פדיון פטר חמור

התשובה

נאמר בספר שמות (יג, יג): 'כל פטר חמור תפדה בשה, ואם לא תפדה וערפתו'. והרמב"ם (הל' ביכורים פי"ב ה"א) מביא את חובת הפדיון כמצוות עשה:

מצות עשה לפדות כל אדם מישראל פטר חמור בשה, ואם לא רצה לפדותו מצות עשה לעורפו שנאמר ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו, ושתי מצות אלו נוהגות בכל מקום ובכל זמן.

מפשטות לשונו עולה שהמצווה היא בפדייה בשה. אולם הרמב"ם (שם, הי"א) כתב:

אם אין לו שה לפדותו פודהו בשוויו ונותן דמיו לכהן, לא אמרה תורה שה להחמיר עליו אלא להקל עליו, שאם היה לו פטר חמור ששוה עשר סלעים יש לו לפדותו בשה שוה דינר ולא יהיה זה חמור מן ההקדש שנפדה בכסף בשוויו.

הרמב"ם כתב בתחילה 'אם אין לו שה', משמע שלכתחילה יש לפדות את החמור בשה. אולם בנימוק דבריו כתב שהסיבה להתיר פדיון בכסף היא שלא יהיה זה חמור מן ההקדש שנפדה בכסף בשוויו, ומכאן ששתי האפשרויות באותה המעלה – או בכסף בשוויו, או בשה ואפילו שאין בו שוויו של החמור. אולם מתחילת לשון הרמב"ם 'אם אין לו' משמע שכאשר יש לו שה צריך לפדות בשה. הטור (יו"ד סי' שכא) כתב:

וכשם שפודהו בשה כן פודהו בכל מה שירצה, אלא כשפודהו בשאר כל דבר צריך לפדותו בשוויו, אבל שה אפילו אינו שוה אלא כל שהוא ופדאו בו פדוי.

על כך העיר ה'פרישה' (יו"ד סי' שכא ס"ק ו):

כך פודהו בכל מה שירצה. דאינו חמור מהקדש. והרמב"ם שם הי"א כתב דאין לפדותו בשאר דברים אלא כשאין לו שה.

משמע שנחלקו המפרשים במקום שיש שה אם צריך לפדות בשה לכתחילה, ורק כשאין לו שה יכול לפדות במעות, או ששניהם שווים ויכול לפדות בכסף גם כשיש לו שה. בספר 'קול הרמ"ז'[1] הביא ראיה לכך שכאשר יש שה צריך להקדים שה למעות או לכל דבר אחר. וכן נראה מדברי 'ספר החנוך'[2] שאם יש לו שה – מצווה לפדות על שה, אפילו ששוויו פחות משוויו של החמור. אבל כשאין לבעל החמור שה, נראה שלכו"ע יכול לפדות בכסף בשוויו של החמור, ואין צריך להתאמץ לקנות שה, שכן זו טרחה מרובה.

אלא שיש לדון אם בפדיון פטר חמור בשוויו צריך שלושה דיינים, כפי שנפסק ברמב"ם (הל' ערכין פ"ח ה"ב) ש'אין פודין הקדשות אלא בשלשה בקיאין'. ואם לומדים פדיון פטר חמור מהקדש, לכאורה צריך ג' כדי לדעת את שווי פטר החמור, ואכן ה'חזון איש'[3] כתב שיש להסתפק בכך. אלא שיש להבחין בין פטר חמור לבין הקדש, שכן אומנם הרמב"ם למד דין פטר חמור מדין הקדש שנפדה בשוויו (בזמן שבית המקדש קיים), אבל נראה שאנו צריכים ג' אנשים כדי לפדות את ההקדש מסיבה שאינה קיימת בפטר חמור: אם אדם הקדיש דבר מה או אמר ערך דבר זה עלי, אנו צריכים שומה מדוקדקת שלא ייפחת ההקדש או שהכהן יקבל את מה שהאדם נדר לתת. לעומת זאת בפטר חמור אין מדובר בערך חפץ או שוויו; מכיוון שהוא פטר רחם הוא מוגדר כאיסור הנאה, ולכן צריך לחלל את האיסור שבו על שה או על דבר אחר בשוויו, אבל אין כאן פדיון מצד הערך הממוני של החמור. לכן נראה שבפטר חמור אין צורך לפדות את שוויו בג', אלא די בהערכה מקצועית שזה שווי פטר החמור. ולמעשה בימינו, מכיוון שהפדיון בשוויו הוא רק מדרבנן, ובזמן הזה גם מעשר שני ורבעי שהם 'קודש' פודים בפרוטה, נראה שאין צורך להחמיר בג' אנשים. לכן גם נראה שאם פודה פטר חמור, לכאורה היה צריך להוסיף חומש כדין הקדש, אבל מכיוון שאין במקרה זה הגדרת קודש אלא איסור הנאה – אין צורך להוסיף חומש, אלא נותן את ערכו.

לסיכום, מי שיש לו פטר חמור ואין לו שה, יכול לפדותו בכסף, אבל צריך שיהיה בשוויו של פטר החמור. אין חובה שיהיו ג' שמאים, וכן אין צורך להוסיף חומש בנוסף לקרן.

[1].    קול הרמז, בכורות פ"א מ"ה.

[2].    חינוך, מצוה כב.

[3].    חזו"א, בכורות יז ס"ק יג.