התשובה
בראשית הדברים יש להדגיש כי מן התורה אדם המחזיק בעלי חיים חייב להביא בחשבון כי החזקתם כרוכה מטבע הדברים גם בהוצאות כלכליות שונות שחובה עליו להוציאן בעת הצורך, כגון תזונה מתאימה, מגורים וטיפול וטרינרי. דין זה נלמד ממקרה שבעל החיים רובץ תחת משאו וקיימת חובת פריקה, ואז ניתן לדרוש מהבעלים תשלום תמורת הסיוע.[1] מאידך גיסא, אין חובה להחיות את בעלי החיים, ואף ניתן להמיתם במקרה הצורך, שהרי רק בישראל נאמר:[2] 'וחי אחיך עמך'. מפסוק זה למדו חז"ל[3] שיש מצווה להחיות ישראל שבסכנה, ואין חובה להחיות שור שבסכנה.[4] לכן במקרה שעלות ההחזקה גבוהה יותר מהיכולת הכלכלית של הבעלים, בייחוד במקרים חריגים כגון אלו, מותר להרדים את בעל החיים ואין חובה להוציא סכום כה גבוה בעבור הטיפול בו.
[1]. ראה שו"ע, חו"מ סי' רעב סעי' ו, ובהגר"א שם ס"ק ו.
[2]. ויקרא כה, לו.
[3]. ב"מ פח ע"ב.
[4]. לכן מותר להמיתו, והממית בעל חיים שלא לצורך עובר על איסור 'בל תשחית'.