סימן צ – מחצלאות בסוכה

ראשי פרקים:

       שאלה

       א. בין סוכה לקרשי המשכן

       ב. הורדה בקדושה

       ג. האם סוכה צריכה קידוש מחדש כל שנה

       ד. מצות סוכה האם תלויה בחג או בזמן

       מסקנה

* * *

שאלה

נשאלתי מקבוץ עלומים האם מותר להשתמש השנה לדפנות במחצלאות ששימשו בשנה שעברה לסכך? 

(השנה אין צורך במחצלאות לסכך, ואם לא ישתמשו בהן לדפנות ישארו כאבן שאין לה הופכין ותיגרם הוצאה מיותרת.) 

א. בין סוכה לקרשי המשכן

המהרי"ל הביא את מנהג רבו לסמן את הקרשים כדי שידע היכן ליתנם בשנה הבאה. ומקורו בירושלמי שבת פי"ב ה"ג: קרש שזכה להנתן בצפון אל ינתן בדרום. אמנם יש לחלק בין משכן לסוכה, מצות משכן קיימת כל הזמן ורק פרקוהו והקימוהו, וגם הקדושה לא פקעה מן העצים, לכן קרש שזכה להינתן בצפון אל ינתן בדרום, משא"כ בסוכה, המצוה של השנה שעברה פקעה והשנה היא מצוה אחרת ואחרי החג אין לעצים שום קדושה (ועיין מג"א סי' תרל"ב דלכל היותר תשמישי מצוה הם). מ"מ מנהג נאה הוא ואם ראיה אין לו, זכר יש לו. וא"כ לפי"ז אסור להשתמש במחצלאות ששימשו לסכך לשם דפנות. (ונראה דרבו של המהרי"ל נהג כן כי ביום א' בסוכות החלו לבנות את המשכן לפי חשבון הגר"א כידוע ולכן הסוכה דומה למשכן). 

מיהו נראה שיש לחלק בין נ"ד למש"כ המהרי"ל. בנ"ד אין השנה צורך במחצלאות אלו לשם סכך כלל, ואם לא ישתמשו בהם לדפנות לא ישתמשו בהם כלל, א"כ עדיף להשתמש בהם לצורך דפנות מאשר לא להשתמש בהם כלל, דאיידי דאיתעביד בהו מצוה חדא ליעביד בהו מצוה אחריתי. עט"ז או"ח סי' קנ"ד ס"ק ז' שכ' בתשמישי קדושה שאם אינם ראוי לקדושה חמורה עדיף להשתמש בהם לקדושה קלה. (ועי' אב"נ יו"ד סי' שע"ו ס"ק א' ועי' שד"ח כרך ה' עמ' 109). אך בנידון דהמהרי"ל מיירי שצריך לכל הקרשים אלא שמחליפם ונותן את של צפון בדרום ושל דרום בצפון.

ב. הורדה בקדושה

ולכאורה יש בשימוש במחצלאות ששימשו לסכך לשם דפנות משום הורדה בקדושה, שעיקר הסוכה הוא הסכך ועל שמו נקראת הסוכה בשם זה ולא על שם הדפנות (עי' רש"י סוכה ב' ע"א ד"ה ושחמתה). ולכן הדפנות כשרות מכל דבר וא"צ בהן עשיה וכשר בהו מן העשוי, וכן שיטת הרא"ש שעצי סוכה לא נאסרין. אמנם שי' הרמב"ם דעצי סוכה נאסרין (ועיין חי' הגר"ח סי' ז' וכן בחי' על הרמב"ם פ"ו הט"ו הסבר שיטתו). ובשו"ע סי' תרל"ח משמע דפסק כוותיה. מיהו עיי"ש בהגהת הרמ"א ס"ב שם שהביא גם את שיטת הרא"ש. וגם בשיטת הרמב"ם י"א דאינו אלא מדרבנן, ולפי חילוק הגר"ח הנ"ל אפילו את"ל דהדפנות אסורות מה"ת, אינן מצד החפצא של הסוכה אלא מצד הגברא שמקיים באמצעותן מצות סוכה. והיה אפשר אולי לומר שהדין מעלין בקודש ולא מורידין נוהג רק בתשמישי קדושה ולא בתשמישי מצוה, וסוכה היא תשמיש מצוה. אמנם בחג הסוכות עצמו יש לסוכה דין הקדש, דילפינן מחגיגה, אך אחרי חג הסוכות אין לסוכה כל קדושה ואין כאן הורדה בקדושה. אולם זה אינו, שהרי גם בתשמישי מצוה מצינו ש"מעלין בקודש ואין מורידין". נ"ח למשל לדעת שמואל אין בו קדושה ובכ"ז אמרי' בו לב"ה דמעלין בקודש (וגם ב"ש לא פליגי אלא דילפי מפרי החג ואכמ"ל). ואעפ"כ נראה כנ"ל דכיון שפסקה הקדושה ובמשך השנה אין למחצלאות שום שימוש לצורך מצוה, לא שייך בזה "מעלין בקודש ואין מורידין".

אך הנה על מש"כ דכיון שאחרי סוכות פקעה הקדושה לא אמרי' "מעלין בקודש ואין מורידין" ילה"ק מראש ישיבה שסרח שאינו חוזר לגדולתו ואינו משמש אפילו כחבר בי"ד (רמב"ם הל' סנהדרין פי"ז), והרי בזמן השעיתו עד שלוקה, אינו משמש בתפקידו. ולפי סברתנו הנ"ל היה מותר להחזירו לביה"ד אפי' אם לא ישמש כאב בי"ד, ואין כאן הכלל ש"מעלין בקודש ואין מורידין", שהרי לא הורדנו אותו, אדרבה העלינו אותו מהשעיה גמורה לחברות בביה"ד וא"כ סברתנו אינה נכונה?

אך באמת הבדל גדול יש בין השניים. ראש ישיבה שסרח והורד מגדולתו, הרי הורדה זו היא בגלל סרחונו, ואח"כ כשיחזור לביה"ד ולא ישמש כראש ישיבה, הר"ז המשך ישיר לאותה הורדה שהורדנוהו מגדולתו עם סרחונו, ואין כאן דבר חדש. ועוד, שביה"ד נשאר בי"ד גם כשהורידוהו מגדולתו, ואם לא יחזור לראשות ביה"ד נמצא שהוא אישית בלבד ירד מקדושתו ביחס לביה"ד. משא"כ בנ"ד, אחרי סוכות פקעה קדושת הסוכה מכל וכל, ובשנה הבאה יש צורך בהקדשה חדשה, ולא רק קרש זה ירד מקדושתו, אלא כל הקרשים כולם ירדו מקדושתם, וא"כ אין כאן הורדה מיוחדת לקרש זה. ודו'ק.

(ויש להעיר מהלכה זו של ראש ישיבה שסרח על מה שכתבנו לעיל בשם הט"ז שאם תשמישי קדושה אינם ראויים לקדושה חמורה עדיף שישמשו לקדושה קלה מאשר לא ישמשו לשום דבר, וא"כ גם ראש ישיבה שסרח עדיף שיהיה חבר בי"ד מאשר לא יעשה דבר? ואולי מכיון שהמדובר בב"ו אנו חוששים לפגיעה בכבודו לכן אנו מורידים אותו לגמרי. ובדומה לזה כהן גדול שעבר עי' יומא י"ב ב'.)

ג. האם סוכה צריכה קידוש מחדש כל שנה

וראיה לסברתנו ממש"כ המג"א בסי' תרל"ח סק"ב דסוכה העומדת משנה לשנה, אע"ג דמתחילה עשאה לשם החג, כיון שעבר החג הרי בטלה העשיה וצריך לקדשהמחדש. אמנם הא"ר מפקפק בזה. ועיין "ביכורי יעקב" סי' תרל"ח ס"ק ח' שהוכיח נגד המג"א מהא דאמרי' בנויי סוכה מיגו דאיתקצאי בביהש"מ איתקצאי לכולי יומא, וק' כיצד התקצה לפירש"י, והלא הסוכה לא נאסרת אלא מרגע שישב בה כמבואר ברמ"א שם? אלא ע"כ מיירי בסוכה ישנה שישב בה בשנה שעברה והוקדשה בכך, לכן מיד בביהש"מ של שנה זו היא מתקדשת. ולענ"ד י"ל דמיירי שישב בה בביהש"מ. ועוד, לדבריו תקשה, לכל סוכותינו אין דין מוקצה, שהרי אין אנו יושבים בהן עד שובנו מביהכנ"ס, ולא אשתמיט שום פוסק לומר כן? אלא ע"כ מכיון שיודע שסופו לשבת בהם וביהש"מ הוא מסיח דעתו מנויי הסוכה ולכן הם נאסרים. ואה"נ, אם בסוף לא ישב, איגלאי מילתא למפרע שהקצם בטעות. וכן פסק המשנ"ב בסי' תרל"ו ס"ק א' כהמג"א, וכ"כ בערוה"ש.

ד. מצות סוכה האם תלויה בחג או בזמן

ובעיה זו שעוררנו כאן, האם קדושת הסוכה חוזרת מאליה לשנה אחרת, או שיש צורך כל שנה בהקדשה מחדש, תלויה בחקירה יסודית במצות סוכה, האם היא מצוה התלויה בחג הסוכות או שהיא תלויה בזמן הסוכות. שאם היא תלויה בחג הסוכות, נהי דחג הסוכות עצמו תלוי בזמן, מיהו הסוכה עצמה אינה תלויה בעצם בזמן מסוים דוקא, ורק במקרה היא תלויה בזמן, משום שחג הסוכות תלוי בזמן, אך מצות סוכה מצד עצמה נמשכת לעולם ואין לה הפסק וא"כ אין צורך לקדשה כל שנה מחדש. אך אם היא תלויה בזמן הסוכות היא עצמה תלויה בזמן, והזמן חולף ועובר ועמו גם בטלה קדושת הסוכה, ובשנה האחרת בא זמן חדש ויש צורך להקדיש גם את הסוכה מחדש.

עיין תוס' דף מ"ו ע"א ד"ה נכנס, שחיוב סוכה הוא מחמת הזמן וכן ברכת הזמן אינה תלויה בחג אלא בזמן, ומשו"ה אם ברך על עשיית הסוכה לפני החג נפטר מברכת הזמן בחג. ועיי"ש בריטב"א שאם בירך זמן על הסוכה לפני החג חוזר ומברך זמן בשעת קידוש מדין החג, משמע שהסוכה אינה תלויה בזמן מסוים. ואין הדבר מוכרח. יתכן לומר שהזמן יוצר שני חיובים, סוכה ויו"ט ולכן אין ברכת האחד פוטרת את השני. אך בדעת התוס' ברור יותר שמקור החיוב הוא אחד והסוכה תלויה בזמן. 

ועיין"המאיר לעולם" דרוש לפסח, שחקר כעי"ז במצות הגדה וכ' דנפ"מ אם אפשר לקיים את המצוה בתוספת על החג, דאם המצוה תלויה בזמן מסוים דוקא, אין אפשרות לקיימה בזמן אחר. ולכן אע"ג דקדושת החג חלה על התוספת, מצוה התלויה בזמן אינה יכולה להתקיים בתוספת. משא"כ מצוה התלויה בחג, כשם שקדושת החג חלה על התוספת, גם את המצוה אפשר לקיים בתוספת החג, עיי"ש שהאריך.

והנה גם בסוכות יש לחקור כנ"ל, ונפ"מ אם אפשר לקיים מצות סוכה בתוספת ואם חייבים בה בתוספת או לא. עי' בס' "משאת משה" לקידושין סי' ס"א שהוכיח דמצות סוכה תלויה בזמן דוקא ולא בחג. ובזאת תרץ את קושיית ה"מקנה" בקידושין ל"ד דהגמ' מוכיחה דסוכה היא מ"ע שהזמן גרמא מהא דכתיב "בסוכות תשבו שבעת ימים", והק' ה"מקנה" למה לי קרא, הרי פשיטא"חג הסוכות" כתיב, ומצות סוכה תלויה רק בחג? ולהנ"ל א"ש, שאם המצוה היתה תלויה בחג דוקא א"כ לא היתה זו מ"ע שהז"ג, כי בעצם המצוה נוהגת לעולם ורק במקרה היא מוגבלת בזמן. כי החג מוגבל בזמן, ע"כ צריך פסוק שגם מצות סוכה עצמה תלויה בזמן ולא רק בחג. (וכעי"ז כ' בשו"ת אב"מ סי' כ"ב לגבי נזיר שאין היתר לאיסורואם נניח שהנזיר הוא תואר קדושה ולכן איסורו איסור עולם. ועל דרך זו יש להבין את דעת הרמב"ן קידושין ל"ד שספירת העומר אינה נחשבת למ"ע שהז"ג. אלא שיתכן שהדבר תלוי במחלוקת הרמב"ם והרא"ש בענין ציצית, שלשיטת הרא"ש בגד לילה פטור גם ביום משום שזמן לבושו בלילה, וי"ל). ולכן מביאה הגמ' את הפס' דמצות סוכה אינה תלויה בחג אלא בזמן דוקא. 

וא"כ שוב חזרנו להוכחתנו הקודמת דקדושת הסוכה תלויה בזמן מסוים דווקא, וכעבור הזמן פקעה הקדושה ממנה לגמרי ואינה חוזרת מאליה בשנה הבאה. וא"כ אין למחצלאות שום קדושה ואין בשימושן לצורך דפנות משום הורדה בקדושה.

מסקנה

מותר להשתמש במחצלאות שהשתמשו בהן לצורך סכך בשנה שעברה, לצורך דפנות סוכה השנה.

ואם ירצו בשנה הבאה לחזור ולהשתמש בהן לצורך סכך הדבר יהיה מותר לא רק משום מעלין בקודש, אלא כאמור משום שבין סוכות לסוכות לא היתה בהן קדושה כלל. ואין בשימושן לצורך דפנות משום כלי, הפוסלן לסכך.

אולם אם יש לו חומרים אחרים לסכך או לדפנות מומלץ להשאיר את המחצלאות בשימושן הקבוע, כפי שנהגו במשכן.