זורע להשחתה: התירו חכמים לזרוע תלם אחד של פשתן בצד חיטים בשביל לבדוק שדהו אם ראויה לפשתן, ולא חששו למראית העין, מכיון שהוא מזיק לתבואה[1] ולא מגדל מספיק בשביל להנות ממנו[2].
זריעת זרעים וזרע אילן: ערבוב זרעים בזרעי אילנות ולזרעם יחד, אינו נחשב כ"כלאי האילנות", שהרי אינו הרכבה. אולם נחלקו הפוסקים האם נחשב לכל הפחות ל"כלאי זרעים". הטור[3] סובר כי אסור משום כלאי זרעים. אך בחוצה לארץ שמותר כלאי זרעים, מותר לעשות כן. אך שלחן ערוך[4] פסק, כי אין זה לא "כלאי אילנות" ולא "כלאי זרעים", ולכן התיר לעשות כן אף בארץ ישראל.
זריעת שני מיני אילנות: כאמור, ב'כלאי אילנות' נאסר הרכבת אילנות בלבד. ואין באילן שייכות לכלאי זרעים, ולכן מותר לעשות כן אפילו בארץ ישראל[5].
זרע יחידי: זרע בודד של ירק או של תבואה, יש מצבים שונים וכמה דעות בפוסקים כמה צריך להרחיק מזרע יחידי לשדה ירק או תבואה[6].
זרעוני גינה: זרעים שאינם ראויים לאכילה. אך הפרי של אותו הזרע הינו מאכל אדם [כגון זרע הבצלים והשומין וזרע החציר וזרע לפת וכיוצא בהן][7].
[1] כלאים ב,ז פירוש הרא"ש. ולשון השלחן ערוך רצו[ב],כג: 'ונמצא כזורע להשחתה'.
[2] כלאים ב,ז פירוש הרמב"ם.
[3] רצה,ג.
[4] רצה,ג.
[5] ט"ז רצה,א.
[6] ראה אנציקלופדיה תחמודית כרך כט, [כלאי זרעים] טור תרכז-תרכח.
[7] שלחן ערוך יורה דעה רצו[ב],ג.
