לזיהוי התכלת בציצית - חלק ג'

 ראשי פרקים:  

1. שיטת המזהים החדשים וראיותיהם
2. עיון בתלמוד ומדרשים
3. בדיקת דברי הראשונים והאחרונים

   ד. צבע התכלת

1. עיון במדרשים ובראשונים
2. תהליך צביעת התכלת בימינו והתאמתו לצביעת חז"ל

 

1. שיטות המזהים החדשים וראיותיהם

האדמו"ר מראדזין הסיק את זיהויו עפ"י סימנים ובעקבותיו הלכו עוד כמה מחוקרי הנושא (כגון הרב הרצוג במאמריו וד"ר י. זיידרמן ב"תחומין" ט). הסימנים עצמם צריכים ביאור, והתאמת הנמצא (החלזון) לפי אותם סימנים - מסופקת. מה גם שאין מקור הסימנים אחד: חלקם לקוחים מש"ס בבלי, לפי תיאורו את החלזון, חלקם הוסקו מהירושלמי במסכת שבת, שבפירושו חלוק האדמו"ר על בעל קרבן העדה: חלקם לקוחים מהשוואות למשניות בבכורות ובכלים, בהן מום בעין; וחלק - מהמנעול הקרוי חלזון; חלקם מלשון הרמב"ם, מספרי קבלה (ספר הקנה), וכן מדברי אגדה מהש"ס ומהמדרשים. עצם ההזדקקות לכל כך הרבה סימנים - מתמיהה, מה גם שכל אחד מן הסימנים בפני עצמו יכול להתפרש בצורה שונה. וע"כ עדיין הזיהוי בספק. מסיבה זו נראה שרוב גדולי ישראל לא הסכימו לזיהויו של האדמו"ר מראדזין כוודאי, עד שערוך השלחן (או"ח סי' ט סעי' יב) כתב עליו בחריפות:  

ודע שזה שנים ספורות שאחד התפאר שמצא החלזון ועשה ממנו תכלת והמשיך אחריו איזה אנשים; אך לא היה שומע לו מגדולי הדור ומכלל ישראל, ונתבטל הדבר עד כי יבוא גואל צדק בב"א.

וכן כתב הישועות מלכו (או"ח סי' א-ב) שאין זיהוי זה ודאי. וכן נמסר בשם החפץ חיים (הובא בספר 'התכלת' עמ' 189 ומקורו בס' 'החפץ חיים חייו ופועלו' לרמ"מ ישר) בלשון זו:

אני לא הייתי מכניס את ראשי לתוך האש ומסתכן לעבוד את עבודת המקדש על סמך תורתו (של האדמו"ר מראדזין).

וכן כתב הרב כשר בתורה שלמה (מילואים לכרך כג) שהספק בזיהוי של האדמו"ר מראדזין גדול מדי. והראיה אולי הגדולה מכולן, שהן הרב הרצוג שנטה לינטינה (סגולית), והן הרבנים והחוקרים היום שהלכו אחר הארגמונים, לא קבלו את סימני הדיונון כמוכרחים.

יצויין, שאם מחמת ההסתמכות על הסימנים, לא נצלו מספיקות אף שאר הרבנים (הרב הרצוג) והחוקרים (פרופ' פליקס, ד"ר זיידרמן) שהסתמכו על הסימנים; והקושיות המופנות כלפי שיטת האדמו"ר מראדזין, קשות באופן עקרוני אף להם.

הרב אליהו טבגר במאמר התכלת שבסוף ספרו 'כליל תכלת' הלך עקרונית בדרך האלימינציה. המזהה בדרך כזו צריך לבדוק האם הקריטריון העיקרי לפיו פסל אפשרויות שונות הוא האמיתי, כמו כן יש לבדוק היטב האם הוצאת האפשרויות הכרחית או לאו.

ביחס לקריטריונים להבחנה מהו חלזון, נקט הרב טבגר קריטריונים אלו: א. החלזון הוא בעל חיים. ב. מצוי בים (התיכון). ג. חלזון זה אינו חלזון של הרים. ד. החלזון הוא בעל נרתיק.

אשר לקריטריונים הראשון והשני - כולם מסכימים על כך. אולם ביחס לקריטריון השלישי הוא חולק מפורשות על רש"י; שכן בשלשה מקומות (מגילה ו ע"א, סנהדרין צא ע"א, מנחות מד ע"ב) כותב רש"י שהחלזון יוצא מן הים ועולה לארץ או להרים, תכונה שאצל הארגמונים לא מצאנו. כמו כן באשר לנרתיק, האדמו"ר מראדזין אף הוא הכיר את הסוגיות ומסביר את הנרתיק, את העצמות ואת הגידים (הנזכרים בירושלמי שבת) שלא כרב טבגר. עוד מביא הרב טבגר מפירוש הראב"ד לס' יצירה הכותב:

החלזון אי אפשר לעמוד עליו אם הוא מכלל הדגים או מכלל הצומח, כי הוא חי ומתנועע, אינו מחליף מקומו כי הוא נעוץ ותקוע בארץ.

גם הגדרה זו אינה מתאימה לחלזון היבשתי, שהרי כל השם לבו עליהם רואה שהם אינם נעוצים אלא דבוקים ומתנועעים כשהם משאירים אחריהם ריר המסמן את תנועותיהם.

כן הביא הרב טבגר מהערוך שצורת החלזון היא טבעת, וצרף ציור שהיה מצורף לכתבי-היד השונים, אלא שאין שההגדרה 'טבעת' והציורים דומים כלל לחלזון.

אחר הבאת הקריטריונים וחיזוקן באסמכתאות, בדק הרב טבגר את כל החלזונות המתאימים ואשר ניתן לצבוע בהם, והגיע לארגמונים. זאת על סמך שתי הנחות: א. ידועים לנו כל מיני החלזונות בים התיכון. ב. לא נעלמו מינים מסוימים שהיו בעבר. לביסוס שתי ההנחות הוא נשען על דעת חוקרי המדע. לגבי ההנחה השניה - מצד שלא היה שינוי בתנאי הטבע מאז, וכן לא היתה הכחדה מכוונת מצד האדם וע"כ אין סיבה להעלמות החלזון. ולגבי ההנחה הראשונה המדענים מחפשים שנים רבות חלזונות נוספים, ואעפ"כ כמעט ולא נמצאו חלזונות חדשים. גם אם נקבל את הנחותיו כנכונות, עדיין הן אומדנות שנשענות על השערות, אבל להוכיחן אי אפשר, ובמיוחד לגבי ההנחה השניה.

נוסיף עוד שהרב הרצוג הכיר היטב את נטיית המדענים לזיהוי הארגמונים כחלזון התכלת, ולא קבל אותה. ואף שמדרש מסוים לא התפרש לו כמתאים לארגמון, אף הוא ידע ששערי פירושים לא ננעלו. ואף לגבי הצבע שהכיר מהארגמונים, שלא תאם את התכלת, ג"כ הכיר את דרכי הכימאים ושינוי הגוונים. ודומה שמה שלא רצה לקבלם כמתאימים לחלזון התכלת, כיון שלא ראה עדיין את הדברים כוודאיים ומוכחים בכך.

2. עיון בתלמוד ומדרשים

לצערנו, במקורותינו, פרט למקור אחד שיוזכר להלן, לא זוהה בעל החיים ממנו הופק הצבע פרט לשם הסתמי "חלזון". ע"כ כל הזיהויים הם אך ורק לפי סימנים שנלמדו מסוגיות הגמרא וממדרשים.  

היחידי שמזכיר מקור מדויק יותר הוא הראבי"ה שמצטט את הירושלמי בברכות וכתב:

וגרס בירושלמי "בין תכלת לכרתי" בין "פירפירון" ובין "פריפינין", והוא מעיל שקורין בלע"ז "פירפורא", ויש שדומה לו קצת.

ה"פירפורא" (מופיע גם בל': פורפור, פורפורא, פורפירא) הוא החלזון שממנו, לפי עדויות ההיסטוריונים היוונים והרומאים, הפיקו את הארגמן ואת התכלת לבגדי מלכות.

אלא שעצם מקור זה טעון בדיקה. ראשית, לא מצאנו חבר לראבי"ה בגירסתו זו. אף אחד מהגאונים או מהראשונים (לפי בדיקתי) לא מצטט את הירושלמי כן, מה שמחשיד את מקורו: האם זו גירסת אמת או הוספה מאוחרת שנכנסה לירושלמי שהיה לפני הראבי"ה, או הוספה בחידושי הראבי"ה שממקור אחד נפוצה בכל הוצאותיו (אע"פ שיש דוגמאות נוספות לגירסאות יחידאיות המופיעות רק בראשונים).

בנוסף לכך השם "פורפירא" מופיע במקורות חז"ל עשרות פעמים, הן במדרשים המפורסמים, כמדרש רבה ומדרש תנחומא, והן בזוהר; אולם בשום מקום לא זוהה כקשור במישרין או בעקיפין לציצית. ואם תכלת הציצית נצבעה מאותו מקור של "פורפירא", איך שתקו מכך ולא רמזו זאת בשום מקום? ניתן לטעון שחז"ל לא קראו לתכלת "פורפור", וע"כ לא ראו צורך לזהות את מקור צבעה בצבע של ה"פורפור", אלא שא"כ מדוע כתבו כך בירושלמי? כמו כן התכלת נזכרה בש"ס ובמדרשים פעמים רבות, ואף לה לא ניתן זיהוי כ"פורפור", אם בגלל שלא נתכנתה כך, ואולי מפני שאין מקורה מאותו חלזון. בנוסף לכך השמות "פורפירא" וארגמן מופיעים עשרות פעמים בדברי חז"ל, ובשום מקום לא צויין שמקורם מחלזון, ולא סתם חלזון אלא אותו חלזון ממנו מפיקים את התכלת, והוא אחד משבחי א"י (ב"ר פר' צא עה"פ "קחו מזמרת הארץ"). ולעומת זאת צויין רבות שמהחלזון מפיקים את התכלת. וע"כ אותו חיבור שקשרו בין התכלת והארגמן ששניהם באו ממקור אחד לדעתי טעון ראיה. ולפי זה קשה לזהות בוודאות מוחלטת את התכלת כמופקת מהארגמונים.

סוף דבר, אין בידינו קישור של חז"ל בין התכלת ל"פורפור" שמקור הצבע אחד, לא הוכח שמקור התכלת והארגמן הוא אחד, ואין ראיה שהארגמן וה"פורפור" הופקו מחלזון.

ולכאורה יש להביא ראיה שהתכלת וה"פורפור" חד הוא, ממדרש פרקי דר' אליעזר (פרק מט) בו נאמר:

ר' פנחס אומר: מלך מרדכי, שנאמר: "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור..." מה המלך לובש פורפוריא - כך מרדכי, שנאמר: "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור..."

אולם נראה לדחות ראיה זו. ראשית, מפני שהמדרש קורא "פורפוריא" ללבוש המלכות ולא לתכלת. ועוד אף אם "פורפורא" הוא כינוי לתכלת, הלא לא דובר כלל בציצית, ומניין שהפקת הציצית ובגד התכלת המלכותי היא מאותו מקור?

המקור היחיד שמצאתי ממנו ניתן להוכיח על מקור זהה לתכלת המלכותית ולתכלת הציצית הוא במסכת שבת (כו ע"א) ורק עפ"י פירוש רש"י. שם נאמר:

ומדלת הארץ השאיר נבוזראדן רב טבחים לכורמים וליוגבים... יוגבים - אלו ציידי חלזון מסולמות של צור ועד חיפה.

מסביר רש"י:

וליוגבים - לשון יקבים, שעוצרין ופוצעין את החלזון להוציא דמו כדאמרן בפרק כלל גדול לקמן, והניחם נבוזראדן ללבושי המלך.

למדנו מרש"י שהחומר שבו צבעו את התכלת (החלזון של פרק כלל גדול) הוא הוא החומר בו צבעו בגדי מלכות - החלזון. אלא שחסר במדרש זה זיהוי החלזון, כמו כן לא התבאר שהוא חלזון הארגמן. ועל כן גם אם נוכל לטעון שיש מקור בחז"ל לכך שהתכלת המלכותית ותכלת הציצית הופקו מאותו מקור, עדיין צריך להוכיח שהוא חלזון הארגמן, וזאת יודעים אך ורק עפ"י הסטוריונים יוונים ורומאים.

לעומת זאת בחז"ל לא מצאתי שכותבים שארגמן ותכלת באו מאותו מקור, כפי שטוענים המפיקים תכלת מהארגמונים, ולא העירו על כך אפילו ברמז.

ולכאורה ממדרש אחד יש לעורר על כך. בתנחומא (תרומה סי' ה) נאמר:

אמר להו הקב"ה: אין אתם מביאין משלכם, אלא מביזת הים... ותכלת וארגמן, תכלת שצובעין אותו בדם - זכר לאות שכבר התקינו אבות העולם, תולעת - שנאמר...

הבוחן את המדרש ימצא שחסרה ההסברה לגבי ארגמן, ומתכלת דילג המדרש לתולעת. וניתן לטעון שנשמטה ההסברה לארגמן וצריך לגרוס: "תכלת וארגמן שצובעין אותם בדם". אולם לא מצאתי לכך סימוכין, ואף בגירסאות אחרות של מדרש תנחומא לא נמצאה גירסא כזו.

3. בדיקת דברי הראשונים והאחרונים

ראבי"ה המבורר ביותר, לזיהוי הארגמונים כמקור לצביעת התכלת, הוא הראבי"ה, לפניו היתה גירסא בתוך הירושלמי שתכלת היא "פורפירא" וכבר דנו בדבריו לעיל.

רב נחשון גאון קדם לראבי"ה בדבריו אודות התכלת, רב נחשון גאון בתשובה המופיעה בספר העיטור (הל' ציצית), שכתב:

ובשאלה לרב נחשון ריש מתיבתא, תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, ושמו על שם ערבי למאסמ"א וארגמן בנספגא"ה...עכ"ל.

המונח בערבית הנקוט כאן - למאסמ"א - אינו מוכר. בספר "פתיל תכלת" (לאדמו"ר מראדזין עמ' סד) השווה זאת לכתוב בספר קאנון הגדול (ספר שני סי' רסט, שהוא ספר רפואה לאבן סיני) שיש חלזון שלוקחין ממנו קליפת העצם לבית המרכולת ותרגומו בלשון לאטינית עתיקה למאסי"ה. והסביר האדמו"ר שמילה זו נלקחה מערבית, והיא מכוונת לדיונון הרוקחים שהוא לדעתו חלזון התכלת. ושוב חזר על הדברים בספרו "עין התכלת" (סי' כד, עמ' קכד). ודחה שם את הסברא שהשם בערבית הוא שם כולל לכל שרצי המים, ולאו דווקא חלזון, דאי הכי, אין טעם להגיד שזה שם התכלת בערבית.

הרב טבגר במאמרו הביא גירסא בעיטור שתכלת הוא צבע לו"ן אסמ"א, ותרגומו - צבע השמים. עפ"י זה מובנת יותר הבאת תכלת עם ארגמן כשענין התשובה היא ציון צבעים. אמנם הקושי בהסבר זה הוא המונח שכתב הרב טבגר. הגירסא הכתובה בספרי האדמו"ר מראדזין היא הנמצאת לפנינו בספר העיטור - למאסמ"א, ולא לו"ן אסמ"א. שאלתי בלשנים בערבית לפירוש שתי המלים שבערבית בתשובת רב נחשון גאון, האם הן מציינות מין מסוים בבע"ח או צבע או אולי שניהם. הרב קאפח ענה לי בלשון זו:

שתי המלים הללו אינם אלא מראות וגוונים. הראשונה - כמראה הכיפה הכחולה החופפת את הארץ, והשניה - שהיא תרגום ארגמן - הוא גוון הסגול ע"ש הצמח הנקרא בנפסג', ורגילים להשתמש בצמח זה נגד שיעול.

ותמוה בעיני שהרב קאפח תרגם כך את המונח 'למאסמא', כשבמקום אחר (בפירוש רס"ג בראש פר' תרומה) על המלה תכלת 'אסמאנגון' כתב הרב קאפח:

כצבע השמים בבהירותם, שהם תכולים מאד ונוטים לשחרות.

ועולה ששתי מלים שונות תרגם הרב קאפח באותו תרגום.

שאלה זהה שאלתי את הרב ניסים סבתו (העוסק בתרגומי גאונים מערבית לעברית) והוא דן עליה עם פרופ' בלאו (שתרגם את תשובות הרמב"ם מערבית ועוד ספרים), ובאשר ל'למאסמ"א' לא ידעו שניהם. ואמנם אם מתרגמים "לו"ן אסמ"א" הדברים פשוטים (שתרגומם צבע שמים) רק לא על כך נשאלו. באשר לארגמן הם ענו כרב קאפח רק העירו שארגמן היום מכנים לצבע אדום, בעוד שלרב נחשון גאון גוונו כחול כעין סגול (TELOIV).

העולה מכלל הדברים שאין בדברי רב נחשון גאון כדי לבסס את זיהוי חלזון התכלת (כטענת האדמו"ר מראדזין) אלא לכל היותר, לפי חלק מהגרסאות והמתרגמים, זיהוי לצבע התכלת.

רמב"ם בהל' ציצית מתאר הרמב"ם את החלזון בו צובעים את התכלת. וז"ל:

והוא דג שדומה עינו לעין הים ודמו שחור כדיו; ובים המלח (ימים מלוחים ולא במים מתוקים) הוא מצוי.

תיאור זה ניתן לפרשו כמתאר את חלזונות הארגמונים בהיותם בים. אלא שהלשון "שחור כדיו" אינה מתאימה לארגמונים. ניתן לדחוק שהרמב"ם הכיר את הנוזל הצובע כאבקה מיובשת, ולא את מצבו בעת פציעת החלזון אבל סוף סוף הדברים דחוקים.

רש"י פירוש רש"י לסנהדרין (צא ע"א) אינו מסכים עם אף אחד מהזיהויים המקובלים, וז"ל:

תולעת שיוצא מן הים אחד לשבעים שנה, וצובעין בדמו תכלת, ולכתחילה אינו נראה בכל ההר אלא חלזון אחד...

תיאורו של רש"י לחלזון כבעל חיים העולה מן הים ליבשה אינו מתאים לארגמונים.

ואף הגר"א בהגהותיו לספרי (וזאת הברכה פי' שנד) מוחק את המילה 'בים' המופיעה בספרי ומשאיר: "מקום יש שמוטל בין הרים".

ראשונים נוספים הרדב"ז (ח"ב סי' תרפה) כתב:

ובחלקו של זבולון היה עולה מאליו מן הים ליבשה, והיו מלקטין אותו, ואחר שגלה ישראל לא היה עולה... ואמרו רז"ל "אלו צדי חלזון", משמע שהיו צריכים לצודו.

שתי התופעות אינן ידועות לגבי הארגמונים: לא העליה מן הים ליבשה, ולא ששינו את טבעם לאחר החורבן ואינם עולים אלא ניצודים ע"י רשתות בלבד.

בשו"ת בנימין זאב (סי' קצה) כתב:

והוא דג שדומה עינו לעין הים, ודמו שחור כדיו, ועולה אחת לשבעים שנה, כדפירש"י בשבת פ' כלל גדול...

והוא מחבר בין שיטת רש"י לשיטת הרמב"ם, וע"כ תיאורו מאד לא מתאים לארגמונים כמובא לעיל.

ד. צבע התכלת

1. עיון במדרשים ובראשונים

לשון הרמב"ם בהל' ציצית (פ"ב ה"א):  

תכלת האמורה בתורה בכל מקום היא הצמר הצבוע כפתוך שבכוחל, וזו היא דמות הרקיע הנראית לעין בטהרו של רקיע... וכל שלא נצבע באותה הצביעה - פסול לציצית, אע"פ שהוא כעין הרקיע, כגון שצבעו באסטיס או בשאר המשחירין....

עפ"י דברי הרמב"ם כאן כתב הרב קאפח (הע' ב) שצבע התכלת הוא כחול הנוטה לשחור. וראיותיו עפ"י ההשוואה לצבע המופק מהאיסטיס, ולפי הכתוב (בהל' ב) שדמו של החלזון הוא שחור. ועוד הביא ראיה לדבריו מן הנאמר במדרש (במדבר רבה פ"ב ז): "יששכר - ספיר ומפה שלו צבוע שחור דומה לכוחל". וכן חכמים השוו תכלת לספיר ולכסא הכבוד (מנחות מג ע"ב).

ולענ"ד אין הכרח בכך. לשון "פתוך" משמעותו "מעורב" (כן עולה פירוש הרמב"ם לנגעים פ"א) וא"כ גונו הוא כמורגל אצלנו היום: כחול המעורב בלבן הנותן תכלת. הלשון "שחור" ברמב"ם מתפרש הן כצבע שחור ממש (הל' תפילין ומזוזות פ"ג ה"א, הי"ד) והן כהגדרה לצבע כהה (הל' עכו"ם פי"ב ה"י, הל' תרומות פי"ד ה"א, הל' טומאת צרעת פ"ח ה"י, הל' עדות פ"א ה"ו). הרמב"ם לא השתמש בכינוי 'משחיר' על התכלת אלא על החיקויים שלה, וע"כ יותר ממה שבא להורות שהיא כהה - בא לומר שאינה כהה כמו חיקוייה. ויעויין בהל' שחיטה (פ"ז הי"ז והי"ט), שם השתמש הרמב"ם בביטוי "שחור כדיו" כדי לתאר את מראה ריאה האסורה, ושחור-ככחול לתאר את מראה הריאה המותרת. עוד נראה שקשה לשנות מלשון הרמב"ם שכתב שהתכלת היא כמראה שמים. וכן תיאר בהל' יסוה"ת (פ"ג ה"ג) את השמים שצבעם תכלת. וכן בהל' כלי מקדש (פ"ח הי"ג) כתב:

ותכלת האמורה בכל מקום היא הצמר הצבוע כעצם השמים שהוא פתוך מן הכוחל.

אשר לראייתו מאבן הספיר, פרט לדימויים שאינם מוכיחים דווקא על דימוי צבע, ובמיוחד לא לגבי כסא הכבוד, יעויין בפירוש ראב"ע הארוך (שמות כח ט) הדן בגונו של הספיר. ועוד ממקום שהביא ראיה, ממדרש רבה - שם פירכתו שנאמר שם:

באותות - סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה וצבע על כל מפה ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן... יהודה - נופך, וצבע מפה שלו דמותו כמין שמים ומצוייר עליו אריה, יששכר - ספיר, ומפה שלו שחור דומה לכחול...

הרי שהמדרש הבחין בבירור בין כחול כהה הנוטה לשחור לבין צבע שמים. וכיון שהרמב"ם השווה את צבע התכלת לצבע שמים (וכן רס"ג וכן רב נחשון גאון בתשובה המופיעה בעיטור - עיין לעיל), קשה לשנות מדבריהם.

מדברי הראבי"ה, (אם נקבלם כגוף הירושלמי ולא כהוספה מאוחרת), לכאורה עולה שצבע התכלת הוא סגול-ארגמן, שהרי קורא לתכלת "פרפירין" ולא מצאנו בחז"ל ש"פורפירא" הוא כנוי לתכלת אלא לארגמן.

בשו"ת בשמים ראש (סי' רמד) כתב שהסיבה שאי אפשר לחדש את מצוות התכלת היא "שאי אפשר להשוות עין הצבע עפ"י האמור בספר עד תכלית".

2. תהליך צביעת התכלת בימינו והתאמתו לצביעת חז"ל

תהליך הצביעה בימי חז"ל מתואר כך (מנחות מב ע"ב):

מייתינן דם חלזון וסמנין ורמינן להו ביורה ומרתחינן ליה...

והרמב"ם כתב (ציצית פ"ב ה"א-ה"ב):

והתכלת האמורה בציצית, צריך שתהא צביעתה צביעה ידועה שעומדת ביופיה ולא תשתנה. וכל שלא נצבע באותה צביעה - פסול לציצית, אע"פ שהוא כעין הרקיע... כיצד צובעין תכלת של ציצית - לוקחין הצמר ושורין אותו בסיד ואח"כ מכבסין אותו עד שיהיה נקי ומרתיחים אותו באהלא וכיו"ב כדרך שהצבעין עושין כדי שיקלוט את העין. ואח"כ מביאין דם חלזון... ונותנין את הדם ליורה, ונותנין עמו סממנין כמו הקמוניא וכיוצא בהן - כדרך שהצבעין עושין, ומרתיחין אותו ונותנין בו הצמר עד שיעשה כעין הרקיע, וזו היא התכלת של ציצית.

מלשונה הסתומה של הגמרא, ומחזרת הרמב"ם "כדרך הצבעין", נראה שצביעת התכלת היתה ככל הצביעות, להוציא כוונת הצביעה ששונה בה. הרמב"ם מוסיף תנאי: "צביעה ידועה שעומדת ביופיה ולא תשתנה". מלשון הרמב"ם נראה שלא נצטווינו על תהליך מסוים דווקא, אלא כל תהליך צביעה שהצובע הוא דם החלזון והתוצאה היא שהתכלת עומדת ביופיה - די בכך.

עוד מובאות בגמרא (מנחות שם) בדיקות להבחין עפ"י עמידות הצבע בין הנצבע בתכלת לבין הנצבע בקלא-אילן. ונחלקו רש"י והרמב"ם בחומרי הבדיקה עפ"י פירושיהם השונים.

תהליך הצביעה שחודש בימינו פותח ע"י פרופ' אוטו אלסנר ז"ל, עפ"י ידיעותיו ועפ"י המתואר אצל הסטוריונים יוונים ורומאים שתארו את תהליך הצביעה בעת העתיקה. הצובעים בפועל (עמותת פתיל תכלת) בדקו את תהליך הצביעה הן עפ"י חמרי הבדיקה ברש"י והן עפ"י הרמב"ם, ומצאו שהצבע עמד בעינו. וא"כ לכאורה מצד זה אין חשש לפגם בצביעה, אף שתהליכי הצביעה כיום אינם זהים בוודאות לתהליך שבש"ס.

עם זאת יש לעיין בתהליך זה מסיבה אחרת. פרופ' אלסנר עצמו הודה שבעצם תהליך הצביעה שלו הוא בידוד היסודות הכימיים הצובעים והרחקת כל החומרים האורגניים מדם החלזון שצובעים בו. משמעות הדברים היא שבדרך שצובעים היום לא ניתן להבחין בתוצאת הצביעה בין צביעה מדם חלזון לבין צביעה שמקורה בצמח ה"אנדיגו" (קלא-אילן) או לצביעה מחומרים סינטטיים לגמרי. בדיקות הש"ס גופן יתנו את אותן תוצאות בכל סוגי הצובעים הנ"ל. נראה שדבר זה כשלעצמו אינו מעכב את השימוש בתכלת, שהרי הבדיקה כשמה, נעשית לשם הוכחת המקור, אך אין הכשרות תלויה בבדיקה. וע"כ אי היכולת לבדוק אינה פוסלת.

כמו כן ניתן לטעון שתהליך הצביעה של ימינו מאבד את החומרים שעל ידם נעשית ההבחנה בין שני מקורות הצבע, ואולי אף מכלה את החומר הגורם לעמידות הגבוהה של תכלת מן החלזון. אמנם ניתן לטעון לאידך גיסא, שלא תהליך הצביעה בתכלת החלזון הוא הפחות עמיד משל חז"ל, אלא דווקא הצביעה בקלא-אילן נעשית היום יותר טוב מחמת הידיעות היתירות בנושאי הכימיה והצביעה. ניתן עוד להוסיף, שאין ראיה שהחומר שעל ידו הבחינו בין שני מקורות הצבעים הוא גם החומר הגורם לעמידות הצבע, וע"כ זה שלא ניתן להבחין במקור הצבע עדיין אינו מוכיח על אי התאמת הצבע לקריטריון של התכלת מהתורה.

בשיחה שקיימתי לאחרונה עם פרופ' צבי קורן, הוא הסביר שאע"פ שבזמן פרופ' אלסנר לא היה ניתן להבחין בין קלא-אילן לתכלת עפ"י התהליך שפרופ' אלסנר פיתח - עתה, באמצעים משוכללים יותר, ניתן לבדוק זאת ולהבחין אם המדובר בצבע מהצומח או בצבע מן החי. כמו כן הוא מסר שבחומר המופק מארגמון קהה הקוצים יש לפחות ארבעה מיני צבענים שונים, ואף לפי השיטה שפיתח פרופ' אלסנר אין הצבע הומוגני, אלא נותרים צבענים בכמויות שונות בתוך צבע התכלת.

 

למעבר לחלק ב'

למעבר לחלק ד'