פרק יט - ראש השנה לירקות

 

פרק יט - ראש השנה לירקות  

עם שקיעת החמה בליל ראש השנה של השמיטה, עוטה כל ארץ ישראל במחלצות של קדושה "ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא כ"ה ב'). הארץ מושבתת מבעליה הפרטיים. החקלאי חש מיד בהשלכותיה המעשיות של שנת השמיטה: "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזיריך לא תבצור. שנת שבתון יהיה לארץ" (ויקרא כ"ה ד'-ה').

א. שמיטה בירקות

לצרכן בעיר תופיע השמיטה בהדרגה. תחילה בירקות טריים, לאחר מכן בירקות קשים, ולבסוף גם בפירות הקיץ. כל הירקות שיילקטו למחרת ראש השנה תחול עליהם קדושת שביעית. 

באחד בתשרי ראש השנה לשמיטין ... ולירקות (ראש השנה ב' ע"א). 

לקט ירק ערב ראש השנה עד שלא תבוא השמש וחזר וליקט משתבוא השמש - אין תורמים ומעשרין זה על זה, לפי שאין תורמין מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש. אם היתה שניה נכנסת לשלישית, שניה - מעשר ראשון ומעשר שני... שלישית - מעשר ראשון ומעשר עני" (שם י"ב ע"א-ע"ב). 

והוא הדין לשביעית. ירק שנלקט לפני ראש השנה - דינו כירק שגדל כולו בשנה השישית. ירק שנלקט אחרי ראש השנה - דינו כירק של שביעית (שם).

ב. בין פירות לירקות

הלכות אלו חלות על ירקות ולא על פירות. מה נשתנו אלו מאלו? 

הנימוק לכך הוא שהירקות גדלים "על כל מים" 327. כלומר אין הם מסתפקים במי גשם בלבד אלא זקוקים להשקאה מלאכותית במשך כל הקיץ 328. הפסקת ההשקאה מייבשת אותם. משום כך, אם הפסיקו להשקות ירקות שלוש עונות השקיה לפני השמיטה - נגמר גידולם, ולא חלים עליהם דיני שביעית 329. מאחר שההשקאה המלאכותית היא המגדלת אותם עד הלקיטה, הרגע הקובע את דינם הוא שיא הבשלתם וגמר גידולם 330.

האילנות לעומתם, ניזונים, בגלל שורשיהם העמוקים, ממי הגשם העונתיים; והמשך גידול הפירות כל הקיץ, ואף בתחילת החורף הבא, הוא גם ממי הגשם וחומרי המזון של השנה שעברה. לכן החנטה 331 - המוקדמת יותר - היא הקובעת את דין הפרי עד סוף גידולו 332.

ג. בננות בשמיטה

לבננה יש מעמד מיוחד. מצד אחד, היא ירק 333, ולענין קדושת שביעית הולכים בה אחר הלקיטה 334. כידוע אנו מברכים עליה בורא פרי האדמה, ואין אנו חוששים בה לאיסור ערלה, כי היא מוגדרת כצמח חד-שנתי המוציא בכל שנה חוטר חדש. מאידך גיסא, אין בה איסור ספיחין 335, מפני שיש לה שורש רב-שנתי 336. כמו כן, הבננה הנשתלת בשנה זו אינה מניבה פרי אלא בשנה שלאחריה 337; כך שהבננות הנקטפות בשנה השביעית התחילו לגדול בשנה השישית, ואילו הבננות שהתחילו לגדול בשביעית, נקטפות לאחר זמן היתר הספיחין בשנה השמינית 338.

ד. השלכות מעשיות נוספות

בננות, עגבניות וירקות אחרים שיילקטו למחרת ראש השנה – הרי הם קדושים בקדושת שביעית, ויש להתנהג אליהם בהתאם לכך:

א. איסור סחורה: ירקות שביעית - הפקר הם לכל 339, ואין לסחור בהם 340. הדרך הטובה ביותר להימנע מסחר בירקות היא חלוקתן דרך אוצר בית-דין תוך גביית החזר הוצאות בלבד 341. מומלץ אפוא להשיג ירקות דרך אוצר בית-דין (שייעזר במערכות שיווק שיחלקו אותן לצרכנים). כשאין אפשרות כזו, הדרך היא לקנות ירקות טריים עם ירקות ופירות אחרים שעדיין אינם קדושים בקדושת שביעית, ולשלם על כל הקנייה ביחד; מפני שאין איסור "סחורה" נוהג בקנייה בהבלעה 342.

ב. קדושה ואיסור הפסד: ירקות קדושים - יש לאוכלם בדרך המקובלת בלבד 343, לא לקלקל אותם 344, ולא להשאיר שאריות מיותרות 345. ילד שנגס בבננה והותיר חלק - אפשר לחתוך את החלק הנגוס ואת יתרת הבננה להאכיל לאחרים 346. שאריות שאין להם אוכלים - גונזים 347 (מוצע להכין דרך קבע כלי מיוחד, ובתוכו שקית ניילון ולתוכה להניח שאריות כאלו. את השקית אפשר לבסוף לקשור ולהניח באשפה) 348.

ג. דמי שביעית: קניית כמות קטנה של ירקות, הקדושים בקדושת שביעית, ממי שאינו עוסק במסחר – מותרת 349; אך הכסף ששולם עליה קדוש בקדושת שביעית 350. בעיה זו אינה קיימת בתשלום של החזר הוצאות, הנעשה דרך אוצר בית-דין 351; וכן בקנייה בהבלעה 352 או בהקפה 353. והוא הדין כאשר התשלום נעשה בשיק 354 או בכרטיס אשראי 355. רצוי שתאריך הפירעון יהיה לאחר שהפירות ייאכלו 356.

ירק שנקנה מקרקע של נוכרים (או שנמכרה לנוכרים) - אין בו קדושת שביעית 357.

 

 

327 ראש השנה (י"ד ע"א).

328 רש"י שם (ד"ה על כל).

329 משנה שביעית (פ"ב מ"ט); רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ד הי"ז). ועי' "שבת הארץ" (אות ב').

330 השאלה אם הולכים אחר הלקיטה או גמר הפרי, שנויה במחלוקת בין הראשונים: עי' "שבת הארץ" (פ"ד ה"ג אות ב'; הי"ב אות ב'). הגדרת "גמר פרי" – עי' "שבת הארץ" פ"ד הי"א אות א'). 

בענין לקיטה וגמר פרי למעשה, ראה מאמרנו: "עגבניות שנקטפו מיד לאחר ראש השנה" ("התורה והארץ" ח"ד עמ' 235-237): הערת עורך (ע. א.).

331 ועי' "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק ג סעי' ה'), שם הוכרע להלכה, שבאילנות הולכים לחומרא גם אחר הבאת "שליש"; שזוהי החנטה לדעת הרמב"ם. 

332 עפ"י ראש השנה (ט"ו ע"ב). ועי' רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ד ה"ט).

333 ראה מאמרו של הרב יואל פרידמן: "הגדרת אילן וירק בהלכה" ("התורה והארץ" ח"ג עמ' 398-427).

334 רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ד הי"ב-הי"ג); "שבת הארץ" (הי"ב אות ב'; הי"ג אות ב').

335 עי' "מדריך שמיטה לחקלאים" (פרק ט"ז סעי' ד1/ והע' 7-9); "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק י"ב סעי' ו1/ והע' 7).

336 הגרצ"פ פראנק (כרם ציון פרק י"א, גאון צבי ס"ק ב'). ועי' "שבת הארץ" (פ"ד הי"ח אות ז').

337 שו"ת מנחת יצחק (ח"ח סי' צ"ד). ועי' "שבת הארץ" (שם). 

338 עי' "שבת הארץ" (פ"ד ה"ו אות ב'; הט"ו אות א'); "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק י"ז סעי' ז').

339 רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ד הכ"ד).

340 רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ו ה"א); מדריך שמיטה לצרכנים (פרקים ה'-ו').

341 ראה לעיל (פרק ג' אות ב'). 

342 דעת מרן הרב קוק זצ"ל ("שבת הארץ" פ"ו ה"א אות ג5/ והע' 33).

343 רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ה ה"ג). ועי' "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק ז').

344 רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ה הי"ז). ועי' "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק ח').

345 עי' "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק ח' סעי' ה').

346 ומותר להגיש לילד לכתחילה, גם אם ידוע שלא יגמור הכל: עי' "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק ח' סעי' י"ח).

347 עי' "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק ח' סעי' ח'-ט').

348 ועי' במאמרנו: "טיפול בתרומה במערכת הציבורית" ("התורה והארץ" ח"ד עמ' 74-76): הערת עורך (ע. א.).

349 רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ו ה"א); "שבת הארץ" (אות א'). 

350 רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ו ה"ו-ה"ז).

351 שאין בו אלא החזר הוצאות ושכר עבודה ולא דמי הפרי.

352 כאשר התשלום ניתן על דבר אחד, שבו אין קדושת שביעית: רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ח הי"א). ועי' "שבת הארץ" (אות ב').

353 כאשר התשלום מתבצע לאחר שהירקות אינם בעולם או יצאו מרשותו של הקונה.

354 עי' שו"ת אז נדברו (ח"י סי' מ"ד); וטעמו, מפני שהשיק אינו "כסף" או "שוה כסף" אלא נייר שבאמצעותו אפשר לקבל כסף. לדעת הגר"מ אליהו שליט"א רצוי שהשיק יהיה בלתי סחיר.

355 גם כאן לא ניתן שום דבר מוחשי תמורת הפירות.

356 עפ"י תוס' (עבודה זרה ס"ב ע"ב ד"ה יאות).

357 כדלעיל (פרק ו' אות א').