סימן ב – כפילת "אודך" בשירת ההלל
ראשי פרקים:
שאלה
א. האומר מודים מודים
ב. הכפילות בהלל וביום כיפור
ג. דרך שיר
ד. הפסק בברכות
ה. בין בעלי תפילה לחזנים
* * *
שאלה
הנוהגים לשיר בהלל "אודך, אודך, כי עניתני" האם נכון הם עושים, שהרי האומר מודים מודים משתקין אותו, משום שנראה כמודה לשתי רשויות(ברכות ל"ג ע"ב)?
תשובה
א. האומר מודים מודים
נחלקו הראשונים אם האומר מודים, מודים, הוא מלה, מלה, או פסוק, פסוק. רש"י סובר פסוק, פסוק; והר"ח וכן הרי"ף סוברים מלה, מלה (עי' תוס' ל"ד ע"א ד"ה אמר). ולכאורה לרש"י אין איסור לשיר "אודך, אודך" (אם כי יתכן שהוא גנות) ולהר"ח יש איסור.
ועיין משנ"ב סי' קכ"א (בביאור הלכה) שהסתפק אם האומר מודים, מודים, הכוונה היא שאומר את כל התפילה פעמיים לכל מ"ד כדאית ליה, או שהכוונה היא אפילו אומר רק את המלה הראשונה פעמיים ולא חזר על כל התפילה. ונשאר בצ"ע. ועכ"פ לצד הזה של הפסק במשנ"ב, שרק אם חוזר על כל התפילה פעמיים משתקין אותו, כשאומר רק את המלה "מודים" פעמיים, אין משתקין אותו. ובנ"ד הרי אומר רק את המלה הראשונה פעמיים.
ב. הכפילות בהלל וביום כיפור
מיהו צ"ע בכלל איך אנו כופלין מאודך ולמטה (כדאי' בסוכה ל"ט ע"א), הא האומר מודים מודים משתקין אותו? ובשלמא לר"ת ניחא דכופלין רק את כל הפסוק ולא מלה מלה. אך לרש"י שכופלין את כל הפסוק קשיא! ועיין ערל"נ שכתב שרש"י והרמב"ם נחלקו מה כופל, לרש"י את כל הפסוק ולהרמב"ם רק כל מלה ומלה. ולטעמייהו אזלי בברכות ל"ג ע"א, לרש"י, שבכפילת כל הפסוק משתקין אותו, משו"ה ב"אודך" כופלין את כל הפסוק להראות שבכוונה תחילה כופלין, ולהרמב"ם שכפילת המלה אסורה א"כ באודך כופלין כל מלה ומלה להראות שבכוונה כופלין כל מלה. עכ"פ לתרווייהו לא חיישינן הכא להא דהאומר מודים מודים, וע"כ משום שכאן יש סיבה לכפילות.
ולכאורה נראה שמאחר ולרש"י אין איסור בכפילות המלים, ולהרמב"ם לכתחילה כופלין אודך,אודך, אין בזה משום איסור. ובפרט להטעם שכתבנו שכשיש סיבה הניכרת לכפול אין איסור בכפילות. א"כ י"ל דה"ה כאן שהכפילות היא בגלל המנגינה, יש סיבה הניכרת לכפילות ולכן אין איסור לכפול.
והב"ח בסי' ס"א כתב שהמנהג לכפול השמות ביום כיפור הוא משום שכל הציבור אומר אותם ביחד כדי לתקוע בלב כל ישראל למסור את נפשם על קדושת השם ולכן הדבר מותר (וכעי"ז מצינו בר"ה כ"ד א' שברבים ליכא חשדא). והמג"א סי' ס"א ס"ק ט' הקשה מסוכה נ"ג ב' שהגמ' מקשה על מה שהיו כופלים עינינו לי-ה ולי-ה עינינו בשמחת בית השואבה, והרי שם היה בציבור? (וגם שם היתה כונה לתקן את מה שהיו עושים אבותינו שהיו אחוריהם אל ההיכל).
ותירצו האחרונים (מחצית השקל וערל"נ סוכה נ"ג ב' ושד"ח מערכת יוהכ"פ סי' ב', כ"א) ששם לא היו כולם אומרים זאת אלא רק החסידים ואנשי מעשה.וקשה שהרי מסתמא היו שם הרבה חסידים ואנשי מעשה. וגם נוכחותו של ציבור גדול במקום נחשבת כרבים שאין בהם חשדא (הרי גם ר"ג בר"ה כ"ד א' היה יחיד, אלא שהצורות שהחזיק היו לצורך הכלל ובנוכחות ציבור אין בכך חשדא).
ותירץ החת"ס שהנוהגים כן סוברים כהרמב"ם והר"ח שרק מלה מלה אסור לכפול אך פסוק שלם אינו אלא מגונה, ובציבור לא חיישינן לגנאי. ובשמחת בית השואבה לא היו כופלין פסוק אלא מלה במלה ולכן היה אסור. וא"כ בנ"ד שהכפילות היא מלה במלה יש לאסור. אלא א"כ נאמר שהמנגינה מעידה שאין כוונה לכפול. ודוחק, שהרי גם בשמחת בית השואבה היתה כונה טובה ובכ"ז אסרו. מה גם שאפשר לסדר את המלים אחרת מבלי לפגוע במנגינה. ולכן נראה שכן ראוי לעשות לשנות את סדר המלים (במקום לכפול את המלה אודך, לכפול את ההברה "ך" באודך) או להחליף למנגינה אחרת.
ג. דרך שיר
ובתפארת ישראל על משניות ברכות (פ"ה משנה ג' בבועז) כתב שדרך שיר מותר לכפול מלים. ור"ל משום שאין כוונתו לשתי רשויות אלא לצורך השיר. וק"ל מאי שנא מעינינו לי-ה ולי-ה עינינו שכוונתם היתה מוכחת לשם שמים להוציא ממנהג אבותיהם שהיו משתחוים במקום הזה כשפניהם אל השמש, ובכ"ז הדבר היה אסור? ומה שהביא שם ראיה מהלל וכל הנשמה תהלל י-ה, עכצ"ל כמש"כ החת"ס לענין יוהכ"פ דקיי"ל כהרמב"ם שהאיסור הוא רק בחזרה על מלה מלה ולא על פסוק פסוק, ובציבור אין הדבר מגונה ולכן מותר.
אמנם שיטת הרמב"ם שבהלל כופלין מאודך ואילך מלה מלה (עיין פיהמ"ש לסוכה פ"ג ובערל"נ סוכה ל"ט א' ד"ה לכפול מה שפירש בדבריו). וא"כ לכאורה, דוקא לשיטת הרמב"ם מותר לשיר ולכפול אודך, אודך. כי כך הונהג, לדעתו. אולם נראה לענ"ד שרק מי שכופל את כל המלים, מאודך ואילך רשאי לכפול כמנהג הרמב"ם. אך מי שאינו כופל את כל המלים ואדרבה, הוא נוהג לכפול את הפסוקים, כנהוג, הרי הכפלת המלים "אודך אודך" עלולה להתפרש כשתי רשויות. ואע"פ שבימינו אין חשד זה קיים כל כך, גנאי בודאי יש בדבר, וגם לא מצינו שאיסור כפילת מודים מודים התבטל, ולכן נלענ"ד שמן הראוי להימנע מלשיר בצורה זו. ומן הראוי להעדיף לחנים אחרים לקטע זה בהלל ויש לחנים אחרים יפים, או לשבץ את המלים בתוך הלחן בצורה אחרת כדי להימנע מכפילת המלה "אודך", (ועיין צמח יהודה להגר"י סגל ח"א סי' ד' שהאריך וליבן סוגיה זו).
ד. הפסק בברכות
ובכפילת מלים בתוך הברכה יש בעיה של הפסק כי כל יתר כנטול דמי, וכל מלה מיותרת הרי היא כמו מלה זרה שאינה ממין התפילה. ובשלמא למי שקורא את ההלל בלא ברכה (כגון הספרדים בר"ח ובחוהמ"פ), אין כאן הפסק בברכה ובכל זאת אסור להפסיק שלא לצורך עיין סי' תכ"ב ס"ד. אך הנוהגים לברך תחילה וראש כל מלה מיותרת היא הפסק חמור. אמנם אם יש צורך בכך יש מקום להתיר, דלא גרע ממשיב שלום לאדם נכבד שמותר אפילו באמצע הפסוק, שהרי עושה זאת לשם שמים. והצורך לשיר בהלל הוא חלק מהלל שהרי הלל נקרא שירה, ומן הראוי לשורר בו. אך במקום שאין הדבר נחוץ אסור לכפול את המלים משום הפסק. וכבר העירו הפוסקים על מנהגם של החזנים לכפול מלים שהוא מנהג גרוע ויש לבטלו. (עי' שו"ת בן פורת ח"ב סי' ז'. ובשד"ח כרך ז' בהוצאת ב"ב עמ' 332 בשם המהר"ם שיק או"ח סי' ל"א, וביבי"א ח"ז או"ח סי' י"ד בשם פוסקים נוספים, ובאגרות משה או"ח ח"ב סי' כ"ב. ולעומתם רק ערוה"ש בסי' של"ח ס"ח, מלמד זכות בדיעבד על הנוהגים לכפול מלים משום שהוא אצלם עונג שבת ויו"ט ומוטב שיהיו שוגגין וכו', אך לכתחילה גם הוא מתנגד לתופעה זו.)
ה. בין בעלי תפילה לחזנים
ויש להבחין בין בעל תפילה (לא חזן) שעיקר כונתו לשם שמים ורק במקרים בודדים כשהכונה או המנגינה מאלצות אותו לכפול מלה או שתים, שיש ללמד עליו זכות, לבין חזנים מקצועיים שברובם לא הכונה היא הגורמת להכפלת המלים אלא השתעבדותם ליצירה מוסיקלית שהם חייבים לבצעה בצורתה המקורית, ולכן הם כופלים את המלים. יצירות אלו לא נוצרו בהכרח לשליחי ציבור היורדים לפני התיבה, אלא לקונצרטים שבהם אין איסור לכפול את המלים. אולם בתפילה עצמה בבית הכנסת אין שום היתר לכפול מלים רק לטובת היצירה המוסיקלית המסוימת. יש הרבה יצירות והרבה לחנים שאין הכרח לכפול בהם את המלים, ועל הש"ץ להעדיף את אותו הלחן שאינו מצריך הכפלת מלים.
ואפילו במקום שאינו הפסק, כגון ב"בריך שמיה", באב הרחמים, בהכנסת ספר תורה, ובסליחות שאינן בתוך התפילה והברכות, אמנם אין איסור הפסק, אך יש חשש לנראה כמתפלל לשתי רשויות במלים מסוימות ולגנאי במלים אחרות, ויש להוסיף על כך גם טירחא דציבורא, לכן אין מקום להכפלת מלים בכלל בבית הכנסת.
וה' יקבל את תפילת עמו ישראל ברחמים.
(שבט תשל"ז)
