פרק ז - היכן לקנות ירקות בשמיטה?

פרק ז - היכן לקנות ירקות בשמיטה?

בשמיטת תשנ"ד נמכרו כ90- מהקרקעות החקלאיות במדינה באמצעות הרבנות הראשית לישראל. כמובן, בכל שמיטה צריך לבדוק את הנתונים מחדש. אך השאלה הנשאלת, בנתונים אלו, היא: האם מי שקונה ירקות בשוק יכול לסמוך על כך שרוב הירקות הם מקרקע שנמכרה כדין ואין בהם איסור ספיחין?

התשובה לשאלה זו מורכבת מכמה בעיות משנה. אנו נציג את הבעיות (מבלי להכריע בכולן) ונמליץ על הדרך המועדפת על פי ההלכה.

א. "קבוע"

כאשר ידוע מהיכן הובאו הפירות או הירקות אולם לא ידוע אם הם כשרים, זהו "קבוע". הדוגמא המפורסמת ל"קבוע" היא הברייתא (פסחים ט' ע"ב) 117: 

תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה; לקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח - הרי זה אסור, שכל קבוע כמחצה על מחצה, ובנמצא - הלך אחר הרוב.

כלומר, המוצא בשר ואינו יודע מה טיבו - יכול לסמוך על הרוב; אך אם אדם קנה בשר בחנות ואינו זוכר מאיזו חנות קנה - הספק הוא לא על הבשר אלא על החנות. וכשהספק הוא בדבר קבוע - אין הולכים אחר הרוב. 

והוא הדין לענייננו: אם ארגז העגבניות, למשל, מסומן בשם המשק, והספק הוא אם אותו משק מכר את קרקעותיו - הספק הוא בדבר קבוע, ו"כל קבוע כמחצה על מחצה", ואין הולכים בו אחר הרוב.

אמנם כאן אנו עוסקים באיסור ספיחין, שהוא איסור דרבנן, ובדרבנן הכלל הוא "ספיקא דרבנן לקולא"; אך במקרה שלנו זהו ספק חמור יותר, כי, כאמור, שם המשק ידוע, ורק לא כולם יודעים אם הוא מכר את אדמתו, וספק זה ניתן לבירור. 

ב. הצורך לברר

כאשר אפשר לברר אם הפרי או הירק כשרים או לא - אין לסמוך על הרוב. הלכה זו למדנו מהסימן הראשון בשולחן ערוך יורה דעה (סעי' א'): למרות ש"רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן", אין אנו סומכים על הרוב במקום שהדבר ניתן לבדיקה. כך אנו נוהגים גם ביחס לריאות של בהמה. אף על פי שרוב הבהמות כשרות ואינן טרפות, אין אנו סומכים על הרוב, ובודקים כל ריאה וריאה 118. הלכה זו נאמרה בעיקר במצב בו יש "מיעוט מצוי" של טריפות 119, ומאחר שחלק מהחקלאים (כ10- בשמיטת תשנ"ד) לא מכרו את אדמותיהם, ייתכן שיש כאן מיעוט המצוי, שיש לחשוש לו ולהצריך בירור 120. במקום שיש חזקה קודמת, יש סיבה נוספת לחייב בירור 121. בענייננו, לפני המכירה כל הקרקעות היו בחזקת ישראל, ולכן יש לבדוק האם הקרקע, ממנה הגיעה התוצרת, אכן נמכרה.

ג. חנות מושגחת מול שוק פתוח

כאשר אפשר להשיג ירקות ופירות במקום שיש עליו השגחה, אין לקנות במקום שאינו עומד תחת פיקוח. ב"ה, ברשתות השיווק הגדולות, ובחלק ניכר מהחנויות, אפשר להשיג תוצרת חקלאית בפיקוח הרבנות המקומית. יש להעדיף אפוא תוצרת זו על האחרת, המפוקפקת.

מה גם שבתוצרת שאינה עומדת תחת השגחה, האחוז של השדות שלא נמכרו גבוה יותר, כי החקלאים שלא מכרו את שדותיהם אינם יכולים לשווק את תוצרתם דרך הרשתות הגדולות, וגם לא לצה"ל, למלונות ולמוסדות וכדומה. נמצא שהחקלאים שתוצרתם אסורה באכילה מתמקדים כולם בשווקים שאין עליהם השגחה, וייתכנו מקומות שבהם רוב התוצרת בשוק היא אסורה (יש להוסיף עוד, שרק בגלל הפיקוח הזדרזו חקלאים רבים וחתמו על ההרשאות. ויתור על הפיקוח עלול לפגוע בשמירה המינימלית על השמיטה).

ד. ההבחנה בין הגידולים

כמו כן, יש גידולים שבהם מעיקרא לא היתה מודעות גבוהה אצל החקלאים המגדלים אותם, ולא עלה על דעתם למכור את שדותיהם. תופעה זו קיימת בפרחים למשל. מכיון שפרחים אינם טעונים פיקוח, לא היתה למגדליהם מודעות מספקת לצורך למכור את חלקותיהם, ויתכן שהרוב לא מכר (אמנם אין בחלק מהפרחים איסור ספיחין, אולם יש בהם משום "מסייע לעוברי עבירה"). וכן מגדלי אבטיחים פרטיים משווקים את תוצרתם באמצעות קבלנים, ולכן לא ידוע כמה מהם מכרו את שדותיהם. וייתכנו עוד גידולים מסוג זה.

הדרך המומלצת אפוא להימנע מאיסורי שביעית היא לקנות תוצרת חקלאית אך ורק בחנות העומדת תחת השגחת הרבנות המקומית 122.

ה. הנחיות למעשה  

א. הדרך העדיפה ביותר היא לאכול ירקות המשווקים בתחנות החלוקה של אוצר בית-דין.

ב. מי שקונה ירקות במקומות אחרים, עליו לוודא - בכל מין, החל מהתאריך שבו מתחיל החשש לאיסור ספיחין - שהם גדלו בקרקע של נוכרים או בקרקע שנמכרה לנוכרים כדין ונזרעה על ידי נוכרים 123.

ג. בדיעבד, גם אם ישראל זרע בקרקע של נוכרים - יש למקל לאכול תוצרת זו על מי לסמוך 124.

ד. בדרך כלל ניתן לברר אם התוצרת גדלה בקרקע מכורה על ידי בדיקת ההכשר מטעם הרבנות המקומית (כגון: ברשתות השיווק הגדולות, שיש להן הכשר מסודר לשמיטה; אצל ירקנים העומדים תחת פיקוח או בירקות המשווקים באריזות מסומנות בכתב הכשר). 

ה. כאשר לא ניתן לברר אם הגידול נעשה בקרקע מכורה, אבל ידוע שרוב הקרקעות נמכרו – ניתן לסמוך על הרוב.

117 וכן בכתובות (ט"ו ע"א) ובנדה (י"ח ע"א). הברייתא מובאת להלכה בשו"ע (יו"ד סי' ק"י סעי' ג').

118 שו"ע (יו"ד סי' ל"ט סעי' א').

119 ראה מאמרינו בענין כשרות העופות במשחטות ("אמונת עתיך" גיליון 18 עמ' 36, גיליון 21 עמ' 34).

120 עפ"י תשובת משכנות יעקב (סי' ט"ז). 

הערת העורך (ע. א.): עי' מה שכתבנו על כך במאמרנו: "הגדרת מיעוט המצוי" ("אמונת עתיך" גליון 15 עמ' 33 ואילך). 

121 עי' שו"ע (יו"ד סי' א' סעי' א') וגליון מהרש"א (שם); ש"ך (סי' כ"ח ס"ק כ"ד). ועי' מג"א (או"ח סי' תל"ז ס"ק ד') וחי' חת"ם סופר (שם).

122 ועי' מדריך שמיטה לצרכנים (פרק י"ב סעי' י"ג והע' 30).

123 שו"ת ישכיל עבדי (ח"ו, השמטות יו"ד סי' ט'; ח"ז יו"ד סי' ל"ו). ועי' "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק י"ב סעי' י"ג והע' 30).

124 ראה לעיל (פרק ז' אות ד').