חובת בירור הכשרות: הבהרה לתגובה

ב'אמונת עתיך' גיליון 112 (עמ' 146-141) פרסמנו מאמר בנושא: חובת בירור הכשרות גם במקום שיש בו תעודת כשרות. קיבלנו כמה הערות ותגובות שנבעו מפרסומים לקויים בכלי התקשורת, ונראה כי המאמר הובן שלא כראוי. לכן ברצוננו להבהיר:

1. אפשר לסמוך על מערכות הכשרות והמשגיח נחשב נאמן, וכפי שביארנו, גם לשיטות הסוברות שלא תמיד ישנה חזקה ששליח עושה שליחותו – לגבי משגיח כשרות יש לנו חזקה שבוודאי עשה את עבודתו כראוי.
2. כמו כן, במאמר לא באנו לפגוע בנאמנותה או חס וחלילה לערער על כשרות הרבנות הראשית לישראל או של כל גוף כשרות נאמן אחר.
3. חידושו של המאמר הוא שמאחר שנאמנותם של הנ"ל נסמכת על גדר 'חזקה', כלל הלכתי שאין פקפוק על תוקפו, התורה חייבה, כאשר ניתן לעשות זאת בקלות, לברר ולוודא שאכן ביצעו את עבודתם כראוי. רק כאשר לא ניתן לברר זאת בקלות – התירה התורה להסתמך על כך שמן הסתם ביצעו גופים אלה את עבודתם כראוי. לכן, כאמור, אין פקפוק על נאמנותו של המשגיח, ואת הבירור על הכשרות יש לברר אתו או עם גוף הכשרות המעסיק אותו.
4. בסוף המאמר הובאה סיבה נוספת המחייבת לברר על הכשרות, הנובעת מכך שכיום יש לכל גוף כשרות ולכל רבנות מקומית נהלים שונים. לכן ישנו צורך לברר אצל המשגיח עפ"י אלו נהלים מתנהלים במקום זה, מה כלול במילה 'כשר' (למשל: בישולי גויים, בשר חלק, ירקות עלים, טבילת כלים וכדו') והאם נהלים אלו מתאימים למנהגיו ופסיקותיו של הסועד.