סימן פט – החזרת סוכה לאפסנאות

ראשי פרקים:

 

       שאלה

       א. הנאה המותרת מסוכה

       ב. הנאה מקיום הסוכה

       ג. קדושת סוכה בבנינה או אף בעציה וחומריה

       ד. סתירת סוכה האם הפקעת קדושתה

       ה. איסור סתירה מצד ביטול מצוה

       ו. קדושת סוכה תלויה ברצון האדם

       מסקנה

* * *

 

שאלה

גדוד היה אמור להשתחרר משירות מילואים בחוהמ"ס. האם מותר לפרק את הסוכה ולהחזיר את הציוד, שממנו נבנתה, לאפסנאות בחוהמ"ס או לא? הבעיה היא, שהחתום על הציוד לא יוכל להשתחרר לגמרי עד שלא יחזיר את הציוד כולו לאפסנאות. ונמצא שאם הוא מחזיר את הציוד הוא נהנה מעצי סוכה, וסוכה אסורה בהנאה כל שבעה, כמבואר בסוכה ט' א'.

א. הנאה המותרת מסוכה

בסוכה ט' א' אמר ר"ש משום ר"ע, מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה? ת"ל "חג הסוכות שבעת ימים לה'", ותניא ר' יהודה ב"ב אומר, כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל ש"ש על הסוכה. ובתוד"ה מנין משמע דאסירי מדאורייתא ודרשה גמורה היא.

והנה, אם מקור האיסור ליהנות מסוכה הוא הלימוד מחגיגה, דהיינו שלמים, הרי לריה"ג קודשים קלים ממון בעלים הם ויכול למוכרם לאחרים. ואע"פ שמצינו בפסחים פ"ט שהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום, והרמב"ם (פ"ז מהל' מעילה) הביא דין זה להלכה, כבר פירש בקצוה"ח סי' ת"ו ס"ק ב' לענין ריצוי, שאין הבעלים יכולים למכור את שלמיהם לאחרים כדי שהקונה יוכל להתרצות בו, שאין הזבח נשחט ונזרק אלא ע"ש בעליו הראשונים, אך הבשר ניתן למכירה. ובסוכה שאין בה זריקת דם ואין בה ריצוי, ואין לדמותה אלא לבשר הזבח, מסתבר שכשם שיכול למכור בשר שלמים כך יכול למכור את סוכתו לאחרים, אע"פ שמרויח ממכירה זו ונהנה, אין זה בכלל איסור הנאה האמור בסוכה. וא"כ גם בנ"ד החזרת הציוד אינה חמורה יותר ממכירת הסוכה ולכן היא מותרת, למרות שנהנה עי"כ שיכול להשתחרר ולחזור לביתו.

וכן מצאתי בחי' הגר"ש שקופ למס' ב"ק סי' ט"ז שכתב שמותר למכור סוכה אע"פ שאסורה בהנאה, משום שהיא מיועדת לשימוש מסוים בלבד, לצורך קיום מצות סוכה, ולכן אסור ליהנות ממנה הנאה אחרת, אך אינה אסורה בהנאה כמו ערלה וכלאי הכרם. אלא שבנ"ד כדי להחזיר את הסוכה לאפסנאות עליו לפרקה, ונמצא שנהנה מסתירתה, והרי הנאה זו גופה אסרה התורה, וצ"ע.

ועיין מהר"ץ חיות לב"ק ע"ח בשם ה"תפארת צבי" סי' מ"ח שדן בשאלה אם מותר למכור אתרוג שהוקצה למצוותו. וכתב שרק גוף האתרוג הוקצה למצוותו ולא דמיו. וא"כ ה"ה בסוכה, רק הסוכה עצמה אסורה בהנאה ולא דמיה. ובנ"ד הוא אינו נהנה מגוף הסוכה, אלא מהחזרתה לאפסנאות, שע"י ההחזרה פוקעת אחריותו מהסוכה, וא"כ הנאה זו מותרת. אולם גם לסברה זו ילה"ק שמאחר והוא צריך לפרקה כדי להחזירה, א"כ נהנה מהסתירה, דהיינו מגוף הסוכה. ואמנם אפ"ל שאינו נהנה מגוף הסוכה, אלא מסתירתה, והר"ז כהנאת דמים ולא הנאת הגוף. ויתירה מזאת בשעת סתירתה עדיין לא נהנה רק מהחזרת חלקיה לאפסנאות, וא"כ אין כאן הנאה מגוף הסוכה, ודו"ק.

ב. הנאה מקיום הסוכה

ולכאורה הוא נהנה מכך שיש לו צורך בקיומה של הסוכה, שאם לא יחזירנה לאפסנאות לא יוכל להשתחרר. עיין ע"ז ס"ד א', וכן פסקו הפוסקים בחמץ, עיין או"ח ס"ס ת"נ שאסור להשכיר כלי לגוי בפסח מפני שרוצה בקיומו של החמץ, שכשהכלי עומד על האש, אלמלא החמץ שבתוכו יבקע הכלי, ונמצא שהישראל מעונין בקיומו של החמץ כדי לשמור על הכלי שלא יבקע. והר"ז כגרם אה"נ.

מיהו עפ"י האמור לעיל יש לחלק בין שני דינים באיסוה"נ. יש אה"נ מחמת פגמו של הדבר, כגון חמץ, ערלה, ע"ז, כלה"כ וכדו', אך יש אה"נ מחמת מעלתו של הדבר, כגון קדשים וסוכה וכדו'. במקום שהתורה אינה מעוניינת בעצם הדבר ולכן אסרתו בהנאה, גם גרם הנאה שרוצה בקיומו אסור, שהרי זה גופא, שהוא מעונין בקיומו של הדבר הוא נגד רצון התורה. משא"כ דבר האסור מחמת מעלתו, אין חסרון בכך שהוא רוצה בקיומו. אדרבה, התורה מעונינת בקיומו של הדבר.

ועיין שו"ת חת"ס יו"ד סי' צ"ח שכ' לחלק בין בב"ח לחמץ וע"ז. שבב"ח אין חיוב לבערו מן העולם ולכן אין איסור ברוצה בקיומו. וא"כ ק"ו לסוכה שלא רק שאין חיוב לבערה מן העולם, יש מצוה בעשייתה. מיהו בנ"ד הוא נהנה מסתירתה של הסוכה ולא מקיומה של הסוכה עצמה, אלא מקיומם של עצי הסוכה, כשהם מפורקים וסתורים.

ועוד יש לומר שמאחר ואין כאן רווח אלא מניעת הפסד, יש להתיר, וכמש"כ החת"ס באו"ח סי' קט"ז וסי' קי"ט.

ג. קדושת סוכה בבנינה או אף בעציה וחומריה

אלא שצל"ע בגדר קדושת הסוכה. שהרי בודאי אין הסוכה עצמה קרבן ממש, שהרי קרבן קדוש גם לאחר שחיטתו או מיתתו. ואילו סוכה לאחר שנסתרה, לדעת התוס' פקעה קדושתה מה"ת. וגם לד' הר"ן והרמב"ם שקדושתה לא פקעה מה"ת לאחר סתירתה, לאחר שבעה פקעה קדושתה. וע"כ צ"ל שקדושת הסוכה תלויה במצוות סוכה, שכל עוד יכול לקיים מצוה בסוכה היא קדושה. וא"כ עצם הסוכה ומהותה הוא המצוה שבה, ולא העצים לכשעצמם. וא"כ סתירת הסוכה כדי לבטלה מקדושתה היא היא האסורה בהנאה.

ולכאורה סברה זו תלויה במחלוקת הראשונים הנ"ל. לשיטת התוס' שהסוכה אסורה בהנאה מה"ת רק כשהיא קיימת, א"כ סתירתה לשם הנאה ממנה היא האסורה, אך לשיטת הרמב"ם והר"ן שהקדושה מה"ת ממשיכה גם על העצים אחרי סתירתם, הקדושה אינה תלויה בצורת הסוכה אלא בחומריה, ומכיון שאינו נהנה מעצם החומרים שלה אלא מהפקעת השיעבוד שלו כתוצאה מהחזרתם, אין איסור הנאה בכך.

ויותר נראה שהדבר תלוי במחלוקת ר"ת והראשונים. לר"ת שאיסור ההנאה חל רק על העצים הנחוצים לצורך חלות שם סוכה, איסור ההנאה הוא הפקעת שם הסוכה, ובאמת מהעצים הנוספים אין איסור ליהנות. אך לראשונים הסוברים שאיסור ההנאה חל על כל עצי הסוכה, גם על אלו שאינם נחוצים לצורך חלות שם סוכה, אין איסור ההנאה תלוי במצות סוכה. ולשיטתם יתכן לומר שגם כשסותר את הסוכה אין איסור הנאה חל על הסתירה, ואם ההנאה נעשית בדרך המותרת, אפילו כשסותר את הסוכה, לשם כך יהיה מותר. (אך כ"ז נכון רק אם נאמר שר"ת סובר כר"י שאין הקדושה חלה מהתורה על עצי סוכה שנפלו, ובנוסף לכך שאין הקדושה חלה על העצים הנוספים, שאז מוכח משיטתו שכל האיסור תלוי באופן מוחלט בקיום מצות סוכה. אך אין הכרח לומר כן בדבריו).

ונראה איפוא שעיקר דיוננו צריך להיות להיפך, האם מותר בכלל לסתור את הסוכה באמצע החג. שמסתבר דהא בהא תליא. אם מותר לסתור, אין הסתירה לכשעצמה איסור של הפקעת קדושה, ואז יש מקום לומר שכשאינו נהנה מגוף העצים מותר להחזירם לאפסנאות ע"מ להשתחרר. אך אם נאמר שהסתירה אסורה אין מקום להתירה כדי להשתחרר.

ועוד, שאם מותר לסתור את הסוכה, י"ל שהשואלים את הציוד לצורך הסוכה עד התאריך הנקוב, שהוא סיום השירות, יש להם רשות להשתמש בציוד רק עד אותו תאריך ומכאן ואילך עליהם להחזיר את הציוד לבעליו, וא"כ ממילא לא יכלה קדושת הסוכה לחול על העצים מעבר לזמן המיועד, כי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. אך אם אסור לסתור את הסוכה ע"כ השאלה היתה לכל הסוכות, ואז גם הקדושה לא פוקעת עד סוף החג. אלא שדבר זה צע"ג. מי שהשאיל לחבירו עצים עד לאמצע סוכות, לכל שימוש שהוא, והלך השואל ובנה מהם סוכה. אם נאמר שאסור לסתור את הסוכה, האם יכול לומר לשואל שאינו יכול להחזיר לו את עציו בגלל האיסור לסתור את הסוכה? (לא ברור מחד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וכן מתנת בית חורון, מאידך יש שדבר נאסר גם אם אינו שלו, ואף בחלויות כגון זריקת בגדים על מת וכד'. כאן בסוכה המצוה לכ' חלה ואיך תפקע בכדי. הערת י"א. תשובת הרב: גם בהקדש מצינו שהקדש לא פקע בכדי (נדרים כ"ט ע"א) אך קדושת דמים פקעה בכדי (עי"ש). וקדושת סוכה אע"פ שהיא קדוה"ג מ"מ כל מהותה שהיא קדושה זמנית ופוקעת בכדי אחרי סוכות, א"כ יתכן לומר שגם כאשר העצים אינם בשאלה קדושת הסוכה פוקעת. וכן מצינו לענין תנאי שהקדושה פוקעת ובפרט לפי סברת מרן הרב זצ"ל.)

מסתבר שאיסור זה גופא, של סתירת הסוכה, אינו יכול לחול על דבר שאינו שלו. בודאי שמותר ואף חובה לסתור את הסוכה ולהחזיר את השאלה לבעליה, שאם לא יחזיר את השאלה בזמן יעבור על איסור גזל. וסוכה גזולה פסולה. וא"כ יתכן שבלא"ה הסוכה תיפסל מכאן ואילך מצד מצהב"ע. מיהו י"ל שצה"ל שאני. שהרי החיילים אינם אנשים זרים, הם חיילי צה"ל וצה"ל חייב לספק להם ציוד לסוכה ע"פ צרכי ההלכה, וא"כ על הצבא מוטלת האחריות לבנות להם סוכה כל עוד הם משרתים ולשחררם מבלי לפרק את הסוכה. מאידך במצב בו אנו נמצאים לצערנו, שבו המערכת הצבאית אינה ערוכה עדיין למילוי כל צרכי ההלכה כהלכה, והאפסנאות רואה את עצמה כאדם זר, כביכול, המשאיל את עצי הסוכה לחיילים, יתכן לומר שרק אם מותר לסתור יכול להשתחרר. אך אם אסור לסתור אין תבונה ואין עצה נגד ה'.

ד. סתירת סוכה האם הפקעת קדושתה

והנה, מש"כ שסתירת הסוכה היא הפקעת קדושתה אינו מוכרח. עיין סוכה כ"ז ב' שלר"א אסור לעשות סוכה בחוה"מ, משום שצריך סוכה הראויה לשבעה. ואם נפלה חוזר ובונה בחולו של המועד. משמע שמכיון שחוזר ובונה את אותה הסוכה שנפלה אין זו סוכה חדשה אלא המשך הסוכה הקודמת וראויה לשבעה. (ועיין מש"כ המהר"ל ב"נצח ישראל" פ' ל"ה עה"פ "אקים את סוכת דוד הנופלת", שמשו"כ נקרא בית דוד ע"ש סוכה דווקא ולא על בנין, כי בנין שנופל ונבנה מחדש, פנים חדשות באו לכאן, אך סוכה שנפלה ושוקמה מחדש היא אותה סוכה ראשונה ממש. וכן בית דוד זוהי אותה המלכות ולא מלכות חדשה. ויתכן שמקורו מהסוגיה האמורה בסוכה.) וא"כ י"ל שסתירת הסוכה אינה בהכרח הפקעת קדושתה, כי אם ישובו ויבנו את הסוכה מאותם עצים מחדש חזרה הקדושה למקומה וא"כ לא פקעה הקדושה. ואפי' לשיטת רב שסוכה שנפלה אסורה רק מדרבנן, יתכן לומר שהמדובר כשאינו מתכוון לבנותה מחדש, אך אם מתכוין לחזור ולבנותה שוב, קדושתה מהתורה.

ויתכן לומר שבזה נחלקו הראשונים, אם קדושת הסוכה פוקעת מהעצים אחרי נפילתם. לר"ן ולרמב"ם הסוברים שהקדושה נשארת מה"ת זהו משום שראוי לבנות את הסוכה מחדש, ולכן בכח עומדים לכך וקדושתם במקומה עומדת. ור"י סובר שמכיון שבפועל אינו מתכוין לבנותה מחדש פקעה קדושתה מהתורה.

וא"כ י"ל כמש"כ שהא בהא תליא, לדעת ר"י אם אינו מתכוין לחזור ולבנות את הסוכה מחדש אסור לסותרה. ולדעת הרמב"ם והר"ן מותר לסותרה. 

(ולפמש"כ אין לאסור סתירת סוכה בגלל "לא תעשון כן", אפי' לר"י, משום שאם יבנה מחדש אין כאן סתירה).

ה. איסור סתירה מצד ביטול מצוה

ומצינו איסור סתירת סוכה מטעם אחר.

בשבת כ"ב א' שמואל אמר: מתירין מבגד לבגד והלכה כמותו כמבואר שם. ובתוד"ה רב אמר הקשו משמואל עצמו דסבר במנחות מ"א א' שציצית חובת טלית וא"כ מבטל מצות ציצית באותה טלית? ותירצו שמתיר את הציצית כדי להטילה בבגד אחר. וכ"מ במזוזה בב"מ ק"ב א' שהנוטל מזוזה מהבית נענש. וכן פסק השו"ע או"ח סי' ט"ו ס"א שמותר להתיר ציצית בטלית זו וליתנה בטלית אחרת, אבל שלא להטילם בבגד אחר לא. ועיי"ש במג"א ס"ק ב' מש"כ בשם השאילתות.

אמנם לפמש"כ התוס' בשבת שם בתירוצם השני שמזוזה שאני שעשויה להציל מן המזיקין, משמע שבציצית מותר להתירה מבגד אחד אע"פ שאין כוונתו להטילה בבגד אחר.

ועיין "העמק שאלה" שאילתא קכ"ו אות ה' שכתב שבגדר איסור זה של ביטול מצוה נחלקו הראשונים. לשיטת רש"י ותוס' במנחות שם האיסור הוא משום בזיון הטלית, שתשאר בלא מצוה. אך לשאילתות היא משום בזיון הציצית. ולפי"ז תהיה נפ"מ לביטול סוכה. לרש"י ותוס', שהאיסור הוא לבטל את החפצא שבו, מקיימים מצוה, ממצותו, אך אין איסור לבטל את המצוה עצמה, וא"כ לשיטתם אין איסור לסתור סוכה בחג. אך לשאילתות שהאיסור הוא בביטול המצוה עצמה יהיה איסור לסתור סוכה, משום ביטול מצוה. (ועיין "משיב דבר" ח"ב סי' פ"ב.)

ולכאורה יש ראיה שמותר לסתור סוכה בחג מהאמור בסוכה מ"ח א' גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה. ופירש"י לא יתיר את סוכתו לסותרה דהא כל היום חובתה לישון ולשנן, ואי איקלע ליה סעודתא אכיל בגווה. משמע שרק עצה טובה קמ"ל שלא כדאי לו לסתור את סוכתו, אך אין איסור מעיקר הדין לסתור סוכתו.

אמנם לפמש"כ השאילתות יש לדחות ולומר שרש"י לשיטתו שאוסר להתיר ציצית מבגד בגלל בזיון הטלית, אך אין איסור בביטול המצוה עצמה. וא"כ אין איסור לדעתו לסתור סוכה שהיא המצוה עצמה. ולכן פי' דעצה טובה קמ"ל. אך לשאילתות האוסר לבטל את המצוה עצמה יכול להיות שהא גופא קמ"ל שאסור לסתור סוכה בחג. ואכן הר"ן על הרי"ף כתב שלא לסתור כדי שהסוכה תהיה לשבעה. ואולי כוונתו כמש"כ לדעת השאילתות.

(ועיין פי' הגר"י פרלא לסהמ"צ לרס"ג ח"א מעמ' 178 ואילך שדן בדבר זה מנקודת ראות אחרת, שכשסותר את הסוכה עובר ב"לא תגרע", עיי"ש שהאריך).

אך מסתבר לומר שמותר לסתור סוכת רועים. כי רועים, למשל, הנודדים ממקום למקום ועושים סוכה בכל מקום, האם אסור להם לסתור את הסוכה שעשו? ולא מיבעיא לצורך הקמתה במקום אחר, כי זה בודאי אינו נחשב סתירה, אלא אפילו אם אינם צריכים להקימה במקום אחר, לא מסתבר לאסור את סתירת הסוכה לאחר שאין בה צורך. כי על דעת כן הקימו סוכה כדי שיוכלו לסותרה כשנודדים למקום אחר.

וכל מה שמצינו שאסור לבטל מצוה זהו רק משום שבזיון למצוה שמבטלה, וכגון מתיר ציצית מבגד. נראה הדבר כמזלזל במצוה. אך אם אינו צריך עוד לבגד זה אין בזיון בכך שמתיר את הציצית ממנו. וכדמות ראיה לדבר מש"כ התוס' בשבת שם להתיר ציצית מטלית של מתים, וכתבו משום שמת אינו בר חיובא. וצ"ע נהי דהמת אינו בר חיובא, אך אחרי מותו כל בגדיו עברו בירושה ליורשיו והם חייםעדנה? אמנם י"ל שהיורשים הקדישו טלית זו למת ועי"כ נאסרה בהנאה לאחרים, אלא שלפי"ז ההיתר להתיר את הציצית הוא רק אחרי שפרסו את הטלית על המת, אך לפני כן אסור להתירה דהזמנה לאו מילתא. עיין סנהדרין מ"ז א' ולא משמע שהקפידו על כך. אלא נראה לומר יותר כמש"כ שמכיון שאין לטלית זו שימוש אחר, כיון שהזמינוה למת, אע"פ שהזמנה לאו מילתא, אין בזיון למצוה בנטילת הציצית ממנה.

וכן ילה"ר קצת מיומא י' א' דסוכת החג בשאר ימות השנה פטורה ממזוזה משמע שיכול ליטול את המזוזה אחרי החג מהסוכה, כיון שאין לו צורך בה יותר (עיין "משיב דבר" ח"ב סי' פ"ב שהביא בשם חכם א' ראיה זו, והוא עצמו כתב שאפשר לדחותה שלא הסירו את המזוזה אחרי החג. אלא שמהמשך דיונו שם משמע שאינו רואה איסור בכך). וכן יש להביא קצת ראיה מחיילי מונבז שהיו להם מזוזות על מקלות, עיין מנחות ל"ב ב'.

ו. קדושת סוכה תלויה ברצון האדם

והנה אע"פ שאין קשר בין קדושת הסוכה לבין ביטול מצוותה, שהרי ציצית אין בה קדושה ובכ"ז יש בה ביטול מצוה, מ"מ יש ללמוד בק"ו, ומה קדושת הסוכה שהיא מהתורה, מצינו לה ביטול, ק"ו ביטול מצוה, שהיא כנראה רק מדרבנן, משום ביזוי מצוה, יש לה ביטול.

וקדושת הסוכה לדעת הרמב"ן הרשב"א והר"ן בדעת הרי"ף תלויה בדעתו של האדם, וכשאומר בהשמ"ש: איני בודל מהן כל בהשמ"ש מהני תנאו. משמע לדעתם שהכל תלוי באדם, ברצותו מרחיב וברצותו מקצר. ואם אומר שאינו מתכווין להשתמש בסוכה אלא יום אחד בלבד, אין לה קדושה ליותר מיום א'. וממילא גם ביזוי מצוה אין כאן, כי מראש לא התכוין שהמצוה תתקיים יותר מיום א'. אלא שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים אם תנאי זה מועיל גם לעצי סוכה או רק לנויי סוכה, משום שאינם מעיקר הסוכה, אך לעצי סוכה ל"מ.

ועיין חי' הגרי"ד סולובייצ'יק לסוכה ט' א' שכ' בדעת הראשונים הנ"ל, הסוברים שתנאי שאינו בודל מהם כל בהשמ"ש מועיל גם לעצי הסוכה, ולא רק לנוי, ולדעתו כשם שחל שם שמים על הסוכה כך חל ש"ש על כל חפצא של מצוה, שחלות ש"ש על המצוה תלויה בדעת האדם, והוא בעה"ב על כך, ולכן יכול להתנות. ולדעה זו יש מקום לומר שמעיקרא אינו מייחד חפץ למצוה אלא לזמן ידוע. וק"ו הדברים, ומה עצי סוכה שקדושתם מה"ת יכול להתנות עליהם, חפץ של מצוה לא כש"כ? אך לדעת ראשונים אחרים הסוברים שאין אדם יכול להתנות על עצי סוכה, א"כ אין הוא בעה"ב על חלות הקדושה, וצ"ע לדעתם אם יכול להתנות על מצוה. ומנויי סוכה שיכול להתנות אין ראיה, ששם התנאי הוא שאינו בודל מהם, כלומר שמרשה לעצמו לאוכלם וממילא לא הוקצו למצוותם. אך תנאי אחר לא מועיל. עכ"פ ההלכה לא נפסקה כאותם ראשונים אלא כדעת הסוברים שתנאי אינו מועיל בסוכה עצמה. וא"כ אין לנו ראיה שמותר להפקיע קדושת סוכה.

אך הסברה נותנת שכשם שמי ששאל או שכר דירה מגוי לזמן ידוע וקבע מזוזה, לאחר יציאתו מהדירה נוטל עמו את המזוזה. וה"ה השואל בגד מחבירו והטיל בו ציצית, וכן השואל עצים מגוי עד לאמצע סוכות וצריך לפרק את הסוכה בחג מותר לו. וה"ה לשואל מישראל, ואפילו לכתחילה מותר לשאול עצים עד לאמצע החג אע"פ שיהיה צורך לפרק את הסוכה בחג, אין איסור לסתור את הסוכה ואין כאן בזיון מצוה, דאדעתא דהכי מקיימי את המצוה. ואדרבה, אם ירצה להימנע מלסתור את הסוכה בטענה שאסור לסותרה, נאמר לו אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.

ועיין חי' רעק"א לאו"ח סי' רנ"ג ס"ב (בהוצ' טלמן) שהסביר את מחלוקת הראשונים בגדר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו שלד' הר"ש רק כשעיקר האיסור נעשה ע"י מחשבתו א"א אוסר דשא"ש, אך לד' התוס' גם כשהאיסור נעשה על עצם המעשה אלא שיש צורך בניחותא דידיה, א"א אוסר דשא"ש. וא"כ צ"ע בנ"ד מה אוסר את עצי הסוכה, מחשבתו או מעשיו?

והנה מצינו שסוכה אינה צריכה כלל מעשה ישראל. כגון סוכת גנב"ך, אלא עצם ישיבתו בסוכה היא המקדשת את הסוכה לאותו זמן שישב בה, אע"פ שאין ביכולתו לקדשה לכל החג, כי אינה שלו כלל. ואולי אה"נ בסוכת גנב"ך אין קדושה (וכ"כ הרשב"א בעבוה"ק), ואין הקדושה תנאי הכרחי לקיום מצות סוכה, ויוצא י"ח סוכה גם בסוכה שאינה מתקדשת, ורק בסוכה שלו חלה קדושה. אלא שא"כ גם בסוכה שאולה אין קדושה ואין הקדושה תנאי בסוכה, ומעיקרא לא נתקדשה הסוכה, ובכ"ז יוצא י"ח. 

מסקנה  

יש לנו כמה סיבות להקל ולהתיר את פירוק הסוכה ולהחזירה לאפסנאות:

א. אין כאן הנאה ישירה מעצי הסוכה.

ב. מעיקרא אין קדושת הסוכה יכולה לחול מעבר לזמן ההשאלה.

ג. אין איסור לפרק סוכה כשאינו צריך לה יותר. ורק להשתמש בעצים למטרה אחרת אסור. (וכ"כ בציץ אליעזר חי"ג סי' ס"ח עיי"ש).

לכן נלענ"ד שמותר לפרק את הסוכה ולהחזירה לאפסנאות (אך צריך לומר לאפסנאי שלא ישתמש בעצים אלו שימוש אחר במשך החג).

 

(תשרי תשל"ט)