סימן מג – קלחי תירס

סימן מג – קלחי תירס

שאלה

איך להתייחס לקלחי תירס, כאל קטניות, שהולכים בהם אחר שליש, לענין קדושת שביעית, או כאל ירק, שהולכים בו אחר לקיטה?

תשובה

גרגרי תירס יבשים בודאי דינם כקטניות. אך צ"ע מה דינם של גרגרים לחים וממילא מה דינם של קלחים, שגם בהם הגרגרים נאכלים כשהם לחים.

הרמב"ם בפ"ד מהל' שמיטה הי"ד כתב:

   "פול המצרי שזרעו לזרע בששית ונגמר פריו קודם ר"ה של שביעית. בין ירק שלו בין זרע שלו מותר בשביעית. ואם זרעו לירק ונכנסה עליו שביעית בין ירקו בין זרעו אסור כספיחי שביעית".

וצ"ע מהו גדר גמר פרי לדעת הרמב"ם? כתב החזו"א (ז', ג') שילמד סתום מן המפורש. ובהל' מע"ש (פ"א ה"ח-י') כתב הרמב"ם שגמר פרי של פול המצרי הוא הבאת שליש. וא"כ גם בשביעית גמר פרי הוא הבאת שליש. ולפי"ז תירס שזרעו לזרע אם הביא שליש בששית הוא חולין. אלא צ"ע מהו "זרעו לזרע" ומהו "זרעו לירק" ואיך ליישם הבחנה זו בתירס? והנה במשנה שביעית (פ"ב מ"ו): "ר"ש שזורי אומר: פול המצרי שזרעו לזרע בתחילה כיוצא בהן". 

ופירש הרמב"ם בפהמ"ש: "זרעו לזרע - פירוש שזרעו לקחת ממנו זרע ולא לאכילה". משמע שלדעתו יש להבחין בין זרעים לזריעה לבין זרעים לאכילה. בזרעים המיועדים לזריעה הולכים אחר שליש בזרעים המיועדים לאכילה הולכים אחר לקיטה.

אך החזו"א (ט' ב' ד"ה והא) כתב שקשה לפרש כן. אלא מסתבר יותר לומר שכל שדעתו על הזרעים עצמם ולא על הירק זהו זרעו לזרע. וכל שדעתו על הירק זהו זרעו לירק. ומה שכתב הרמב"ם "לקחת ממנו זרע" ר"ל שכוונתו להשתמש בזרעים, בין שכוונתו לזריעה ובין כשכוונתו לאכילה. לדוגמא, אנו מבחינים בשעועית בין גרגרים יבשים של שעועית שהם קטניות, גם כשכוונתו לאוכלם, לבין 224 שעועית ירוקה הנאכלת בתרמיליה, שדינה כדין ירק. (החזו"א עצמו לא מביא דוגמא זו, אך כך עולה מדבריו וכן כתב בשמו הגר"ב זילבר בהל' שביעית סי' ג' כסא דוד ס"ק ע"ה). ובסיום דבריו שם כתב החזו"א: "וקרוב הדבר דט"ס בהעתקת דברי הרמב"ם וצ"ל: לקחת זרע לאכילה". כלומר שאם הזרעים עצמם נאכלים זהו קטנית.

ואכן מסוד ה' ליראיו זכה החזו"א לכוין לכת"י של הרמב"ם שיצא לאור במהדורתו של הגר"י קאפח והנוסחה המדויקת היא:

   "זרעו לזרע - הוא כדי שיזרענו כדי לקחת ממנו זרעים לא שיאכלנו ירק".

בנוסחה זו לא הוזכרה הזריעה, אלא ההבחנה בין אכילת הזרעים כגרגרים לבד, לבין אכילתם כירק. ובהערותיו לפהמ"ש שם (הע' 35 ) הביא הגר"י קאפח את המקור הערבי לירק שהוא "אכצ'ר" דהיינו ירוק. מילה זו לא היתה במהדו"ק של פי' הרמב"ם. וכנראה צ"ל שבמהדו"ק חילק הרמב"ם בין זרעים לזריעה לבין זרעים לאכילה. במהדו"ב חזר בו וחילק בין גרגרים ירוקים שדינם כירק לבין גרגרים יבשים שדינם כקטניות. ולפי"ז לא רק שעועית בתרמילים תחשב לירק, אלא גם גרגרי אפונה ירוקים הנאכלים כגרגרים, אך מכיון שהם ירוקים ולחים דינם כירק.

ודמיון לזה מצינו באשל אברהם (או"ח תנ"ג א') שכתב בשם הר"א אופנהיים שהתיר אכילת פולין ירוקים בפסח ואין בהם גזרת קטניות. אמנם אין לדמות מנהג איסור קטניות בפסח לנ"ד, אך החילוק בין קטנית לירק הוא בסיס לשתי ההלכות. הוכחתו של החזו"א היא מנדרים נ"ה א' ולפי"ז יתכן לומר שגם גרגרים ירוקים ולחים אם דשים אותם וממרחים ומעמידים כרי כמו תבואה.

ועיין נדרים (נ"ד א') שנאמר במפורש: "הנודר מן הירק אסור בפול המצרי לח ומותר ביבש". אולי פול המצרי לח נאכל כמו שעועית בתרמילים ולכן לא נידש ודינו כירק, אך גרגרים שהופרדו מתרמיליהם דינם כקטנית.

ואם ניישם זאת בתירס י"ל שארבע צורות אכילה בתירס.

א. גרגרים יבשים (כגון פופקורן וכד') הם ללא ספק קטנית.

ב. קלחים קטנים הנאכלים על קרביהם וכרעיהם הם ללא ספק ירק.

ג. קלחים מבוגרים שרק הגרגרים נאכלים מעל קלחיהם, מכיון שהגרגרים לא הופרדו מהקלחים, והם לחים מסתבר שדין ירק להם.

ד. גרגרים לחים שהופרדו מהקלחים יתכן שדין קטנית יש להם. אך לפי הגירסה במהדורתו של הגר"י קאפח שהצבע הירוק הוא הקובע, יש לומר שבתירס גם צבע צהוב כיון שזהו זרעו של תירס טרי דין ירק יש לו. וצ"ע.