צער בעלי חיים בדייג

התשובה

להלכה נפסק שאמנם צער בע"ח אסור מדאורייתא, אולם כל דבר שהוא לצורך האדם - מותר. וכפי שכתב תרומת הדשן (סי' קה) להתיר מריטת נוצות לאווזות חיות, וכן חיתוך של לשון העוף כדי שידבר, וכן להסיר אזניים וזנב מכלב כדי לייפותו. ואף שיש במעשים אלו צער בעלי חיים - מותר, כיון שזה נחשב להיות צורך האדם, והבריות לא נבראו אלא לשמש את האדם. ומוסיף תרוה"ד:

נראה קצת דליכא איסור בכה"ג, אלא שהעולם נזהרים ונמנעים. ואפשר הטעם לפי שאינו רוצה העולם לנהוג במידת האכזריות נגד הבריות, שיראים דילמא יקבלו עונש על ככה...

ודבריו הובאו ברמ"א (אה"ע סי' ה סעי' יד). בעל שבות יעקב (ח"ב סי' קי) סייג את הדברים, וכתב שלא התירו אלא בצער קטן, כגון מריטת נוצות. אבל בצער גדול והנאה מועטת - אסור. ולכן אסר לחתוך את העור קודם שחיטת שני הסימנים.

מבחינה הלכתית נראה שעשיית מום או פצע ג"כ מותרת. וכפי שאנו יכולים ללמוד מהגמ' (בכורות לא ע"א): "הכל נאמנים על מומי מעשר". והגמרא מסבירה בטעם הנאמנות, שכל אדם יכול להטיל מומים בכל העדר על מנת שלא יהיו תמימים. ומכאן, שמותר להטיל מום לכל צורך שהוא, ואין בזה משום צער בעלי חיים (עי' שו"ת בנין ציון סי' קח ד"ה ועוד).

הנוב"י (מהד"ת סי' י) אסר צידת בע"ח לשם הנאה, למרות שהציידים נהנים מעורותיהם ומבשרם, וכתב:

ואיך ימית איש ישראלי בידים בעלי חיים בלי שום צורך, רק לגמור חמדת זמנו להתעסק בצידה... מי שאין זה לצורך פרנסתו, ואין עיקר כוונתו כלל בשביל פרנסתו, הוא אכזריות.

ומבואר בדבריו שאין איסור בצידה מצד צער בע"ח אלא שאין זו הנהגה ישרה. ויש בזה אכזריות, שהיא מדה מגונה, שהרי נאמר: "ורחמיו על כל מעשיו".

הרמ"א (או"ח סי' שטז סעי' ב) הביא להלכה שצידת בע"ח על ידי כלבים, אף ביום חול יש בה משום מושב לצים, וכדברי רש"י (ע"ז יח ע"ב ד"ה קיניגון) שכל מעשיהם לשחוק ושמחה.

ונראה שאף לדברי הנוב"י, הרי שהאיסור נאמר דווקא כשעיקר הכוונה היא לשם שעשוע של צייד. אז יש בכך אכזריות, להמית בע"ח לשעשוע, למרות שבעקיפין יש הנאות של עור וכדומה. פעולת האכזריות היא כשאין לאדם הנאה מהמעשה. רמז לדבר הוא הפסוק "וראש פתנים אכזר", והגמ' (תענית ח ע"א) אומרת שאין לנחש הנאה מנשיכתו. אולם כאשר הפעולה היא לצורך אכילה, היא מותרת למרות שנעשית גם בדרך שיש בה הנאה, שהרי אין בזה משום אכזריות.

מסקנה

נראה שאדם הרוצה לאכול את הדגים שתעלה חכתו - הרי שמותר לו לעשות כן, אך לדוג רק לשם הנאת הדייג - אסור.