סימן קג – פורים שחל במוצאי שבת
ראשי פרקים:
שאלות
א. תדיר ופרסומי ניסא מה עדיף?
ב. גודל מעלת תדיר
ג. עדיפות האיחור בהוצאת השבת
ד. עשיית מלאכות קודם שיבדיל
ה. מצוה דאורייתא מול מקרא מגילה
ו. קריאת מגילה מול קידוש לבנה
מסקנה
* * *
שאלות
א. פורים שחל במוצ"ש, מתי להבדיל, לפני קריאת המגילה או אחריה? (הבעיה מתחדדת בעיקר במקומות שבהם אין קוראים את המגילה מיד עם צאת השבת, אלא לאחר המתנה, כדי לאפשר לילדים להתחפש ולהביא את הרעשנים להכאת המן, מבלי לחלל שבת).
ב. מתי לקדש את הלבנה, לפני קריאת המגילה או אחריה?
א. תדיר ופרסומי ניסא מה עדיף?
מצינו כעין זה בחנוכה, בשו"ע סי' תרפ"א ס"ב: "מדליקין נר חנוכה בביהכנ"ס קודם הבדלה". ובהגה'ה: "וכל שכן בביתו שמדליק ואח"כ מבדיל, שהרי כבר הבדיל בביהכנ"ס". כלומר, פירסומי ניסא - קודם לתדיר. והגר"א ציין בין היתר לתוס' בשבת כ"ג ב' ד"ה הדר, על הגמ' שם שפשטה נר חנוכה עדיף מקידוש היום משום פירסומי ניסא. אלא ששם לא מדובר בהקדמה, אלא בדחייה, שאם אין לו כסף לשניהם יקנה נ"ח ולא קידוש היום. והתוס' שם כתבו בשם הרשב"א שכשחל ר"ח טבת בשבת יש להפטיר בנרות משום פירסומי ניסא ודוחין מפניה את הפטרת ר"ח השמים כסאי. אך בקריאת התורה מקדימים את פרשת השבוע ור"ח לחנוכה, משום שתדיר קודם לפירסומי ניסא, כשיכול לקיים את שניהם. ועוד, משום שבקריאת התורה לא מזכירים במפורש נרות. ועוד, כדי שהמפטיר יקרא בשל חנוכה ויפטיר בנרות של זכריה.
ומשמע מהגר"א ששני התירוצים האחרונים חולקים על התירוץ הראשון וסוברים שגם להקדים פירסומי ניסא קודם לתדיר. אך התירוץ הראשון סובר שכשאפשר לקיים את שניהם תדיר קודם לפירסומי ניסא.
ב. גודל מעלת תדיר
ובמס' סוכה נ"ד ב': "ר"ח שחל להיות בשבת שיר של ר"ח דוחה שיר של שבת, ואם איתא (לר' אחא דאמר תוקעין על כל מוסף ומוסף) לימא דשבת ולימא דר"ח? אמר רב ספרא, מאי דוחה? דוחה לקדם. ואמאי, תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם". והתוס' (ד"ה ואמאי) העירו שגם בלא רב ספרא יכול להקשות כן. כלומר גם כאשר דוחים אחד מפני השני, כשא"א לקיים את שניהם, תדיר קודם. וק' הרי לעיל בשבת כ"ג ב' בענין נ"ח למדנו שלדחות - תדיר אינו קודם? וצ"ל שלדעת התוס' רק נ"ח קודם, משום פירסומי ניסא, אך במצוות אחרות תדיר קודם גם לדחות. (ובזאת מתורצת קושית המג"א סי' תרפ"ד ס"ק ב' עיין יד אפרים ופרמ"ג שם). עכ"פ מהתוס' למדנו שכח התדיר גדול אפילו לדחות. ומסתבר, שלדעתם, כאשר אפשר לקיים את שניהם, תדיר קודם לפני פירסומי ניסא. ואינו מוכרח.
ג. עדיפות האיחור בהוצאת השבת
מיהו לענין הבדלה יש נימוק נוסף, שאפוקי יומא כמה דמאחרינן עדיף כי היכי דלא ליהוי עלן כמשוי, כמבואר בברכות נ"ב א'. עיין בי' הגר"א (תרפ"ד) שהוכיח כן גם מתרוה"ד סי' ס' שספירת העומר קודמת להבדלה מהטעם הנ"ל דאפוקי יומא מאחרינן ליה. וכן נפסק להלכה בסי' תפ"ט ס"ט. וכן אנו נוהגים ביקנה"ז, שקידוש קודם להבדלה. ועיי"ש שדחה את דעת הט"ז שכתב שהבדלה קודמת לנר חנוכה.
ולמעשה, כתב המשנ"ב בסי' תרפ"א, שהראיות לכאן ולכאן שקולות ודעביד כמר עביד, ודעביד כמר עביד. וא"כ ה"ה בנ"ח ומגילה מי שנוהג להדליק נ"ח לפני הבדלה יבדיל בפורים אחרי קריאת המגילה, ומי שנוהג בביתו להדליק נ"ח אחרי הבדלה, בפורים יבדיל קודם. (ובדעת תורה להמהרש"ם סי' תרפ"א כ' שלד' הר"ח והראב"ד יש להקדים הבדלה לקריאת מגילה, אך אין המנהג כמותם).
ד. עשיית מלאכות קודם שיבדיל
ואולי יש להכריע בין שתי השיטות במקרה דנן עפ"י המבואר בשו"ע סי' רצ"ט ס"י:
"אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל. ואם הבדיל בתפילה מותר אע"פ שעדיין לא הבדיל על הכוס". ובהגהת הרמ"א: וי"א דכל זה במלאכה גמורה כגון כותב ואורג, אבל הדלקת הנר בעלמא או הוצאה מרשות לרשות אין צורך לזה". ובמשנ"ב בשעה"צ אות נ"א הכריע שאחרי שהבדיל בתפילה רשאי לעשות רק מלאכה קלה, אך ממלאכה גמורה מן הראוי להמנע עד אחרי הבדלה על הכוס.
ולפי"ז י"ל שלא נחלקו בנ"ח אם הוא קודם להבדלה אלא משום שהדלקת הנר היא מלאכה קלה ואפשר לעשותה לפני הבדלה. אך בנ"ד שהילדים מרעישים את המן בקולי קולות יותר מ-50 פעם (!) ומפוצצים אש וגופרית, בודאי שזו מלאכה גמורה שראוי לעשותה רק אחרי הבדלה על הכוס. (ובמאמר מוסגר יש להעיר שאכן הגזימו המרעישים ברעש גדול מדי את המן ומבריחים מביהכנ"ס חולים וזקנים שאינם יכולים לסבול את הרעש והבית יימלא עשן, ומי שיכול למחות ולצמצם את התופעה יבורך).
אמנם במוצאי שבת וליל יו"ט, שמברכים יקנה"ז, אע"פ שלפעמים עושים מלאכות רבות לצורך סעודת יו"ט, וכגון בליל הסדר, ובפרט כשנהגו לאפות מצות בו בלילה, ועשו כל זאת לפני הבדלה על הכוס, י"ל שמכיון שרבנן תיקנו יקנה"ז על הסדר לא רצו לשנות. אך בנ"ד נלענ"ד שמן הראוי להבדיל לפני קריאת המגילה.
ה. מצוה דאורייתא מול מקרא מגילה
ולפי המבואר לעיל ע"פ הגמ' במס' שבת כ"ג ב' כשאין אפשרות לקיים את שניהם פירסומא ניסא דוחה תדיר. אולם כשיש אפשרות לקיים את שניהם נחלקו בדבר תירוצי התוס' ואחריהם הפוסקים מי קודם, תדיר או פירסומי ניסא. ולכאורה יש לתלות במחלוקת זו את מחלוקת הפוסקים בקריאת המגילה. הרמ"א בסי' תרפ"ז הביא בשם הר"ן והרא"מ שקריאת מגילה קודמת למצוות אחרות אבל אם א"א לעשות שתיהן אין שום מצוה דאורייתא נדחית מפני מקרא מגילה. משמע שרק מצוה דרבנן מתאחרת למקרא מגילה אע"פ שהיא תדירה. והאחרונים חולקים על דעה זווסוברים שפירסומי ניסא קודם אפילו למצוה מהתורה. ועיי"ש בבי' הגר"א ס"ק ה' שהוכיח כן מהסוגיא בשבת הנ"ל והתוס' שם בשם הרשב"א שלדחויי - פירסומי ניסא עדיף, אבל להקדים - תדיר עדיף, וא"כ כשהגמ' במגילה ג' דנה מה עדיף ע"כ הספק הוא בדחיה ולא בהקדמה, כי להקדים - ברור שתדיר קודם. וצ"ל שהר"ן והרא"מ החולקים וסוברים שהבעיה היא להקדים סוברים כשני תירוצי התוס' האחרים שם שגם להקדים פירסומי ניסא קודם לתדיר ורק בקריאת התורה מקדימים שבת ור"ח לחנוכה מסיבות מיוחדות, וכנ"ל בפרק א'.
וקצת תימה על הגר"א שכאן בסי' תרפ"ז סמך על דעת הרשב"א שלהקדים תדיר קודם, בעוד שבסימן תרפ"א בהל' חנוכה פסק שנ"ח קודם להבדלה ופירסומי ניסא קודם לתדיר, וכדעת שני תירוצי התוס' בשבת האחרים ולא כהרשב"א, וצ"ע.
ו. קריאת מגילה מול קידוש לבנה
בנוב"י מה"ק או"ח סי' י"א כתב שאם לא יכלו לקדש את הלבנה עד ליל פורים והלילה הוא הלילה האחרון לקידוש לבנה יש להקדים קידוש לבנה לקריאת המגילה וסמך על התוס' הנ"ל במס' שבת כ"ג שרק לענין דחיה פירסומי ניסא עדיף, אך לענין להקדים תדיר קודם. אך לפי התירוצים האחרים של התוס' שם ולדעת הר"ן והרא"ש יש להקדים את קריאת המגילה.
ולפי מה שהבאנו לעיל לענין הבדלה שהמשנ"ב פסק דעביד כמר עביד י"ל דה"ה לענין קידוש לבנה יש גם מקום להקדים את קריאת המגילה לקידוש לבנה, משום פירסומי ניסא (אם סוזק"ל בעוד כמה שעות ואין חשש התכסות בעבים). אלא שהנוב"י נימק את הקדמת קידוש לבנה לקריאת המגילה בלילה, בכך שקריאת המגילה בלילה אינה מעיקר הדין, אלא רק תקנת חכמים, כמבואר במגילה ד' א'. וא"כ עיקר מצות פירסומי ניסא היא ביום ולא בלילה ולכן יש להקדים מצוות אחרות לקריאת מגילה של לילה. וא"כ לדעתו, יש עוד סיבה להקדים הבדלה לקריאת המגילה. (אלא שבהבדלה יש סברה אחרת לדחותה משום אפוקי יומא וכנ"ל, אך לפי מה שכתבנו כאשר עוסקים במלאכה גמורה יש סברה להקדים הבדלה וכמו שכתבנו לעיל).
מסקנה
יש להבדיל ולקדש את הלבנה לפני קריאת המגילה.
