סימן לד-טיפולי הפריה בשבת

ראשי פרקים

שאלה

הקדמה

א.  זריקות בשבת

ב.  זריקה ורידית

ג.  מסירת זרע

ד.  מניעת מלאכה אחרת מן הגוי

ה.  הזרקת זרע

ו.  מדידת חום

ז.  בדיקת דם

ח.  בדיקת הריון

ט.  הפריה חוץ גופית

מסקנות

*  *  *

שאלה

האם ניתן לבצע טיפולי הפריה חיוניים בשבת, כמו: זריקות, השבחת זרע והזרקתו, ובדיקות שונות הנחוצות לטיפולים אלו?

הקדמה

במענה לשאלותיכם הרבות בעניין הפריה בשבת אני ממליץ על הספר 'ברכת בנים' מאת הרב זנד, העוסק כולו בנושא הפריה מכל בחינותיה בהלכה כולל הל' שבת. נעזרתי בו, אם כי לא תמיד הלכתי בעקבותיו. נקודת המוצא של כל דברינו היא שאכן יש הכרח שהטיפולים ייעשו בשבת דווקא, ושהעיתוי לכך לא הוזמן מראש. אדרבה, נעשתה השתדלות למנוע את ההכרח לעשותם בשבת, אלא שהם הזדמנו לשבת באין ברירה. ואם ידחו את הטיפולים עלולים להחמיץ את ההזדמנות שנוצרה לצורך ההפריה בשבת והזדמנות נוספת תהיה רק כעבור זמן רב. ולעיתים יהיה צורך לחזור מחדש על כל הסדרה של הבדיקות והטיפולים, דבר שעלול לעלות במחיר כספי, גופני ונפשי כבדים1. כמו כן איני רואה דרך להתיר את ההפריה ע"י ישראל, אלא רק ע"י גויים.

א. זריקות בשבת

בענין קבלת זריקה בשבת יש להבחין בין שני סוגי זריקות, זריקה לתוך השריר וזריקה ישירה לתוך הוריד. בזריקות שריר אין משום 'פסיק רישיה' של הוצאת דם מאחר שהדבר אינו קרוב לוודאי, ואינה אלא בגדר של 'דבר שאינו מתכוין'. שהרי אם יצא דם הזריקה תיפסל, ואדרבה המזריק נדרש לשאוב מעט במזרק קודם ביצוע הזריקה בכדי לוודא שהמחט לא פגעה באף כלי דם, ואם כן, גם אם קרה ויצא דם לא ניחא ליה בו, ולכן מותר להזריקה בשבת.

כל זה באופן עקרוני, אולם יש להעיר על כמה בעיות נלוות:

ראשית, החומר המוזרק נמצא בתוך אמפולה שיש לשוברה, אך כיון שאין כאן עשיית כלי הדבר מותר. כי האמפולה אינה ראויה לשימוש חוזר, והדבר דומה לחבית רעועה שמותר לפותחה.

שנית, חיטוי מקום הזריקה נעשה בדרך כלל ע"י צמר גפן טבול בנוזל. ומכיון שאסור לקרוע את צמר הגפן מתוך הפקעת הגדולה, יש להקפיד להכין אותו מע"ש.

כמו כן, אסור לסחוט את הנוזל מצמר הגפן. ולכן יש לטפטף קודם את הנוזל על העור, ורק אח"כ לקנח אותו בזהירות בעזרת צמר הגפן מבלי להדקו חזק, וזאת על מנת למנוע סחיטה ב'פסיק רישיה'. (ובדיעבד י"ל, שגם אם יש כאן מציאות של 'פסיק רישיה' ניתן להקל בו כיון שלא ניחא ליה בסחיטה זו, ויתכן גם לומר שמלכתחילה אין בסחיטה זו משום דישה דאורייתא – כיון שאינו צריך את המשקה הנסחט, וגם לא משום מלבן דאורייתא – כיון שצמר גפן זה נזרק לאשפה ובבגד מסוג זה אין בו משום ליבון.)

שלישית, הרכבת המחט לתוך המזרק אסורה משום שיש בה עשיית כלי. אמנם כלי זה הוא חד-פעמי, אולם יש חוששים בכל זאת. (עיין שמירת שבת כהלכתה פרק לג, בהערה מג).

ועוד, בשעת קריעת העטיפה מן המזרק עלולים לפגוע באותיות מודפסות, ויש בזה משום 'מוחק' לדעת החוששין לכך.

אמנם כל אחת מן הבעיות האלו ניתנת לפתרון בפני עצמה, אולם בגלל צירוף כל הבעיות יחד עדיף שהזריקה תיעשה ע"י אחות גויה. ורק אם הדבר קשה מאד, או שהוא כרוך בתשלום גבוה, יש לעשותה ע"י ישראלית, בתנאי שתיזהר מכל המלאכות שהוזכרו.

ב. זריקה ורידית

כל זה נכון לגבי זריקה שרירית, אולם זריקה ורידית חמורה הרבה יותר ויש בה חשש חמור לאיסור דאורייתא. וזאת מכיון שיש צורך להוציא דם על מנת לוודא שהמחט אכן חדרה לוריד, ופשוט שפעולה זו היא בגדר 'מתכוין' גמור. אומנם יש בה קולא מצד אחר שכן הוצאת דם זו לא נעשית לשם השימוש בדם עצמו, אלא רק בכדי לבדוק באמצעותה אם המחט אכן חדרה למקום הנכון, והריהי כ'מלאכה שאינה צריכה לגופה', (ועיין ספרי 'באהלה של תורה' ח"ב סי' מב שאולי יש מקום לומר שאין כאן מלאכה דאורייתא). ועל כן פשוט שזריקה זו אסורה, ואין להתיר אותה אלא על ידי גויה.

ג. מסירת זרע

מסירת זרע להשבחה במעבדה של נוכרים בשבת מותרת, אך לענ"ד אין להתיר בשום אופן לבצע את פעולת ההשבחה על ידי ישראל. אמנם יתכן שאין משום מלאכה דאורייתא בהשבחה עצמה כי זו ברירה של מין במינו, אך ברי לי שהיא מלווה בעוד מלאכות רבות האסורות מדאורייתא כמו הפעלת מכשירי תאורה ומכשירים שונים, רישומים שונים, ועוד. ואמנם עקרונית אין להתיר אמירה לגוי במלאכה דאורייתא, אולם לצורך מצוה חשובה של פו"ר שנאמר בה "לשבת יצרה" (עיין תוס' ב"ב יג, א ד"ה שנאמר), שלא בכל עיתוי ניתן לקיימה ואם לא עכשיו אימתי יש להתיר ע"י גוי. וזאת עפ"י האמור בשו"ע (או"ח סימן רעו סע' ב, בהגה):

י"א דמותר לומר לא"י להדליק לו נר לסעודת שבת, משום דסבירא ליה דמותר אמירה לא"י אפי' במלאכה גמורה במקום מצוה (ר"ן ס"פ ר"א דמילה בשם העיטור).

אומנם הרמ"א מסתייג מפסיקה זו ואומר:

ויש להחמיר במקום שאין צורך גדול, דהא רוב הפוסקים חולקים על סברא זו.

ולדבריו, גם מצות פריה ורביה אינה מצדיקה אמירה לנכרי בשבת.

ואעפ"כ נראה שמצוות פו"ר שאני ויש להתיר אמירה לנכרי בשבת עבורה, ויש הוכחה לסברא זו ב'משנה ברורה' (סי' רעו ס"ק כה). שכן לענין תיקון עירוב שנתקלקל בשבת כתב:

ומ"מ מותר לומר לא"י לתקן את העירוב שנתקלקל בשבת כדי שלא יבואו רבים לידי מכשול, וכדאי הוא בעל העיטור לסמוך עליו להתיר שבות דאמירה אפילו במלאכה דאורייתא במקום מצוה דרבים [ח"א בשם המ"מ] וכעין זה דעת הפמ"ג לעיל בסוף ס"ק כ"ב.

וכיוצא בזה נראה לי לומר בנד"ד, שאף מצות פו"ר דומה למצוה דרבים משום שמטרתה ישוב העולם והיא נחשבת למצוה רבה (עיין תוס' ב"ב הנ"ל). ומשום כך יש להתיר אמירה מפורשת לעכו"ם, ואין צורך לעשות כן בדרך רמיזה.

(וזה המקום להעיר שרמיזה לגוי אינה מותרת באופן אוטומטי. כי מלבד האיסור באמירה לנכרי יש עוד איסור ליהנות ממלאכת נוכרי בשבת, ולעיתים אף חייבים למנוע ממנו את עשיית המלאכה. ורק במקום שאין הנאה ישירה ממלאכתו התירו לרמוז לו וליהנות ממלאכתו. ומשום כך נזקקנו להתיר את עצם האמירה לגוי, וזאת מכיון שלפי הגדרתנו עקרות נחשבת לחולי. ומשום כך מותר לכתחילה לומר לנוכרי לעשות מלאכה לצורך חולה, ואין צורך לרמוז.)

ד. מניעת מלאכה אחרת מן הגוי

לעומת זאת, אין צורך לומר לגויים להימנע מכתיבה, העלאת אור וכדו' כי ממה נפשך את הפעולות הנחוצות מותר להם לעשות, ואלו שאינן נחוצות הם אינם עושים אלא לצרכם הם. ולמשל כתיבה שאינה נחוצה להעשות בשבת עצמה אלא ניתן לדחותה למוצאי שבת, סביר להניח שהם בודאי יעדיפו לנוחותם האישית לכתוב בשבת עצמה כדי לא לטרוח לאחר השבת. עם זאת מלאכות אחרות שאינן נחוצות והן נעשות במיוחד עבור המטופלת יש למונען.

ה. הזרקת זרע

נראה שאין איסור בעצם הזרקת הזרע לגוף האשה משום שאין בזה שום מלאכה, ורק הפעולות הנלוות יש מהן שהן אסורות מהתורה. אך כפי שכתבנו לעיל יש להתיר אותם על ידי רופא גוי, ממה נפשך, אם הן נחוצות ראוי להתיר אותן בשבת על ידי גוי לשם קיום מצוות פו"ר, ואם הן אינן נחוצות הרי שהרופא עושה אותם בעצמו לנוחותו האישית ואין זה מענייננו.

אמנם יש לדון בכי האי גוונא מצד איסור 'מסייע'. שהרי מצאנו שאסרו פעולות רפואיות בשבת אפילו כשהן נעשות על ידי גוי, כל עוד המטופל מסייע למלאכה הכרוכה בטיפול בו, וכפי ששנינו לגבי כחילת העין (ביצה כב, א):

מאי דעתיך דבר שאין בו סכנה אומר לגוי, ה"מ היכא דלא קא מסייע בהדיה, מר קא מסייע בהדיה דקא עמיץ ופתח.

ולא התירו שם אלא משום שאין ממש בסיוע החולה.

אך אף על פי כן נלענ"ד שאין לדמות בין המקרים, ושאני התם משום שהחולה פותח ועוצם את עיניו בעצמו ומסייע בזה לטיפול הרפואי, ואילו בנד"ד האשה אינה עוזרת כלל לרופא במהלך ההזרקה אלא היא פסיבית לגמרי. ואם כן, אין לה אפילו גדר של 'מסייע שאין בו ממש'.

ו. מדידת חום

אמנם מדידה אסורה בשבת מדרבנן (עיין שו"ע סי' שכג), אך כבר הקלו בה לצורך חולה שאין בו סכנה אם אין בה מלאכה אחרת, כגון שהיא נעשית על ידי מד חום של כספית (עיין שש"כ פ"מ, סע' ב). מה עוד שמדידה הותרה לצורך מצוה, ואין לך מצוה גדולה יותר מפריה ורביה. ונראה שגם אשה שלא זכתה לפרי בטן היא בגדר חולה שאין בו סכנה, כי מי שאין לו בנים חשוב כמת וכפי שאמרה רחל אמנו ליעקב "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" (בראשית ל, א). ובחולה שאין בו סכנה התירו יותר מאשר בהפסד מרובה או במקום צער גדול לחוד.

ויש להוסיף טעם בדבר. חולה הוא כל מי שאינו בקו הבריאות וסובל מאוד מכך, אלא שאינו נמצא בסכנת חיים, ולענ"ד גם עקרות בכלל זה. שכן בעיה זו אינה בעיה מקומית הנוגעת לאבר אחד בלבד, אלא ראוי להתייחס אליה כאל בעיה כלל-גופית, שכל האדם סובל מאוד ממנה. ולענ"ד הגדרה זו של עקרות כחולי שאין בו סכנה קיימת גם שלא בשעת מתן הזריקות, אלא לכל טיפול הקשור לחולי זה.

ז. בדיקת דם

בדיקת דם דומה לזריקה ורידית ואסורה מהתורה, אך אם הדבר נחוץ לצורך פו"ר ניתן להתיר אותה על ידי רופא גוי, וכפי שכתבנו לעיל.

ח. בדיקת הריון

איני יודע מה הדחיפות לבצע בדיקת הריון בשבת דווקא, אולם אם יש איזו סיבה חיונית הדבר מותר. ולגופו של דבר לא ברור לי מהו האיסור שישנו בבדיקה זו, שהרי צביעת ערכת הבדיקה על ידי השתן אינה נחשבת לצביעה האסורה מהתורה. היא דומה לצביעת ניר לקמוס שהותרה ע"י הפוסקים, (כך שמעתי מהגר"ש ישראלי זצ"ל, וכ"כ בשש"כ פל"ג סע' כ), כי אין צורך בצביעה עצמה אלא רק לדעת באמצעותה דבר אחר, ובאמת אח"כ משליכים את הדבר הנצבע. ויתכן שאפילו צביעה מדרבנן אין כאן.

ט. הפריה חוץ גופית

יש להסתפק אם שאיבת הביציות היא מלאכה גמורה האסורה מדאורייתא, או שאינה אסורה אלא מדרבנן כדין מלאכה שאינה צריכה לגופה. והדבר תלוי בהגדרת האיסור שישנו בהוצאת דם. לדעת התוס' מוציא דם חייב משום חובל, משום שהדם הוא הנפש ויש בכך הוצאת נפש. ולשיטה זו לא מסתבר לחלק בין הוצאת דם להוצאת הביצית, כי ביצית נועדה להביא חיים לעולם ויש בה הוצאת נפש יותר מאשר בהוצאת דם. ואם כן, הוצאת הביצית היא ודאי מלאכה הצריכה לגופה. ולדעת הרמב"ם חיובו של חובל הוא משום דש, ולא מצאנו שיש איסור דישה בהוצאת הביציות, וצ"ע. עכ"פ יש כאן לפחות ספיקא דאורייתא. ובלא"ה הוצאת הביציות כרוכה במלאכות רבות אחרות שודאי חלק מהן אסורות מהתורה, וא"כ יש להתיר אותה רק ע"י רופא גוי וכפי שכתבנו לעיל.

ומ"מ לכתחילה יש לתכנן את הטיפול שלא יווצר צורך לשאוב ביציות בשבת.

מסקנות

בתשובה זו עסקנו במגוון רחב של בעיות הלכתיות המתעוררות בנוגע לטיפולי פוריות בשבת, ויש לבחון היטב מה מידת הנחיצות של כל פעולה ופעולה, ומהי חומרת האיסור שיש בה.

ככלל נקטנו שאין לבצע לכתחילה שום זריקה על ידי ישראל, אלא על ידי אחות גויה בלבד. וכיוצא בזה, אין לבצע פעולות של השבחת זרע והזרקתו בשבת על ידי ישראל אלא על ידי גויים. אך מאחר שמדובר במצוה חשובה של פריה ורביה, שהעיכוב בקיומה גורם סבל נפשי רב לאשה ומשפחתה, יש להתיר אמירה מפורשת לגוי ולא להזדקק לרמיזה בלבד. ומטעם זה התרנו לאשה למדוד את החום בשבת כדי לקבוע את הזמן המתאים ביותר לביצוע הטיפולים הנחוצים.

ולסיום, עוד כמה הערות בקצרה:

1. בדיקת עוברים בשבת מותרת רק ע"י רופא גוי, משום שיש בה משום כמה מלאכות האסורות מדאורייתא.
2. החזרת עוברים בשבת מותרת רק ע"י רופא גוי מאותו הטעם.
3. אין להתיר את הנסיעה בשבת לבית החולים אלא על ידי גוי בלבד.

ויהי רצון שייפקדו במהרה כל עקרות ישראל, ונזכה כולנו להתקיימות הברכה "שוש תשיש ותגל העקרה".