התשובה
נפסק בשו"ע (יו"ד סי' צז סעי' א):
אין לשין עיסה בחלב, שמא יבוא לאכלה עם בשר. ואם לש - כל הפת אסור אפילו לאוכלה לבדה. ואם היה דבר מועט או ששינה צורת הפת שתהא ניכרת שלא יאכל בה בשר - מותר.
ועל כך כתב הרמ"א (הג"ה שם):
ולכן נוהגין ללוש פת עם חלב בחג השבועות... כי כל זה מחשב כדבר מועט, גם כי צורתן משונה משאר פת.
יש אומרים שאיסור זה נאמר אף בכלים (ט"ז ס"ק א) או ביין (נחלת צבי סעי' א) וכדו'. ויש אומרים שהאיסור אינו אמור אלא בפת (עי' ערוה"ש סעי' ב, כה"ח ס"ק ב). ולכל הדעות הדברים אמורים גם במיני מאפה אחרים, שהם דומים ללחם, ולכן צריך שיהיה ניכר שהם חלביים. אעפ"כ, נראה שניתן להקל במקרים הבאים:
א. עוגת גבינה - מותרת, משום שניכר היטב שהיא חלבית.
ב. עוגיה מתוקה - אף אם היא נאפית בחמאה, כך שלא ניכר כלל שהיא חלבית - נראה שהיא מותרת, משום שלא מקובל לאכול עוגיה כזאת עם בשר, ולכל היותר אוכלים אותה בקינוח סעודה (פת"ש ס"ק ג). אך אין לאפות עוגיות כאלה בשומן בשרי, מפני שרגילין לאכול אותן תוך כדי שתיית קפה עם חלב.
ג. בורקס ומיני מאפה שמקובל לאכול אותם בתוך הסעודה - יש נוהגים לאפות רק בשינוי צורה (עי' כה"ח ס"ק טז. והמנהג כיום הוא: מרובע - סתמי, משולש - חלבי); ויש הנוהגים להקל. וטעמם, מפני שהגזירה היא רק בדבר שכל אדם סבור שהוא סתמי, אבל בדבר שידוע שבמקרים רבים הוא בשרי או חלבי - יש לסמוך על כך שהאוכל יברר את דינו (עפ"י דרכ"ת ס"ק כב). אבל מאחר שהתפשט המנהג לסמן את הבורקס החלבי, יש להקפיד שלא לאפות בורקס חלבי בצורה מרובעת, מפני שזהו הסימן של הבורקס הסתמי.
ד. עוגיות חלביות שאינן מתוקות (כגון: קרקרים) - אסור לאפות בכמות גדולה ללא סימון ברור, מפני שיש אנשים שאוכלים אותן עם נקניק.
ה. גם לדעה המחמירה במה שאינו מאפה, לא מצאנו שגזרו על הכנת תבשילים עם בשר או חלב, גם אם הדבר אינו ניכר לעין. (כנראה - משום שכל אחד ידע שעליו לשאול על טיבו של התבשיל. אך אם מכניסים מאכלים בשריים או חלביים להקפאה בכלים חד-פעמיים - מן הראוי לסמן אותם באופן בולט כדי שלא ייאכלו באופן האסור).
