בנייה ביישוב הקבע 'בני-דקלים' בתשעת הימים

התשובה

עולה מדברי הפוסקים שבנייה למגורים מותרת בתשעת הימים, ורק בנייה של שמחה או הרווחה נאסרה. חילוק זה מבוסס על פרשנות דברי ה'שלחן ערוך' (או"ח סי' תקנא סעי' ב), שפסק ש'מר"ח עד התענית ממעטים במשא ובמתן ובבנין של שמחה, כגון בית חתנות לבנו או בנין של ציור וכיור...'. דברי ה'שלחן ערוך' מבוססים על דברי הגמרא בתענית (כו ע"ב) האוסרת רק בנייה של שמחה בתשעת הימים. אך ב'בית יוסף'[1] נכתב בשם הר"ן שלא רק בניין של שמחה נאסר בימים אלו, אלא אסרו אף בניין 'לצורך הרווחה בעלמא' (כגון: יחידות-אירוח להשכרה; וכדו'), וכך פסקו גם ה'מגן אברהם' וה'משנה ברורה'.[2] אולם כאשר מדובר בבנייה לצורך מגורים, מותר להמשיך אותה גם בתשעת הימים. כל האמור הוא בנוגע להמשך בנייה שהתחילו בה לפני תשעת הימים. אך מן הראוי להימנע מהתחלת בנייה בימים אלו, אפילו לצורך מגורים, כיוון שהיא גורמת שמחה. אמנם בשעת הדחק ניתן להקל גם בזה,[3] אך ראוי לשאול בכל מקרה לגופו. אמנם ישנם מקרים שבהם התירו הפוסקים גם בנייה של הרווחה בימים אלו, כגון אם הפסקת הבנייה תגרום הפסד כספי, כמבואר ב'שלחן ערוך' (שם): 'ואם היה כותלו נוטה ליפול, אע"פ שהוא של שמחה מותר לבנות'.[4] אולם חלק מהפוסקים מחלקים בין בנייה של שמחה לבנייה של הרווחה במקרה שיש הפסד כספי. לדעתם, בבניין של שמחה, אין להקל בימים אלו, אפילו כאשר מניעת בנייתו תגרום הפסד כספי.[5] אך בבנייה של הרווחה בעלמא ולא של שמחה, אף הם מודים שמניעת הפסד כספי היא סיבה להתירה אפילו בתשעת הימים.[6]

מצאנו מקרים נוספים שבהם הפוסקים התירו בנייה בתשעת הימים, כגון לצורך מצווה.[7] לדוגמה בניית בית כנסת, משום 'מצווה דרבים',[8] או בניית מעקה על גג ביתו.[9] לאור זאת יש מן הפוסקים שכתבו להקל בבניית בתים בארץ ישראל, לצורך מצוות יישוב ארץ ישראל, אך כתבו זאת רק בתור נימוק נוסף להתיר המשכת בנייה למטרות מגורים, ובצירוף העובדה שיש בהפסקת הבנייה הפסד כספי.[10]