ראשית הגז בימינו

מה עושים כשהמצווה מהתורה לתת לכהן את ראשית הגז, אך במציאות העכשווית הגז הוא חסר ערך?

| שבט תשע"ג
ראשית הגז בימינו

מצוות ראשית הגז היא אחת מעשרים וארבע מתנות הכהונה. בתורה מופיעה הציווי "ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו." (דברים י"ח, ד') להלכה נפסק שנותנים את ראשית הגז רק מחמש כבשים ומעלה שנותנות צמר ברמה סבירה. כל עוד החיים התנהלו בסביבה חקלאית היה לכוהנים מה לעשות עם הגיזה והיא הייתה שוות כסף. הבעיה נוצרת כשעוברים לחברה מודרנית ומתועשת.

 

בשאלה שנשאל הרב יעקב אפשטיין, מרבני מכון התורה והארץ, ע"י בעל עדר רחלים מוצגת בעיה קשה. היום בארץ אין ערך כלל לגיזות צמר. הצמר שמשמש לתעשייה מיובא מחוץ לארץ ובעלי הצאן זורקים את הגיזות או מוכרים אותם בפרוטות לערביי הרשות הפלסטינאית. במצב כזה נשאלת השאלה האם עדיין יש חיוב לתת את ראשית הגז לכהן כשברור שלכהן אין מה לעשות עם המתנה.

 

בתשובתו סוקר הרב אפשטיין מקרים בהם לא נותנים תרומות, מעשרות וביכורים שנשפכו או שנטמאו אך מחלק בניהם לבין המקרה שלנו. במקרה שלנו בגיזה כשלעצמה אין שום פגם, השינוי הוא ברמת וצורת החיים וזה שונה מהמקרים האחרים. שוני נוסף הוא שאם נפסוק לא לתת את ראשית הגז ביטלנו לחלוטין מצווה מהתורה, לעומת המקרים האחרים שמדובר רק על מקרה פרטי ולא על כל המצווה.

 

להלכה פוסק הרב אפשטיין שאומנם אין לתת ראשית הגז כי זאת מתנה שאינה שימושית אך יש לתת מתנה כלשהיא לכהן 'זכר לראשית הגז' במתנה זאת אין חיוב שיהיה הערך של ראשית הגז, אלא רק זכר. כמובן, במקרה כזה לא מברכים על המתנה.

toraland whatsapp