סימן עד - גיורת שנישאה לכהן

ראשי פרקים:

       שאלה

       א. טעם איסור גיורת לכהן

       ב. הדין ללא קידושין

       ג. גיור לשם נישואין לכהן

       תשובה

* * *

שאלה 70

כהן, שהיה חילוני ונעשה בעל תשובה, נשא גיורת בעודו חילוני, ולא ידע כלל שיש איסור בדבר, ועתה נודע לו שהדבר אסור. לאותו כהן יש בנים ממנה הלומדים בתלמוד-תורה חרדי. הוא לא נקרא בשם כהן ולא עלה לדוכן ואף לא לתורה ככהן. איש אינו יודע שהוא כהן, ורק אביו מסר לו בערוב ימיו שהוא כהן.

יש גם ספק על התוקף של נישואיו. הוא נשא את אשתו בנישואין אזרחיים כשהיתה גויה, ואח"כ התגיירה ולא נישאה לו כהלכה כדת משה וישראל. קשה עליו פרידתו מאשתו. הדבר עלול גם לפגוע בילדיו שכרגע מתחנכים לתורה ומצוות, והריסת הבית עלולה לפגוע בחינוכם. מה עליו לעשות?

א. טעם איסור גיורת לכהן

גיורת אסורה לכהן מכמה סיבות (עי' בית-שמואל אה"ע סי' ו' ס"ק כ'):

א. לדעת רש"י (יבמות ע"ו ע"א ד"ה כהן, ס"א ע"א ד"ה אלא הגיורת) היא אסורה רק כאשר נבעלה לגוי. ומכיון שגיורת היתה גויה לפני כן, והיא בחזקת שנבעלה יש לה דין "זונה".

ב. לדעת הרמב"ם (הל' איסורי ביאה פי"ח ה"א-ה"ג, עפ"י הבנת המג"מ שם והב"ש אה"ע סי' ו' ס"ק כ'), התוס' (יבמות ס"א ע"א ד"ה אין) והרא"ש (יבמות פ"ו סי' ו') גיורת אסורה משום שבאה מעכו"ם השטופים בזימה, ולכן היא נחשבת ל"זונה".

ג. לדעת הראב"ד (השגה לרמב"ם שם ה"ג) היא אסורה מכוח הפסוק ביחזקאל (מ"ד כ"ב): "...כי אם בתולות מזרע בית ישראל".

עכ"פ לכו"ע לא מפורש בתורה שגיורת היא "זונה" (עי' בית-שמואל אה"ע סי' ו' ס"ק כ') ולכן הקלו בפצוע דכא כהן, והתירו לו לישא גיורת (שו"ע אה"ע סי' ה' סעי' א'). אך איסור יש, ויתכן שהוא מהתורה, אלא שאינו מפורש בתורה.

ב. הדין ללא קידושין

והנה בנד"ד, שהיא לא נשואה לו כדת משה וישראל, לדעת הרמב"ם יש בזה צד קולא, משום שלדעתו כהן אינו עובר על איסור "זונה" אלא כשהיא מקודשת לו (הל' איסורי ביאה פי"ז ה"ב). מאידך גיסא, לדעת הרמב"ם (הל' אישות פ"א ה"ד) עובר אז באיסור "קדשה". (ועי' בהרחבה לקמן סי' ע"ה אות ב'-ג'). ואילו לדעת הראב"ד (בהשגה הל' אישות שם) אינו עובר אז על איסור "קדשה", אך עובר באיסור "זונה". ודעת רוב הפוסקים היא כדעת הראב"ד, שאינו עובר באיסור "קדשה" (עי' בית-שמואל אה"ע סי' כ"ו ס"ק ב'). וכ"כ הרמב"ן (בתשובה, הובאה בכס"מ הל' אישות פ"א ה"ד, וצויינה בסי' רפ"ד), הרא"ש (כתובות פ"א סי' י"ב) ועוד.

וייתכן לומר, שמכיון שהוא נשוי לה בנישואין אזרחיים, אע"פ שאין אלו נישואין כדת משה וישראל, מיהו "קדשה" לא הויא, שהרי אינה מופקרת (והדבר דומה למה שכתב הרמב"ם בהיתר פילגש למלך ולאמה העבריה לאחר ייעוד, ועי' לקמן סי' ע"ה אות ב', ד', וצ"ע).

עוד יש לומר, שכיון שעתה הוא שומר מצוות, יש לו חזקה שאינו עושה בעילתו בעילת זנות, וא"כ הרי היא כמקודשת לו (עי' שו"ע אה"ע סי' קמ"ט סעי' ב'). אך מאידך יש לומר שאילו היה יודע שהיא אסורה לו, לא היה מוכן לגרום לכך שהיא תהיה נשואה לו, וא"כ יש להסתפק אם היא מקודשת לו מצד חזקה זו.

וא"כ אדם זה נמצא באיסור ממה נפשך: אם היא לא נחשבת נשואה לו כדת משה וישראל, יש כאן חשש "קדשה" לדעת הרמב"ם. ואם היא נחשבת נשואה לו כדת משה וישראל, יש כאן איסור "זונה" לכהן, לדעתו. ולדעת פוסקים אחרים המצב הפוך. ואף אם נמצא פוסק האומר שאין כאן לא איסור קדשה ולא איסור זונה, בוודאי יש כאן איסור דרבנן לכל הפחות (עי' לקמן סי' ע"ה אות ו'). ואיך נתיר לו להישאר עם אשה זו?

ג. גיור לשם נישואין לכהן

והנה השאלה נשאלה רק באשר להיתר גיורת לכהן. אך יש לעורר שאלה חמורה יותר; שהרי יש כאן ספק על עצם הגיור. היא התגיירה על- מנת להינשא לבעלה הכהן. כלומר, שהיא התגיירה על-מנת שלא לקיים הלכה זו. וגר שבא לקבל עליו דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו (בכורות ל' ע"ב)! ומלבד זה היא התגיירה על-מנת להינשא ליהודי; ואשה שהתגיירה לשום אישות, אינה גיורת (יבמות כ"ד ע"ב)!

והנה זה שאין מגיירים לשום אישות, זהו לכתחילה. אך בדיעבד הגיור חל, כמבואר במסכת יבמות (שם) שהלכה כדברי האומר כולם גרים. ועוד, גם לכתחילה יש לומר שבימינו אין אשה צריכה להתגייר כדי שיתירו לה להינשא לישראל. שהרי הם חיים ביחד חיים משותפים בנישואין אזרחיים. וא"כ גיורה לא נעשה לשם אישות, שהרי יש לה את אותו איש גם ללא הגיור. ומכאן מוכח שכוונתה היתה באמת להתגייר. וכבר עמד על כך בשו"ת אחיעזר (ח"ג סי' כ"ו בסופו).

ובאשר לכך שהתגיירה על-מנת שלא לקיים את האיסור להינשא לכהן, כתב בשו"ת אחיעזר (שם) שזהו רק כאשר הגר מתגייר על-מנת שלא יחול עליו איסור כלשהו אז אין גיורו גיור. אך כאשר כוונתו היא לעבור לתיאבון על איסור אחד גיורו גיור. אף כאן יש לומר שכוונתה היתה לעבור לתיאבון על איסור נישואי גיורת, ולכן מותר היה לגייר אותה.

ויותר נראה שהם בכלל לא ידעו על האיסור. ומי שלימד אותה לא העמיד אותה על כך. וייתכן שאם היה מעמידה על כך לא היתה מתגיירת. ואעפ"כ גיורה גיור, וכנ"ל.

ועי' בשו"ת אחיעזר (שם) שהביא את תשובת הרמב"ם (סי' רי"א) שהתיר למי שנטען על השפחה ונשתחררה לשאתה, מפני תקנת השבים, ומשום "עת לעשות לה' הפרו תורתך". והאחיעזר התיר עפ"י זה גם את הגיור, משום תקנת השבים; וא"כ הוא הדין בנד"ד.)ושמעתי מוסרים בשם הגר"מ פינשטיין שכהן שכבר שלושה דורות אין שומרים במשפחתו תורה ומצוות אינו בחזקת כהן כשר. ונלענ"ד שהדברים אמורים בחו"ל שיש להניח שבמשך שלושה דורות יבשה מהאמהות נבעלה לגוי ונפסלה לכהונה. אך בארץ שרובם ישראל אין לומר כן.(

תשובה

למעשה נראה שאם השאלה מתייחסת רק אליו, אין עצה ואין תבונה נגד ה', ועליו לגרשה. אך אם השאלה מתייחסת לילדים, שאם נחריב עליהם את בית הוריהם הם עלולים לצאת לתרבות רעה, יש מקום לשקול את הדבר עפי תשובת הרמב"ם (סי' רי"א) שהתיר למי שנטען על השפחה ונשתחררה, לשאתה מפני תקנת השבים ומשום "עת לעשות לה' הפרו תורתך".

אמנם שם המדובר הוא במי שנטען על השפחה, שהוא אסור רק מדרבנן (רמב"ם הל' גירושין פ"י הי"ד), ואילו כאן יש איסור תורה לדעת חלק מהפוסקים. מאידך, איסור גיורת לכהן אינו מפורש בתורה, וכאן יש חשש שמא הבנים יצאו לתרבות רעה, לכן נראה שיש מקום להימנע מלגרשה. ועדיין צ"ע למעשה.

70 מרחשוון תשנ"ג.