סימן ה – הזכרת פסח ב"יעלה ויבוא"

ראשי פרקים:

       שאלה

       א. מהו שמו המקורי של החג

       ב. חג הפסח בלשוננו

       תשובה

* * *

שאלה:

ביום א' דפסח אמר אדם יעלה ויבוא ובמקום "חג המצות הזה" אמר "חג הפסח הזה" האם יצא י"ח או לא?

א. מהו שמו המקורי של החג

השאלה היא מה שמו המקורי של החג, חג המצות או חג הפסח, שאם שמו חג המצות, ואילו חג הפסח מתיחס לי"ד בניסן בלבד , שהוא יום הקרבת הפסח, נמצא שלא הזכיר כלל את שם החג, ולא יצא י"ח ועליו לחזור ולהתפלל.

ונראה שהדבר תלוי במחלוקת ראשונים. עיין תוס' קידושין ל"ז ב' ד"ה ממחרת הק' הראב"ע שמפסוק ביהושע "ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח" משמע שפסח הוא ט"ו בניסן, ובפרשת מסעי כתיב "ממחרת הפסח יצאו בני ישראל" משמע שפסח הוא י"ד בניסן, שהוא יום שחיטת הפסח, ור"ת תירץ שהכונה ביהושע ג"כ לי"ד ומעבור הארץ הוא ישן, ואותו אכלו ממחרת הפסח דהיינו בט"ו, ואילו מצות וקלוי, דהיינו החדש, אכלו בעצם היום הזה, ר"ל בט"ז.

ור"י תרץ שלשון תורה לחוד, לשון נביאים לחוד, ולשון חכמים לחוד, ונמצא שבלשון התורה פסח היינו י"ד ובלשון נביאים פסח הוא ט"ו.

וע"כ גם ר"ת מודה שלשון חכמים לחוד, שהרי לשון חכמים פסח הוא כל חג הפסח מט"ו ועד כ"א בניסן, אלא שלדעתו יש לומר שלשון חכמים זו נתחדשה רק אחר החורבן. וראה מש"כ בתוס' חדשים בשם הרב לוי יצחק מברדיצ'ב (במשניות וילנא הגדולות ריש פסחים) שבזמן הבית קראו לי"ד פסח ולט"ו חג המצות. אולם אחרי החורבן קראו לכל החג - פסח זכר לחורבן. (ועי"ש באופן נוסף שפסח הוא שבחו של הקב"ה ומצות הוא שבחן של ישראל וזה מתאים יותר לפירוש ר"י, שלשון תורה לחוד ולשון נביאים לחוד. תורה נאמרה בלשונו של הקב"ה והוא מקלס אותנו במצוות שהזדרזנו לצאת, ולשון נביאים הוא לשוננו, של בשר ודם, המקלסים את הקב"ה בפסח, שפסח על בתינו).

נמצא א"כ שלדעת ר"ת רק אחרי החורבן נתחדש בלשון חכמים הכינוי פסח לחג זה. אך אנשי כנסת הגדולה תיקנו לומר בלשון תורה, חג המצות דוקא, וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים לא יצא י"ח. אך לשיטת ר"י כבר בלשון נביאים כונה חג זה בלשון חג הפסח ואנשי כנסת הגדולה העדיפו את לשון התורה חג המצות. אך כל האומר במקום חג המצות חג הפסח יצא י"ח. 

והגרש"י זוין בהמועדים בהלכה הביא שנחלקו בדבר אמוראים בירושלמי אם פסח האמור בתורה הוא י"ד או ט"ו. והביא שם שרש"י והרמב"ם סוברים שפסח ביהושע הוא ט"ו כר"י. 

והרד"ק פירש כר"ת שפסח ביהושע הוא י"ד.

ומכיון שהדבר שנוי במחלוקת גדולה בין האמוראים והראשונים, מספק אינו צריך לחזור, ובפרט שלד' הרמב"ם פסח הוא ט"ו, יש כאן עמוד גדול לסמוך עליו.

ב. חג הפסח בלשוננו

ולעצם הספק יש מקום לומר שאע"פ שבתורה חג הפסח משמעותו י"ד, מכיון שבלשון חכמים ובלשוננו כיום פסח משמעותו כל חג המצות י"ל שיצא י"ח, דלא גרע ממה שהתפלל בלשון תרגום שיצא, ואפילו לרי"ף שסובר שיחיד אינו יכול להתפלל בלע"ז זהו משום שמלאכי השרת אינם נזקקין לה, אך כשמתפלל בלשון הקודש בעגה אחרת מלאכי השרת מכירין ומכירין. (עפ"י הדעה השניה בשו"ע או"ח סי' ק"א ס"ד, ולפי מה שכתב שם המשנ"ב בס"ק י"ח שכך נהגו הנשים משמע שיוצא).

ובל' תרגום נקרא החג כולו פסח, כגון באנגלית PASSOVER וכן באידיש ומי שהתפלל באנגלית או באידיש יצא ידי חובתו, ואם כן מה לי"תרגום" עברי מה לי תרגום לועזי? אמנם י"ל ש"תרגום" עברי חמור יותר משום שאם כבר מתפלל בעברית מן הראוי שיתפלל בעברית מדויקת, ואינו מוכרח.

אלא שיש לטעון שכאן מתפלל חציו בעברית מקורית וחציו ב"תרגום" עברי, והדבר תלוי בסוגיה בגיטין ט"ו ב' - ט"ז א' אם מהני חציו בצורה כזו וחציו בצורה אחרת. 

ואולי יש לדמות זאת למגילה, שמי שיודע לשון הקודש יש הסוברים שאינו יוצא בתרגום (עי' או"ח סי' תר"צ ס"י). וצ"ע אם יש להשוות זאת לכאן. 

תשובה

למסקנה נראה שאע"פ שיש להסתפק אם יצא י"ח תפילה, בדיעבד אינו צריך לחזור ולהתפלל.