יכולה ללכת ומכה אותה עתיד ליתן את הדין.
לכן על כל המגדל בעלי חיים בביתו לעשות את מירב המאמצים לכך שבעלי החיים יחיו באופן סביר בביתו, ורק כשאין ברירה ואי אפשר לו להחזיקם בביתו או למוסרם לאחר, מותר לו לשחררם.
יש להדגיש כי מבחינת חוק צער בעלי חיים, אין לנטוש כלל בעלי חיים שבאחריות האדם, וכן יש מקרים שבהם שחרור בעלי חיים לטבע משנה את האיזון הביולוגי במקומות מסוימים.
[1].שו"ת שאילת יעב"ץ, סי' קי.
[2].הערת עורך: אב"ד. לדברי הרב אייגנר כאן, נראה שהיעב"ץ סובר שהיות וכלב וחתול הם חיות מחמד, הם בכלל איסור צער בעלי חיים, שכן חיות מחמד הן בכלל בעלי חיים שהם 'בני מלאכה'. ולפי זה הוא הדין באוגר. אבל באמת מדברי היעב"ץ נראה שהוא מגדיר אותם 'בעלי מלאכה' לא בשל היותם חיות מחמד, אלא משום שיש להם מלאכה שהם עושים. כן מפורש בדבריו בשאילת יעבץ סי' יז, שכלב וחתול מוגדרים 'בעלי מלאכה': 'חתול אוכל את העכברים וכלב שומר על הבית', לא ברור שעובדת היות האוגר חיית מחמד מגדירה אותו בגדר של 'בני מלאכה'.
[3].שו"ת תרומת הדשן, סי' קה.
[4].הערת עורך אב"ד. עי' לעיל הערה 21; ויש להעיר עוד שנראה שהגדרת היעב"ץ היא הגדרת המין, דהיינו, מין 'כלב' מוגדר בעל מלאכה, הואיל והוא שומר על הבית. מה יהיה הדין בכלב חולה שאינו מסוגל לשמור על הבית? מדברי היעב"ץ נראה שהוא מגדיר את המין, ובמין זה של כלב, שבעיקרו הוא בעל מלאכה, יש איסור של צער בעלי חיים. איסור צער בעלי חיים אינו תלוי בשאלה האם יש לאדם צורך כעת בבעל חיים מסויים או לא. ולכן אם נגדיר את האוגר מין שיש בו צער בעלי חיים, אזי העובדה שעתה איני זקוק לו, אינה משנה את הדין שהוא בכלל איסור צער בעלי חיים.
[5].הערת עורך אב"ד. מדברי 'תרומת הדשן' הללו אפשר ללמוד שמותר לעשות כל שימוש רגיל בבעלי חיים, אבל הפקרת הבעל החיים למדרס שיני חתולים, (גם אם זה לא יקרה באופן מיידי), אינו נחשב שימוש שמותר לעשותו בבעל חיים.