התשובה
ימי חדש ניסן, ימים של עשיה והתכוננות רבה להשבית את החמץ, להיות נקיים ומזורזים בזריזות אפיית המצות. להיות חמושים בזריזות המידותית של עם ישראל היוצא ממצרים "וככה תאכלו אותו בחפזון פסח הוא לה'"(שמות יב יא), "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים"[1] (שם יג יח).
סילוק החמץ מאפשר את הזריזות, מניעת החימוץ באפיית המצות היא מחדשת ומטהרת את מדת הזריזות "צבת בצבת עשויה", הסילוק מאפשר את הנקיות, והנקיות מולידה את הזריזות, שמתאפיינת ע"י הזריזות והימנעות מהחמצת המצות.
הזריזות והחימוש עבודת החירות הפסחית, נולדת ע"י סילוק והשבתת החמץ עד מניעתו באפיית המצות. אכילת המצה היא קניית המידות החיוביות שנולדות בנו בעבודה ובהכנה של ימי ניסן. מדוע? למה לא יכולה הזריזות להיוולד בכפיפה אחת עם החמציות?
הזריזות הישראלית, תכונת החירות של עם ישראל צריכה להתנער מחדש מדי פסח, היא נולדת בנו כל שנה בכוחות מחודשים, אינה דומה החירות של שנה שהייתה לחירות שתוולד מחדש בשנה הבאה וחוזר חלילה.
כמו בלידת תינוק; שעת הלידה היא סכנה ופיקוח נפש ליולדת ולעובר, על כן דרושה לידה תקינה עם תנאים מקסימליים, וכפי שתהליך הלידה יהיה תקין יותר, כך השפעתו על התינוק לכל אורך שנות חייו תהיה ניכרת, וחלילה גם ההפך. כיום כל תינוק מקבל ציון אחר לידתו והוא מלווה אותו כל ימי התפתחותו עד בחרותו ויותר. כך מדת החירות הנולדת בנו צריכה בשעת הלידה "מרחב נקי" ללא שאור שבעיסה, היא מקבלת מרחב מוגן ובריא להופעת ולידת הכוחות החדשים. כוחות שלא משועבדים לעבר וחמצו, אלא חדשים רעננים ומקוריים להפיח רוח חדשה. כאשר במשך השנה הכוחות הללו יתמודדו ויפגשו עם החמץ, יכניעו וישעבדו אותו לבנות חיים שלמים ובריאים.
אלו הם ימי הפסח, ואלו הם הימים שלנו עם כניסתנו לחדש ניסן שנה זו. ימי לחימה וחיפוש פנימיים - בדיקה וביעור חמץ של הבנות ומחשבות על הקשר בין העם לארץ. כיצד הרוח הישראלית החירותית - תרבות החיים התורנית, מלאי אמונה ובטחון מפלסים את דרכם להוביל ולמשוך את עם ישראל. כיצד החיים החדשים בונים את עצמם על גבי קודמיהם "קמעה קמעה" בלשון חכמים, נדבך אחר נדבך, אבן אחר אבן. כיצד הגבורה ומסירות הנפש של מאה שנות ציונות והתיישבות יוצרים מתוכם את המתווה החדש של גאולה מהארת החיים המקוריים והחירותיים של ישראל. הקדושה הישראלית של מסירות נפש העומדת אחר כותלנו בדור הזה מחיה ומחדשת "אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו".
[1] תרגום אונקלוס "ומזרזין סליקו", וכן רש"י "ואתם תעברו חמושים", וכן רמב"ן חלוצים כמו היוצאים למלחמה וי"א שספר הכתוב שיצאו ביד רמה וחשבו להיות גאולים ולא הלכו כדמות עבדים בורחים", וכן העמק דבר: "הלכו חמושים מזורזין בדעה רחבה בלי שום פחד מאימת המדבר לפניהם ומפרעה מאחריהם".
