השימושים המותרים בארבעת המינים ובסכך שנשארו לאחר סוכות

התשובה

לדעת כל הפוסקים אסור לעשות בתשמישי מצווה שימוש אחר, כאשר הם עדיין ראויים לייעודם המקורי. לדוגמה, אסור לעשות שימוש אחר בחוטי ציצית שלמים שכבר השתמשו בהם למצווה, וכן אסור השימוש בשופר כשר שתקעו בו בראש השנה, וכן אסור שימוש בסוכה או בד' מינים בתוך חג הסוכות וכדומה.[1] אולם כשעבר זמן שימושם, דינם כ'תשמישי מצווה שנעשתה מצוותם'. בתשמישים כאלו שעבר זמן מצוותם נחלקו הפוסקים: דעת ה'שלחן ערוך'[2] שמותר לזורקם לאשפה, כיוון 'שאין בגופם קדושה'.[3] לעומת זאת דעת הרמ"א[4] שאסור לעשות כן, כיוון שזה חוסר כבוד למצווה ששימשו לה בעבר. האחרונים הכריעו למעשה כדעת הרמ"א, גם לאור העובדה שמרן ב'שלחן ערוך' החמיר בעניין אחר כדעת הרמ"א, כשפסק שאין לזרוק את 'ההושענא שבלולב וכיוצא בה'.[5] לפיכך, אין לעשות מהלולב או מהסכך מחצלות לשכיבה או שטיחים. אולם מותר להניחם עד שיתייבשו או להניחם במקום הריכוז של הגזם, ואין זו 'דרך ביזיון'.[6] במקומות מסוימים נהוג לזרוק את שאריות הערבה של ההושענות מעל ארון הקודש,[7] אך יש פוסקים שהסתייגו ממנהג זה: הן מאופן הזריקה, והן משום שהערבות נזרקות לאחר כמה ימים לאשפה.[8] בפוסקים הובאו כמה דברים שניתן לעשות בד' המינים לאחר הסוכות. אפשר לעשות בהם מצווה אחרת, כגון הבערת התנור באפיית מצות (מצות יד), או לשורפם בשרפת החמץ[9] וכן ניתן לערב את עלי ההדס עם הבשמים של ההבדלה וכדומה. כמו כן מותר גם שימוש חול שאינו נחשב ביזיון, כגון הכנת ריבת אתרוגים,[10] ומותר להכינה גם מאתרוגים של שביעית. אם הפתרונות הללו אינם מעשיים, מותר לשורפם מיד אחרי חג הסוכות ואין הדבר נחשב ביזיון.[11]