סימן פח – סוכות העשויות מצינורות ויריעות
ראשי פרקים:
שאלה
א. דין היריעות
ב. דין הצינורות
ג. הנחת קורות על הצינורות
ד. ביטול המעמיד בקורות עץ
* * *
שאלה
האם וכיצד מותר להשתמש בסוכות החדשות שמחברים צינורות וביניהם פורסים יריעות.
השאלה מתחלקת לשתים: א. דין היריעות. ב. דין הצינורות.
א. דין היריעות
החשש ביריעות שאינן כשרות לדופן משום שהן נעות ונדות ברוח, ודמי לעושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה (סוכה דף כ"ד ע"ב) דכשהרוח מנידה אותם תמיד פסולה. אמנם ל"ד להתם, דהתם הענפים מחוברים לאילן רק בצד אחד ולכן ל"ה מחיצה, כשנדה ברוח, משא"כ בנ"ד שהיריעות מחוברות מכל צדיהן.
בס' זכרו תורת משה מלאכת בונה כתב דהמחבר יריעות לסוכה מכל צידיהן בשבת אסור משום בונה ואם לא מחברן מכל צידיהן ל"ה כשרה כלל לסוכה. מבואר מדבריו שהיריעות בנ"ד כשרות לסוכה. וכן נראה בעליל שזוהי כוונת הטור בשם רבנו פרץ והובא בש"ע סי' תר"ל סעי' י' שאין לעשות כל המחיצות מיריעות זימנין דמינתקי ולאו אדעתיה והו"ל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה. ר"ל לא שהיריעות פסולות בגלל שאינן יכולות לעמוד ברוח מצויה אלא שאם ינתקו אז לא יוכלו לעמוד ברוח מצויה, אך כל עוד לא ניתקו כשרות, אף שאין לך יריעות שאינן נדות קצת ברוח, מכיון שמחוברות מכל צידיהן לית לן בה.
ובזה יש לישב קו' הט"ז כאן בס"ק י"א שהק' מ"ש מסעי' י"א שמותר לקשור בע"ח לדופן והא שור דרכיה לנתוקי. ולהנ"ל א"ש דבשור החשש שמא כל הדופן תנתק וזה יורגש על ידו, משא"כ ביריעות הללו שאם ינתק רק קצה חיבורן למטה כבר תיפסל הדופן וזה לאו אדעתיה (וע' שעה"צ אות מ"ח שכ"כ בשם שבות יעקב, נהר שלום וא"ר).
וא"כ נמצינו למדים שיריעות המשמשות כדפנות, אם הן מחוברות מכל צידיהן כשרות מדינא. אך מן הראוי להחמיר ולא להשתמש בהן משום דזמנין דמנתקי ולאו אדעתיה. וע"כ נראה שיש להקל כשהן מחוברות היטב ממש, או שהן מחוברות חיבור כזה שאם ינתק מקום אחד תיפול כל המחיצה.
עוד יש תיקון לזה שיקשור חוטים כל פחות מג' טפחים עד גובה י' נוסף ליריעות כמבואר בשו"ע (סי' תר"ל ס"י), וגם מדין זה מוכח כדברינו דכל האיסור ביריעות הוא חומרא בלבד, דאל"כ אלא דמדינא אין ליריעות שום הכשר, א"כ כיצד מהני הכשר החוטים כל ג' טפחים, והא כתב המג"א בסי' תר"ל ס"ק א' דל"מ הכשר חוטים בכל ג' דפנות הסוכה, ורק בצירוף יריעות מהני. וקשה מה מהני צירוף היריעות הא ל"ה דופן כלל? אלא ע"כ הוו דופן ואין בהיקף החוטים אלא חומרא. (ועי' שעה"צ ס"ק מ"ט מש"כ).
ויעוי' הלכה ברורה לסוכה כ"ה, וחזו"א הל' עירובין סי' ע"ז (י"ג) אות ו' שמכשיר אם כל המחיצה נעה. ורק ענפי אילן הנעים ברוח ומתפזרים בתנועתם והמחיצה מתבטלת עיי"כ, פסולים. אך מחיצה שלמה גם כשהיא נעה ברוח כשרה.
ב. דין הצינורות
א. במס' סוכה כ"א ע"ב איתא: "הסומך סוכתו בכרעי המיטה ר"י פוסל". ובגמ' איתא שתי לשונות בטעמיה דר"י, או משום שאין לה קבע, או משום שמעמידה בדבר המקבל טומאה. ופי' רש"י בטעם השני דהוי כאילו סיכך בדבר המק"ט. וא"כ לרש"י יתכן שהסוכה פסולה מה"ת, וע"כ כל אותן משניות שמשמע מהן שמותר לעשות דופן מדבר פסול לא חששו לטעמא דמעמיד בדבר המק"ט, ע"כ לית הלכתא כר"י בענין זה. (ועיין רא"ש וק"נ דכן דעת רוה"פ).
והר"ן פי' דהוא גזרה מדרבנן שמא יסכך בדבר המק"ט עצמו. ולפי"ז ניתן לתרץ את הקושיות מהמשניות האחרות דשם אין חשש שמא יסכך בדבר המק"ט דלא שכיח לסכך בכיו"ב ועוד דכ"ע ידעי דכל כה"ג בית דירה מקרי. ופסק הר"ן הלכה כר"י וכטעם זה. וכן כתב הרמב"ן במלחמות, והוא תרץ את הקושיות הנ"ל שהדפנות אמנם עשויות מדבר המקבל טומאה, אך הסכך נשען על קונדסין ולא על הדפנות. אמנם ראשונים אחרים חולקים לגמרי ופוסקים דלא כהרמב"ן וכר"ן, עי' רא"ש ובק"נ שם. והרז"ה פוסק בכלל כרבנן ולא כר"י.
משמע דלהלכה דין זה הוא חומרא בלבד ובאמת המחבר בשו"ע לא הביאו במפורש. עי' סי' תר"ל סי"ג שהביא להלכה, הסומך סוכתו על כרעי המטה אם יש עשרה טפחים מהמיטה עד לסכך כשרה, וע"כ לא חושש לטעם של מעמיד בדהמק"ט אלא משום דלית לה קבע והמטה ממעטת את החלל של עשרה טפחים. כלומר, להלכה איננו חוששים לדין מעמיד כלל.
אמנם בסי' תרכ"ט סעי' ז' כ' דיש להסתפק אם מותר להניח סולם ע"ג הגג כדי לסכך על גביו, והרמ"א הכריע דאין לסכך עליו. ויש שפירשו בכוונת ספיקו אם הסולם הוא מק"ט או לא אך מעולם לא נסתפק בענין מעמיד (מג"א בתי' הראשון). אך יש שפירשו שנסתפק בענין מעמיד. וצ"ע, מדוע במקור הדין - בסומך סוכתו על כרעי המטה לא הביא ספק זה, וכן הרמ"א שם לא הגיב כלום רק כאן. (וחילוק המ"א בין לכתחילה ודיעבד דחוק).
ואולי יש לומר שסולם חמור טפי דהוי באמצע הסכך ודמי למסכך בו עצמו וכסברת החזו"א (סי' קמ"ג) שכתב דמי יימא לן שחלק מהסכך הוא מעמיד לחלק האחר, אולי גם המעמיד הוא חלק בלתי נפרד מהסכך עצמו. ורק הסומך בדפנות יש להתיר משום דהוי דפנות ולא סכך.
אלא שעפ"י החזו"א י"ל גם לקולא, דאם לא נבחין בין הסכך לבין המעמיד, וגם המעמיד נחשב לסכך, א"כ לכל היותר יש לראותו כסכך פסול שפוסל רק בג"ט, וא"כ לא מצינו בכלל פסול מעמיד, ממנ"פ אם אין בו ג"ט אין לפוסלו, ואם יש בו ג"ט הוא פסול מצד עצמו. אלא ע"כ מבחינים אנו בין הסכך כולו ובין אותו חלק בסכך שמחזיק ומעמיד את כל הסכך שהוא נקרא מעמיד, ואם המעמיד הוא פסול אע"פ שאין בו ג"ט כיון שהוא מעמיד את כל הסכך כל הסכך פסול. למרות האמור סובר החזו"א בין מעמיד לבין מעמיד דמעמיד קשה לחלק, שעד שאתה רואה אותו כמעמיד דמעמיד ראה אותו כמעמיד. אך במסמרים בודאי א"א לומר שהם מעמיד דאין הם מחזיקים את כל הסכך והם אינם אלא מעמיד דמעמיד. אך החזו"א לא כתב כן, אלא אוסר במסמרים (כנגד השו"ע).
ולפ"ז צ"ע מה הם הצינורות שלמעלה, האם הם מדין הדפנות או מדין הסכך? לכאורה עיקר תפקידם להחזיק את הסכך, דלדפנות העשויות מיריעות סגי בצינורות שבצדדים. אך באמת המסגרת כולה נחוצה גם לצורך הדפנות, כדי לקשוראת הדפנות גם למעלה וגם למטה בצדי המסגרת.
ג. הנחת קורות על הצינורות
ונסתפקתי אם אפשר להתיר ע"י שיניח קורה ע"ג הצינורות. ולכאורה דמי למעמיד דמעמיד דהשו"ע בסי' תרכ"ט סעיף ח' התיר. אמנם החזו"א כ' דאפי' מעמיד דמעמיד פסול משום שלדעתו גם המעמיד הוא עצמו סכך וא"כ המעמיד דמעמיד הוא מעמיד דסכך וא"כ גם בנ"ד הקורה על הצינורות היא עצמה סכך והצינור הוא מעמיד ולא מעמיד דמעמיד.
אמנם לענ"ד נראה דזה ברור שלא כל הדופן צריכה להיות מדבר שאינו מק"ט.כי כל הגזרה היא רק בגלל החלק הנוגע בסכך, והראיה ממיטה שהעמיד לה קונדסין שהיא כשרה ומשמע גם כשהקונדסין מחוברים למיטה, ולא לקרקע, שכן משמע לשון הר"ן שכ' דאם נעוץ קונדיסין במיטה כשרה, ולשון הרמב"ן נעץ עליה. אמנם אפשר לומר בדעתם שכונתם לקרקעית המיטה, אך אין הכרח לומר כן וגם הסברה נותנת שאם היו דפנות עשרה טפחים ונעץ עליהם קונדסין גבוהים ועליהם סיכך סכך שסוכתם כשרה. וכן מש"כ הרמב"ן לישב מהא דעושה סוכתו באילן שהקרקעית באילן ונעץ קונדסין בקרקע הסוכה ולא בעינן בקרקע עולם דגם הסוכה מעשה קרקע בעלמא עביד. ואם כן ה"ה כשהקונדסין מחוברים לדופן משמש הדופן כקרקע עולם ורק שלא יגע הדופן הפסול בסכך.
ומה שהק' החזו"א דלפי"ז למה להרמב"ן להתיר את הסוכה במיטה רק ע"י קונדסין וכלונסאות יניח הכלונס ישר על דפנות המיטה בלא שום קונדסין. נלענ"ד לישב שגם אם נניח שהצדק עם החזו"א שהכלונס עצמו הוא חלק מהסכך ולא מעמיד, אך זה תלוי אם יש לכלונס שם דופן או שם סכך. במטה שהיתה תמיד עשויה בדפנות מסוימים אם יוסיף עתה כלונס על דפנות המיטה אין לכלונס שם מטה אלא שם סכך. משא"כ באדם העושה דפנות לסוכה מלוחות לוחות ולבסוף מניח לוח אחרון שעליו מסכך את הסכך שם דופן על לוח זה ולא שם סכך. וע"כ, שרי לחברו במסמרים.
ועוד נלענ"ד דמה שהחמיר החזו"א שלא לחבר הכלונסאות במסמרים, מכח הסברא שאין לחלק בין מעמיד למעמיד דמעמיד, אף שנראה לענ"ד שהצדק עמו בדבר זה שאין לחלק כנ"ל. אך מסמרים שאני שהרי כ' הר"ן דכל הגזרה היא רק בדבר שיש לחוש שמא יסככו בו, וכי יש לחוש שמא יסככו במסמרים?! הרי א"א לסכך בהן כלל וכלל! ובשלמא האיסור לקשור בבלאות יש חשש שמא יסכך בהן אך לא במסמרים. אמנם גם המשנ"ב אוסר לחבר את הסכך עצמו במסמרים, אך לדעת הר"ן אין לפסול סוכה כזו. ואולי פסק כהרמב"ן ויתכן שלא תרץ כר"ן. ואלמלא דבריו היה מקום להקל כר"ן בספיקא דרבנן. ורק לסברת ר"ת בתוס' סוכה ב' יש לאסור. ואולי חששו המשנ"ב והחזו"א לסברת רש"י והב"ח שאיסור מעמיד הוא לא גזירה אלא איסור עצמי, שמכיון שהסכך מועמד ע"י דבר פסול, כל הסכך פסול מהתורה. אולם מדברי החזו"א לא משמע שחשש לכך. גם השו"ע לא חילק בין מעמיד, למעמיד דמעמיד וכהחזו"א אלא שהתיר במסמרים משום שא"א לסכך בהן.
הדרן לעניננו דיש להתיר ע"י הנחת כלונסאות ע"ג הצינורות או משום מעמיד דמעמיד לדעת המחבר או משום דהוי המשך ישיר לדופן ולא חל שם סכך עלייהו ול"ד למיטה. ובפרט בדבר שאינו אלא חומרא בעלמא.
ד. ביטול המעמיד בקורות עץ
ובמקראי קודש להגרצ"פ פרנק סוכות ח"א סי' י"א כתב שהעירו הלומדים על ההצעה להניח קורות עץ על צינורות הברזל, מה התועלת בכך, הרי כדי להעמיד את הסכך אין צורך באותן קורות, כי אפשר להעמיד את הסכך ישירות על צינורות הברזל, ומטרתן של קורות העץ היא רק כדי שהסכך לא יועמד ע"י הצינורות כדי שלא יפסל, אך מאחר והסכך יכול מצידו להיסמך ישירות על הצינורות, נמצא שקורות העץ לא מעלות ולא מורידות, וא"א לומר איפוא שצינורות הברזל הן רק מעמיד דמעמיד, אלא הן מעמיד ממש. ולכן הציע הגרצ"פ להניח את קורות העץ שתי וערב כדי שהסכך ישען ישירות עליהן ואזי צינורות הברזל ישמשו רק כמעמיד דמעמיד.
פתרון זה מועיל רק במקרה בו הסכך אכן ישען על קורות העץ והן הן שיעמידוהו, אך אם הסכך אינו זקוק למשענתן של קורות העץ, לא תועיל העמדתן שתי וערב, וראה להלן.
ועיי"ש בהמשך דבריו שגם הגרצ"פ חשש לסברת החזו"א שאין לחלק בין מעמיד למעמיד דמעמיד, אלא גם קורות העץ הן חלק מהסכך וכל הסכך נשען על צינורות הברזל, ובשם חתן בנו כתב ללמד זכות על הנוהגים להקל בזה, משום שדי בהיכרא. ואף הוא דייק מהר"ן כמו שדייקנו שאם עושה היכר לכך שאינו מתכוון להעמיד את הסכך בדבר פסול - דיו.
ומצינו בש"ס דוגמאות לכך, עיין פסחים י"א א' מתוך שלא התרת לו אלא ע"י קיטוף - זכור הוא. וכן שם: הוא עצמו מחזר עליו לשורפו מיכל קאכיל מיניה? כלומר, כאשר אדם עושה הכל כדי למנוע מעצמו לעבור עבירה אין חשש שיעבור אותה. וה"ה כאן. הרי כל האיסור במעמיד הוא בגלל גזרה שמא יבוא לסכך בדבר פסול, אך כשהוא עצמו עושה מעשה כדי להימנע מלהעמיד בדבר פסול, אין חשש שמא יבוא לסכך בדבר הפסול עצמו, שהרי זכור הוא.
וכן בסוכה ט"ו א' "בביטולי תקרה קמיפלגי", ופירש"י: "אבל השתא דזו תקרה היתה ובא לידי מעשה לעשות לשם סוכה וזה מוכיח שיודע שאמרה תורה תעשה ולא מן העשוי... תו ליכא למיגזר".
ובערוה"ש סי' תרכ"ט ס"ה כתב שאם שבר כלים בכוונה ע"מ לסכך בהם רשאי לסכך בהם ולא גזרו במקרי זה על שברי כלים. כי כל החשש בשברי כלים שמא יבוא לסכך בכלים עצמם. אך כשהוא שברם בכוונה לשם סכך זכור הוא ולא יבוא לסכך בכלים עצמם.
ולפי"ז אדרבה, עדיף להעמיד את קורות העץ על הצינורות, והיא הנותנת, דווקא משום שאין בהם תועלת להעמיד את הסכך, כל כולו הוא עושה רק כדי להימנע מלהעמיד את הסכך על הצינורות עצמן וא"כ זכור הוא שאסור לסכך בצינורות ודיו בכך. בעוד שמי ששם את הקורות שתי וערב לא ניכר הדבר שעושה כן כדי שלא להעמיד את הסכך על הצינורות אלא עשה כן כדי שהסכך יוחזק יותר טוב, ואזי הקורות הן חלק מהסכך ונמצא שהסכך נשען כולו על הצינורות. אך כאשר מניח קורות על הצינורות עצמן ללא כל תועלת להחזקת הסכך נמצא שכל מטרתו היא רק כדי לזכור שאסור לסכך בצינורות. ונלענ"ד שיתכן שגם החזו"א יסכים להצעה זו, שהרי א"א לומר על קורות עץ המונחות על הצינורות שהן חלק מהסכך, שהרי אין בהן משום תועלת לסכך עצמו וניכר עליהן שלא הונחו שם אלא כדי להימנע מלהעמיד את הסכך על הצינורות.
ומאחר שבלא"ה רוב הראשונים מכשירים מעמיד המקבל טומאה, וגם פשט דברי השו"ע נוטים לפסוק כן כדעתם, וגם אם נפרש שהשו"ע פוסק שמעמיד פוסל את הסכך, הרי הוא עצמו מכשיר מעמיד דמעמיד, וכן פסק הגר"א, ורוב הראשונים המחמירים במעמיד הוא רק מדרבנן, גזירה שמא יבוא לסכך בסכך פסול, וכפי שכתבנו יש מקום להקל במקום שעושה מעשה המזכיר לו שלא יסכך בסכך פסול, לכן נראה לענ"ד שכך ראוי לעשות, להניח קורות עץ על הצינורות ולסכך עליהן את הסכך.
תשרי תשכ"ה
