התשובה
א) האיסור להמליך כהן אינו איסור עצמי אלא מחמת שמלכות הקבע
היא לשבט יהודה ומתוכם לבית דוד. וכנראה הרמב"ם סובר שהאיסור
הוא דוקא למלכות קבע ולא למלכות שעה. וע"כ הוא חולק על
הרמב"ן אך לא על הירושלמי.
ב) הצגת צד אחד – ביטול הגזירות בלבד נוגדת את דעת
הרמב"ם.ומעלמת מהערך של מלכות ישראל עצמאית שרק היא יכולה
להבטיח קיום מצוות מלא לכלל ולפרט. כל הניסים נעשו נעשו לעם
ישראל שחזר לחירותו. וכי ביטל הגזירות נעשה לישראל שבגולה? הוא
נעשה ע"י מלחמתם של החשמונאים ביוונים, ביטול שלטונם וממילא
ביטול גזירותיהם. וע"כ ראיית חנוכה כהטבות ליהודי א"י תחת עול
שלטונם של מלכי יוון יש בה כפיות טובה כלפי מעלה ומקטיה את ערך
הנס שה' עשה לישראל. וכך כתוב במגילת תענית (ליכטנשטיין,
הסכוליון): "חנכת בית חשמונאי לדורות. ולמה היא נוהגת לדורות אלא
שעשאוה בצאתם מצרה לרוחה, ואמרו בה הלל והודאה, והדליקו בה
נרות בטהרה לפי שנכנסו יונים בהיכל וטמאו כל הכלים ולא היה במה
להדליק וכשגברה יד בית חשמונאי הביאו שבעה שפודי ברזל וחפום
בבעץ והתחילו להדליק. ומה ראו לגמר בהם את ההלל ללמדך שכל
תשועה ותשועה שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל הם מקדימין לפניו
בהלל ובשבח וכך הוא אומר בספר עזרא ויענו כל העם בהלל
ובהודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו על ישראל וכל העם הריעו
תרועה גדולה בהלל לה' על הוסד בית ה' ואומר לה' הישועה על עמך
ברכתך סלה. להקדוש ברוך הוא לעשות נסים ונפלאות ולנו להללו
ולברכו שנאמר על עמך ברכתך סלה.
וברור שההלל וההודאה הם על השיבה לחירותינו ועימה קיום כל המצוות
ועבודת המקדש.
מקורות בעניין נמצאים בכתבי הרב גורן על המועדים בשיחות הרב
צב"י הכהן קוק זצ"ל לחנוכה ועוד.