סימן לג' – קצירה לתחמיץ לפני העומר

 

סימן לג' – קצירה לתחמיץ לפני העומר*

ראשי פרקים:

 

       הצגת הבעיה

       א. קציר לבהמה לפני הבאת שליש

       ב. אם תבואה העומדת מעיקרה לבהמה נקראת "קצירכם"

       ג. האם איסור קצירה תלוי בקדושת הארץ?

       ד. האם מותר לקצור קודם העומר במכונה?

       מסקנה    

* * *

 

הצגת הבעיה

נהוג לקצור שעורה לצורך הכנת תחמיץ לבהמות כשהתבואה עדיין לא הבשילה. השעורה מגיעה לשלב זה לפני פסח. והשאלה היא: האם מותר לקצור לשם כך על אף שיש איסור קצירה לפני ט"ז בניסן, זמן קצירת העומר?

 

א. קציר לבהמה לפני הבאת שליש

נאמר במשנה (מנחות ע"א ע"א): 

     "קוצר לשחת ומאכיל לבהמה. אמר ר' יהודה: אימתי? בזמן שמתחיל עד שלא הביא שליש. ר' שמעון אומר: יקצור ויאכיל אף משהביא שליש".

ההלכה נפסקה כר' יהודה1. ופירש רש"י, שלדעת ר' יהודה, אם התחיל לקצור לפני שהביאה התבואה שליש - יכול לקצור לבהמתו אף לאחר שהביאה שליש. אולם אף שהרמב"ם פסק כר' יהודה, מ"מ לא הביא את דבריו בשלמותם, וכתב (הל' תמידין ומוספין פ"ז הט"ו): "תבואה שלא הביאה שליש מותר לקצור ממנה להאכיל לבהמה". ומשמעות דבריו היא שלאחר הבאת שליש אין היתר לקצור אף אם התחיל לקצור קודם הבאת שליש2.

והנה בהגדרת "שליש" לענין קציר קודם העומר, נחלקו הפוסקים:

הרמב"ם (בפיהמ"ש מנחות פ"י מ"ח) והרע"ב (שם) פירשו שהוא שליש אחרון, הנקרא כיום "הבשלת דונג". ואילו רש"י פירש שליש ראשון3 והוא הנקרא היום הבשלת חלב. וכך משמעות דברי הרמב"ם בהלכות4.

ונמצא שלשיטת רש"י אם התחיל לקצור לבהמה לפני שהתבואה הביאה שליש ראשון - מותר להמשיך ולקצור5. אך אסור להתחיל לקצור לאחר הבאת שליש. ואילו לשיטת הרמב"ם (בפיהמ"ש) יכול לקצור עד לפני הבאת השליש האחרון, אך לא יכול להמשיך ולקצור לאחר שהביאה שליש אחרון6.

 

ב. אם תבואה העומדת מעיקרה לבהמה נקראת "קצירכם"

ולכאורה יש לדון אם כיום, שהתבואה מעיקרה נזרעת עבור בהמות - אם גם היא בכלל איסור קצירה קודם העומר.

ויתכן לומר שקצירת תבואה שמעיקרה מיועדת לבהמה, אינה בכלל "קצירכם"7, ואין בה איסור קצירה קודם העומר8. ומה שחילקה המשנה בין לפני הבאת שליש לבין אחרי הבאת שליש, הוא רק בתבואה שיש ספק בייעודה, ועומדת גם למאכל אדם וגם למאכל בהמה. ומכיון שהתחיל לקצור לבהמה לפני הבאת שליש, גילה דעתו שקציר זה עומד לבהמה, ולכן יכול להמשיך לקצור גם אחרי הבאת שליש. אך בתבואה שמעיקרה עומדת רק לבהמה, יתכן שבמקרה זה מותר להתחיל לקצור גם אחרי הבאת שליש.

ונראה להוכיח שהתנאי הנדרש, להתחיל לקצור קודם הבאת שליש, הוא ע"מ להגדיר את ייעודה של התבואה. שהרי קציר מצוה מותר לפני העומר בין לפני הבאת שליש ובין אחרי הבאת שליש, וממקרא אחד דרשו: "קצירכם - ולא לשחת, קצירכם - ולא למצוה"! אלא ע"כ סתם תבואה לצורך אדם עומדת, וצורך מצוה בכלל, ולכן אין צורך להתחיל לקוצרה קודם הבאת שליש כדי לגלות שהקצירה צורך מצוה היא. אך צורך בהמה אינו בכלל צורך אדם, ולכן צריך הוכחה שהקציר הוא לצורך בהמה. וכיוצ"ב מצינו בגמ' (ר"ה י"ג ע"א) דתבואה שהביאה שליש ביד גוי אין מביאים ממנה את העומר, דלא מקרי "קצירכם"; אבל תבואה שלא הביאה שליש ביד גוי ולקחה ישראל וקצרה - מקרי "קצירכם". הרי שהשליש קובע את הגדרת התבואה. ומכאן שתבואה שמעיקרה נזרעה עבור בהמה לעולם אינה נחשבת "קצירכם", ומותר לקוצרה קודם העומר.

 

ג. האם איסור קצירה תלוי בקדושת הארץ?

והנה יש לברר אם איסור קצירה קודם העומר הנלמד ממה שאמרה תורה: "ראשית קצירכם" הוא מדאורייתא גם בזה"ז או שהוא אסור רק מדרבנן9. ומפשטות דברי הרמב"ם (הל' תמידין ומוספין פ"ז הי"ג) משמע שאין הבדל באיסור זה בין זמן הבית שלא בזמן הבית. וכך כתב גם השטמ"ק (מנחות פד ע"א אות א) שאף בזה"ז מדאורייתא אסור לקצור.

אמנם השאגת אריה (החדשות חובת קרקע סי' ה') העלה סברא דלמ"ד דקדושה שניה לא קדשה לעתיד לבוא אין איסור לקצור לפני העומר בזה"ז, שהרי כל א"י חשובה כמקום שאין מביאים משם את העומר, "וממקום שאי אתה מביא אתה קוצר". ולא מצינו לחכמים שגזרו בזה כמו שחייבו בתרו"מ ושביעית בזה"ז10. 

ואפשר לדחות דבריו, כי קי"ל דקדושה שניה קדשה לשעתה ולעתיד לבוא, וכמו שכתב הרמב"ם (הל' תרומות פ"א ה"ה). ואפילו אם נטען שקדושת עזרא לשיטת הרמב"ם (שם הכ"ו) אינה מהתורה אלא מדרבנן, זה דווקא במצוות שצריך בהן "ביאת כולכם", כמו חלה ותרומה; אך באיסור חדש, שנאסרו ישראל בו מיד, קודם כיבוש וחלוקת הארץ, לא בעינן "ביאת כולכם"11. (ועיי"ש שמסקנתו לאסור קציר לפני העומר בזה"ז).

מאידך יש לומר שאיסור קצירה לפני העומר אינו תלוי באיסור חדש אלא בהבאת העומר12, והעומר אינו בא אלא ממקום שנתקדש ע"י כיבוש. ולפ"ז אם נניח שאזור הנגב הצפוני (שבו נמצא מושב תקומה), אינו נכלל בקדושה שניה של עולי בבל, א"כ אין מביאים ממנו את העומר, ומותר לקצור שם לפני העומר. אולם דעת המנחת חינוך (מצוה רפ"ד) היא שהבאת העומר ושתי הלחם אינה תלויה בכיבוש אלא בקדושה העצמית של הארץ13. ולדבריו כל מקום בארץ כשר לעומר, גם אם לא נכבש14. א"כ גם איזור הנגב הצפוני הוא בכלל א"י15, ויש בו איסור קצירה קודם העומר16.

 

ד. האם מותר לקצור קודם העומר במכונה?

יש לדון להיתר מצד נוסף, כי אולי קצירה במכונה קודם העומר מותרת. כי כל איסור הקצירה קודם הבאת העומר הוא משום שקצירת העומר צריכה להיות קצירה ראשונה. ואפשר לומר שתנאי זה יכול להתקיים רק כאשר קוצר את הקצירה הראשונה במגל. לעומת זאת, כשקוצר במכונה יתכן לומר שאין קשר ישיר בין הנעת הטרקטור והפעלת המכונה לבין עצם פעולת הקצירה. נמצא שקצירה זו כקצירה מעצמה וע"כ לא תיחשב קצירה ראשונה, ולפי"ז לא יהיה איסור קצירה בכה"ג לפני העומר.

ונראה שדין זה, תלוי במחלוקת שבין הגרצ"פ פראנק (כרם ציון שביעית, הר צבי סי' יב) לבין החזו"א (שביעית סי' כ"ה ס"ק ל"ח) לענין חרישה וזריעה במכונה 

בשביעית17: לדעת הגרצ"פ פראנק מכונה היא גרמא בעלמא (אם התחיל להפעילה לפני השדה). ומסתבר שאינו יוצא ידי חובת קצירת העומר במכונה, כיון שצריך שיקצור בידיים. ולדבריו מותר יהיה לקצור קודם העומר במכונה, כיון שאינה כשרה לקצירת העומר. מאידך לדעת החזו"א המכונה חשובה כ"גיריה דיליה" ממש. ומסתבר שלדעתו קצירת העומר כשרה אף במכונה, וא"כ אסור לקצור במכונה קודם העומר18. והנה אף אם לא נכניס ראשנו בין ההרים הגדולים להכריע ביניהם, מ"מ מסתבר שאם נזכה ועוד היום יבנה המקדש ונוכל לקצור העומר ולהקריבו, הרי נהדר ונקצור במגל דוקא כדי לאפוקי נפשין מפלוגתא. וא"כ מסתבר שכיון שלכתחילה אין לקצור העומר במכונה לכן גם איסור קצירה לפני העומר, אינו אלא במגל ולא במכונה.

וכבר הסתפקו בשאלות דומות לענין ציצית ומצה. וגם המקילים במעשה מכונה הוא בעיקר בגלל שאין צורך בכח גברא אלא בלשמה. אך במקום שצריך כח גברא, כמו בשחיטה, כו"ע מודים שמכונה אינה כשרה. וקצירת העומר היא מצוה, ומן הסתם יהדרו לקימה בידים דוקא. וכדמות ראיה לתלות של קציר העומר בשבת מזה שהיה צורך להתיר קציר העומר, ולכאורה אפשר לקיים מצות קצירה בשינוי, בשמאל וכד', אלא ע"כ קצירת העומר צריכה להעשות ע"י אדם כדרכו. ועי' הר-צבי (או"ח סי' קמ"ג) שהסתפק אם אפשר לצאת י"ח מצות עשה בגרמא. ובספר צל"ח החדש (לדו"ז ר' אלתר שטיגליץ מאמר א') כתב שאין יוצאין י"ח מ"ע בגרמא. עי"ש שחולק על הבית יצחק שסבר שיוצאים בגרמא. והביא ראיה מנזיר מ' א' שנזיר שגילח בסם היה מקיים מצות תגלחת, דאלמלא גזה"כ "וגילח" שלא יצא י"ח. ודו"ז דחה ראייתו שמכיון שע"י הסם הנזיר מגולח למשעי היה מקום לומר שקיים מצוה, שהרי התכלית הושגה. אך בקצירת העומר א"א לומר שהתכלית היא שהשדה תהיה קצורה, או שהעומר יהיה קצור, שהרי מצאו קצור לא יצא י"ח (מכות ח' א'). וע"כ מעשה הקצירה הוא המצוה (וע"כ הוא דוחה את השבת), ולכן לא יוצא י"ח בגרמא.

ועי' הר-צבי (או"ח סי' קכ"ה) שכתב שמכונת קצירה נחשבת למעשה בידים בשבת ולא לגרמא. ולכאורה דבריו סותרים למש"כ בשביעית. והרי הדברים ק"ו, שבת היא חובת גברא בעוד ששביעית איכא למ"ד שהיא חובת חפצא וצ"ע. (אם כי למעשה בשבת יש גם מלאכת הבערה, לכן אין נפ"מ לשאלת הקצירה).

ועי' הר-צבי (יו"ד סי' קמ"ד) שגילוח בסם בשבת הוא מלאכה מהתורה, אלא ששם היא מעשה בידים, משא"כ מכונה. ולענ"ד יש להביא ראיה מב"ק פ"ו א' כגון שסכו נשא ושם מדובר ביוהכ"פ ומשמע שזוהי מלאכה גמורה. ובכך נדחית ראיתו של הבית יצחק לעיל מנזיר. ועי' ברכת שמעון לשבת סי' ט"ו וראיה לזה ממה שכתבו התוס' (מנחות ס"ח ע"א ד"ה קוצרים) שגם מקום כמו בית השלחין שבדיעבד אם הביא את העומר ממנו - כשר, מ"מ כיון שלכתחילה אין מביאים משם, מותר לקוצרו קודם העומר19. 

אמנם אין הדבר מוכרע, כיון שאפשר שדוקא תבואה הגדלה במקום שאינו ראוי לכתחילה לעומר (כגון בבית השלחין) מותר לקוצרה קודם העומר שלא חל עליה שם איסור כלל, אבל תבואה הגדלה במקום שראוי לכתחילה לקצור ממנו עומר במגל - חל עליה שם איסור לגבי קצירה, אף שאין הקצירה הנעשית בה בפועל - כשרה לעומר, וצ"ע.

 

מסקנה 

א. איסור קצירה בזה"ז לפני העומר תלוי במחלוקת, וספיקא דאורייתא לחומרא.

ב. לכתחילה ראוי להתחיל לקצור למאכל בהמה לפני שליש, ולהמשיך לקצור אחר שליש בהסתמך על ספק ספיקא: ספק אם קצירה בזה"ז אסורה, ואת"ל שאסורה - שמא הלכה (כרש"י) שאם התחיל קודם שליש רשאי להמשיך. ובפרט שיש אומרים שעד שליש אחרון מותר לקצור (רמב"ם).

ג. כסניף נוסף יש להסתמך על כך שאולי קצירה במכונה אינה אסורה מן התורה.

 

 

 

 

* עריכה ראשונה הרב יגאל הדאיה. השאלה נשאלה ע"י חבר ממושב "תקומה" בשנת תשכ"ח. 

1 לפי שר' יהודה מפרש דברי ת"ק - רמב"ם (פיהמ"ש מנחות פ"י מ"ח).

2 הערת הרב יגאל הדאיה: עי' מנ"ח (מצוה שב ס"ק ח) וחסדי דוד (תוספתא מנחות פ"י ה"ז ד"ה קוצר) שהעירו על השמטת הרמב"ם את דברי המשנה. 

3 רש"י (ר"ה יב ע"ב ד"ה והזיתים): "משיביאו שליש, מתעשרים אחר שנה שהגיעו בו לשליש בישולם", רש"י (פסחים כג ע"א ד"ה קוצר): "קוצר לשחת כשהוא עשב". 

4 הערת הרב יגאל הדאיה: וכ"כ המנ"ח (שם), ועי' במאמרו של פרופ' מרדכי כסלו (תחומין טו) הבאת שליש בתבואה. 

5 הערת הרב יגאל הדאיה:החסדי דוד (שם) כתב שאם התחיל לפני שליש גומר כדי שיעור אכילת בהמתו לבו ביום או אותה שורה שהתחיל בה אך לא מסתבר שגומר כל השדה, כי כל שהביאה שליש קציר מיקרי. אמנם לפמ"ש לקמן שקציר לבהמה לא מיקרי קציר, נראה שיכול לגמור כל השדה. 

6 ולהרע"ב שיטה מקילה יותר שאם התחיל לפני שליש אחרון יכול להמשיך.

7 עי' זבחים (ל"א ע"א) שאכילת בהמה שמה אכילה, אך יתכן שקציר שאני. 

8 הערת עורך: לפי הרמב"ם לעיל נראה שא"א לומר כן. שהרי אוסר לקצור אחרי שליש אע"פ שהוכיחה תחילתו על סופו. ואולי ניתן להיאמר לפי רש"י, והזמנה לבהמה. 

9 אמנם מהפי' הראשון ברש"י (מנחות ע"א ע"א ד"ה מתני') שפי' שבבית השלחים התירו משום הפסד, משמע שאינו מה"ת. ויש לדחות עפ"י התוס' (שם ס"ח ע"א ד"ה קוצרין) שכוונת רש"י לבאר למה לא החמירו רבנן בכה"ג, עי"ש.

10 הערת עורך: יותר נראה לתלות זאת במקדש ובזמן שאין מקדש כל א"י חשובה כמקום שאין מביאים ממנו את העומר.

תשובת הרב: י"ל בדעת השאג"א שהא בהא תליא. כאשר יש מקדש גם קדושת א"י היא מהתורה ולכאורה היא א"י להבאת העומר. אך כשאין מקדש גם הארץ אינה ראויה לעומר.

11 ואכן מתחילת דבריו של השאג"א נראה שגם הוא סבור שאיסור קצירה בזה"ז הוא דאורייתא.

12 עי' מש"כ בזה הרה"ג מ"צ נריה זצ"ל (קובץ תושבע"פ תשכ"ג) ונדפס בספר ענבי פתחיה (עמ' 302). 

13 הערת עורך: כ"נ גם משתיקת הגמרא בר"ה מנושא הכיבוש והביאו משדות שקנו מנכרים קודם שכבשום. ואולי לזה מכוון הגר"א בביאורו לכלים, שביכורים אינם משום קדושת הארץ והיינו דבהם צריך כיבוש, אבל בעומר ושני הלחם רק משום קדושת הארץ.

14 ולכן לדעת המנ"ח (שם) נזכרו רק העומר הביכורים ושתי הלחם לענין א"י מקודשת משאר הארצות (כלים פ"א מ"ו) ולא נזכרו שאר מצוות התלויות בארץ. ואולי אפשר להעמיס זאת גם בכוונת הגר"א (אליהו רבא מס' כלים שם). 

15 עי' מאמרנו: "חיוב תרו"מ ושביעית בחבל עזה וצפון סיני" (לעיל סי' ???), ושם הוכחנו שהנגב הצפוני בכלל א"י הוא לכל דבר.

16 אמנם הרש"ש (מנחות ע ע"א ד"ה במשנה) כתב שבזה"ז מותר לקצור קודם העומר, אולם השפת אמת (מנחות ע ע"א ד"ה במשנה) כתב לאסור משום מהרה יבנה בית המקדש. ועי' בהרחבה בסי' ??? העוסק בקצירת פסי בידוד לפני העומר.

17 עי' מכות (ח' ע"ב) שפשיטא לגמ' שאם מצא קצור קוצר. ועי' אור-שמח (תמידין ומוספין פ"ז הי"ג) שאעפ"י שנחלקו ר' יוסי ורבנן (חולין קלז ע"א) אם קיטוף ביד חשוב כקציר לענין לקט, מ"מ לענין קצירה קודם העומר לכו"ע קיטוף ביד ללא מגל אינו אסור כיון דכתיב "מהחל חרמש בקמה".

18 הערת הרב יגאל הדאיה: עי' "שבת הארץ" (עם "תוספת שבת", ח"א עמ' 184-185), שם נתבארה מחלוקת זו. 

19 ואין להקשות מהא דלכתחילה מביאין עומר מהסמוך לירושלים, וא"כ יהיה איסור קצירה רק סמוך לירושלים? דיש לחלק בין מובחר לבין לכתחילה.