עשרה בטבת - יום הקדיש הכללי

התשובה

ב"ה ה' טבת תשע"ז

לכבוד

רבקה נחמיאס

שלום וברכה

בתשובה לשאלתך, אמנם לעניות דעתי לא צריך לומר דברים "מאולצים" לקשר החברתי.

אך דווקא הנושא שאת מעלה שייך מאוד לביטוי הנאצל ביותר של שייכות חברתית שלנו לכל עם ישראל.

כי התקנה המקורית של הרבנות הראשית לישראל לאחר קודם המדינה הייתה שביום עשרה בטבת כולם יאמרו קדיש בכל התפילות ביום זה על כלל קדושי השואה - אף אנשים שאין להם כלל קרובים שנהרגו בשואה ורגילים מידי פעם לומר קדיש יתום שיאמרו ביום זה קדיש (יוצאים מן הכלל אדם ששני הוריו חיים).

וכפי לשון תקנת הרבנות הראשית לישראל שיום זה נקבע כזיכרון:

"לזכר רבבות בתי האבות והמשפחות שנשמדו כליל ללא השאר שריד ופליט, וגואלם הוא בית ישראל כולו, ועל כל אחד להדליק בליל-זה אור לעשירי בטבת, נר-נשמה בביתו, ומי שאין הוריו בחיים ישתתף באמירת קדיש בציבור" (ספר הרבנות הראשית לישראל ח"ב עמ' 450).

ברוח דברים זו כתב אחד מחברי מועצת הרה"ר באותם ימים הרב מרדכי פוגלמן זצ"ל רב העיר קרית-מוצקין (שו"ת בית מרדכי ח"א סי' ס): "עשרה בטבת שנקבע ע"י הרבנות הראשית לישראל כיום אמירת הקדיש הכללי, בו אנו אומרים קדיש ברוב עם בבתי הכנסת לזכר מיליוני האחים והאחיות שנספו, נהרגו ונשמדו בגולת אירופה בשנות השואה".

כך גם כתב הרב כתריאל פישל טכורש זצ"ל אף הוא חבר מועצת הרה"ר בתקופה ההיא ("שנה בשנה" תשכ"ט עמ' 134 סעי' ד):

"מובן שאף מי שאין לו קרובים שנספו בשואה, רק בתורת משתתף בצערם של הציבור, עליו להשתדל עבור נשמותיהם של החללים ולומר "קדיש" עליהם..".

כך גם כתב הרב אליהו כ"ץ זצ"ל רב העיר באר-שבע וחבר מועצת הרה"ר באותה תקופה (שו"ת באר-אליהו ח"ב סי' קכו): "דעתי שיום הקדיש הכללי לא נתקן דווקא ליתומים, ולא רק כללי אלא תמידי, עד יבוא העת שאנחנו מצפים לברכה מה' וייהפכו ימי האבל לששון ולשמחה". וכך גם מובא בשם האדמו"ר מוויזניץ' זצ"ל ש"יום הקדיש הכללי" שאומרים בו "קדיש יתום שנאמר ע"י כל הקהל" ("דבר בעיתו" ה'תש"ע).

וכפי שביאר זאת מו"ר הרב יעקב אריאל שליט"א (שו"ת באהלה של תורה ח"ה סי' טו) שהסיבה לכך שתקנת אמירת הקדיש ביום הקדיש הכללי נובעת מכך שלמרות שרבבות רבבות של יהודים נהרגו בשואה ללא קרובים - אך באמת כולנו קרוביהם.

כי מחוייבות ואחריות חברתית מחייבת אותנו לראות את עצמנו בשרשרת הדורות של הנצח.

בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב