סימן יד – נוף הבולט מן העציץ

שאלה

מי ששתל בדיעבד בעציץ שאינו נקוב בשביעית ורוצה לפרוש בשביעית יריעת פלסטיק מתחת לעציץ, למנוע מהעציץ לראות את פני הקרקע, האם יועיל הדבר כדי למנוע איסור ספיחין?

(הנחת השואל היא שגם בעציץ שא"נ אסור לזרוע לכתחילה ע"י ישראל. ועי' לעיל סי' י').

תשובה

שאלתנו מתחלקת לשנים:

א. האם יש איסור מהתורה לזרוע בעציץ שא"נ כשהנוף מתפשט אח"כ? שאם כן, הגידול אסור משום שנזרע בשביעית. ב. אם נניח שאין איסור מהתורה בזריעה זו, משום שהיא נעשית בעציץ שא"נ, יש צורך לדון, האם הגידול אסור מדין ספיחין?

האגלי טל (זורע כ"ד) כתב שאם אדם זרע בשבת בעציץ שא"נ והגידולין התפשטו מחוץ לעציץ באחת משבתות השנה – חייב. לדעתו כל הגידול נחשב מכוחו של הזורע. והביא ראיה מעירובין ט"ו: "לחי העומד מאליו - רבא אמר לא הוי לחי. קס"ד ה"ה במחיצה, ת"ש העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה, הב"מ שנטעו מתחילה לכך". כלומר הנוטע עץ לשם מחיצה והעץ גדל עד שנעשה מחיצה ראויה (שהרי סתם שתיל קטן עדין אינו ראוי לשמש מחיצה) הרי זו מחיצה כשרה 144 שנעשתה ע"י אדם ואינה נחשבת למחיצה העומדת מאליה. הרי לנו שהזורע בעציץ שא"נ והעלים התפשטו מאליהם אח"כ אל מחוץ לעציץ נחשבת התפשטות זו למעשה ידיו של הזורע וכאילו הוא זרע באיסור בשביעית ואיסורו מהתורה.

אולם בשבה"א (קונט"א ח') פירש בירושלמי פ"ד ה"ד: "וכן היה רשב"ג אומר, מותר אדם ליטע אילן סרק כדי לעשות סייג, אע"פ שאסור לפנות גדר בשביעית (כמבואר בירושלמי פ"ג ה"ז) מותר לנטוע אילן סרק שיצמח ויעשה גדר", משמע שאינו נחשב לעושה גדר בידים אלא לגדר הנעשית מאליה.

וכן משמע בריטב"א (סוכה י"א ב') שפירש מדוע גפן ודלעת שהודלו על הסוכה פסולות, הרי גידולן מן הארץ ואינן מקבלות טומאה? ופירש משום שלא נעשה בהם מעשה כלל מתחילתן לשום ענין. ר"ל שכשנטען לא היו ראויות לסיכוך ורק לכשגדלו והתפשטו סיככו את הסוכה ונמצא שהסוכה נעשתה מאליה, ובסוכות "תעשה" נאמר, ולא מן העשוי. משמע שהמשך גידולו של הצמח אינו נחשב למעשה ידיו של הנוטע.

אמנם רש"י חולק על הריטב"א ופירש (שם י"א א' במשנה ד"ה פסולה) שמחובר פסול משום שנאמר: "באספך מגרנך ומיקבך, בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר". ר"ל שפסולת היא דבר תלוש והתורה דרשה שהסכך יהיה מתלוש דוקא ולא מן המחובר. משמע שלרש"י הנוטע גפן ודלעת והתפשטו על הסוכה נחשב לעושה מעשה, ולכן חולק על הריטב"א ומפרש שפסולו משום שאין פסולת גורן ויקב, אך לא משום שאין בו מעשה וכהריטב"א. (ומלשון הגמ' שם י"א ב' משמע ששני דינים הם, תעשה ולא מן העשוי ומחובר, כלומר מחובר לא פסול משום שאין בו מעשה).

אך עי' ערול"נ שפי' בדעת רש"י שהדלה עליה את הגפן ואת הדלעת משמע שעשה מעשה בהדלייה. וא"כ אין ראיה מרש"י שחולק על הריטב"א בהגדרתה של נטיעה. אלא גם הוא מסכים שהנוטע גפן ודלעת והן סיככו את הסוכה מאליהן אין כאן מעשה בהדלייה. ורק כשהדלה בידים הרי עשה מעשה. (והריטב"א יסבור שא"כ מה הקשתה הגמ': "ה"ד אילימא בשלא קצצן, מאי איריא משום תולמ"ה תפ"ל דמחוברין נינהו", ולרש"י שהמדובר שהדלה בידים הרי עשה מעשה ואין כאן תולמ"ה. אך לדבריו שאין כאן מעשה א"ש. אם כי מאידך ק' על הריטב"א לשון הגמ': "משום דמחוברין נינהו", הרי מחוברין פסולים משום תולמ"ה, ועי' רא"ה שיישבו. ועוד מנ"ל שלא עשה מעשה, הרי יש מקום לפרש הדלה כפשוטו, שעשה מעשה כמו רש"י? וא"כ לשניהם קשה לשון הגמ'). וכהריטב"א פירשו עוד ראשונים: הרא"ה ורי"ץ גיאת.

ויש לישב את הוכחת האג"ט מעירובין שהנוטע לשם מחיצה נחשב לעושה מעשה בידים. כלומר רק כשהנוטע מתכוין במיוחד לשם מחיצה הר"ז מחיצה הנעשית בידים אך כשאינו מתכוין במיוחד לשם כך אינו נחשב לעושה מעשה בידים. (ומצינו סברא כעין זו, שגרמא בכוונה נחשבת למעשה בשד"ח בתחילת כרך ו', "באר בשדי" ובתשובת הר"א מטלז עמ' 51 ועי' מאירי שבת ק"כ).

ולפי"ז בזורע בעציץ שא"נ אין כוונתו שהעלים יצאו מחוץ לעציץ. הוא זורע סתם, אלא שידוע לו שהעלים עשויים, או עלולים, לצאת מחוץ לעציץ. והדבר דומה ממש לנוטע דלעת וגפן סתם, ביודעו שהם עשויים לטפס על הסוכה ולסככה, ובכ"ז אין 145 הדבר נחשב למעשיו והן פסולות משום תולמ"ה. וא"כ ה"ה בנ"ד אין הוא נחשב לזורע.

ואולי גם האג"ט התכוין לחייב רק כשכוונתו המפורשת היתה לשם כך. לפמש"כ אין איסור מהתורה לזרוע בעציץ שא"נ גם אם אח"כ יתפשט הנוף אל מחוץ לעציץ. ולכן נראה שלא גזרו על איסור ספיחין אפילו בעציץ שאינו נקוב. ב. ואף אם נאמר שאסור לזרוע, מדרבנן, ומה שגדל יש בו איסור ספיחין. י"ל שבעציץ שא"נ אין איסור ספיחין, אפי' כאשר הנוף יוצא החוצה. כי עציץ שא"נ לא גרע מארבע שדות, (עי' רמב"ם פ"ד מהל' שמיטה ה"ד, ובפרט בחממה). אמנם אפ"ל שבד' שדות אין דרך כלל לזרוע משא"כ בעציץ שא"נ הדרך כיום לזרוע וה"ה חממה. מיהו נראה שלא גזרו אלא על מקום שרובם זורעים ולא מקום שרק מיעוטם זורעים. ולדעת החזו"א (סי' כ"ב ס"ק ב' ד"ה נראה) אין איסור ספיחין בשנוי מחזור זרעים, אע"פ שאלה שאינם יודעים את מדעי החקלאות (ופעם היו רבים כאלו) זורעים ללא התחשבות במחזור זרעים, מכיון שאנו יודעים שהדבר לא רצוי אין זו דרך זריעה, משמע שאם אצל חלק מהחקלאים אין זו דרך זריעה אין איסור ספיחין, אע"פ שאצל אחרים דרך זריעה בכך, וק"ו בנ"ד. ובפרט שלד' הפאה"ש מותר לכתחילה לזרוע בבית. (ולענין הנוף היוצא, עיין אג"ט [קוצר ו'] שהדבר תלוי במחלוקת הרמב"ם והתוס' בעציץ ע"ג יתידות. אם כי הוא הכריע כתוס' שגם יניקת אויר שמה יניקה. וא"כ למעשה הנוף היוצא מן העציץ מחבר אותו לקרקע. ועי' בסימן הבא).

ואפילו בעציץ נקוב יתכן שאין בו איסור ספיחין, עי' רדב"ז על הרמב"ם (פ"א ה"ו). ולענין ביכורים מצינו שאין מביאין ביכורים מעציץ נקוב. עי' רמב"ם הל' ביכורים (פ"ב ה"ט), משום שאין זה מן המובחר שבארצם, כלומר הגידולים בעציץ נקוב אינם טובים ויש להניח שמשום כך הרוב לא נהגו לגדל בעציץ נקוב. ולא גזרו גזרת ספיחין בעציץ נקוב. ואע"פ שבימינו הגידולים בע"נ משובחים בגלל הדשנים שמוסיפים להם, אין בכוחנו לגזור גזרות חדשות. לכן אין צורך לפרוש יריעת פלסטיק כדי למנוע איסור ספיחין, מה גם שלא ברור שיריעה כזו תועיל. כי אם אכן יש איסור ספיחין בעציץ בגלל הזריעה, מה תועיל פרישת היריעה אחרי הזריעה? מיהו הדבר דומה במקצת למדביק פת בתנור וקדם ורדה אותה לפני שנאפתה שפטור (שבת ד' א'). ואף כאן העלים עמדו להתפשט מחוץ לעציץ ולהפוך את הזריעה בעציץ שא"נ לזריעה באדמה והוא פורש יריעה כדי למנוע איסור זה. אלא שהדבר תלוי אם יש לדמות זריעה לאפיה. עי' אג"ט (זורע סי' כ"ב) שבזורע עובר מייד ובאופה רק לכשיאפה. (ועי' מש"כ באהלה של תורה ח"ב סי' ל"ד ג' שלדעת החלקת יואב אין מקום להבחנה זו). וא"כ בזריעה, אם כבר נעשה האיסור את הנעשה אין להשיב. אך בשמיטה ייתכן שאינו עובר מייד עם הזריעה, אלא רק כשהעלים יתפשטו משום שעיקר האיסור הוא בשביתת הארץ. וא"כ פרישת היריעה אכן תמנע את איסור הזריעה.

אמנם לדעת הרמב"ם שאיסור ספיחין תלוי בקדושת שביעית י"ל שאם פרישת היריעה תמנע קדושת שביעית היא גם תפקיע איסור ספיחין, אך לדעת הר"ש שאין קשר בין הדברים, מה תועיל פרישת 146 היריעה? הדבר דומה למי שזורע בשביעית והגידול נמשך למוצאי שביעית אין בכך בכדי למנוע איסור ספיחין. אך נראה כמש"כ שאין כאן איסור ספיחין כלל.

ועי' סי' ט"ו שדנו בנושא זה מנקודת מבט נוספת ומשנה לא זזה ממקומה.